כאשר נחת הדור האחרון של המיצובישי אאוטלנדר בארץ לפני כמעט שלוש שנים, הוא נראה מעט אפרורי עבור רכב פנאי, אבל היה לו קלף חזק. במחיר של רכב פנאי קומפקטי הציעו מיצובישי כלי גדול למדי עם שבעה מקומות ורמת ציוד טובה – מה שאפשר להם לנגוס נתח שוק מהמיניוואנים הקומפקטיים. השילוב הזה הפך את האאוטלנדר תוך זמן קצר לרכב הפנאי הנמכר ביותר בארץ (תואר שאיבד לאחרונה לקיה ספורטאז'). וכאשר מדובר בתחום כה לוהט בשוק הרכב המקומי, ברור שהגרסה המחודשת שהוצגה לאחרונה היא רכב חשוב מאוד עבור מיצובישי ישראל.

עיצוב ונראות
אין ספק שעיצוב האאוטלנדר היוצא היה מאכזב. בתחום בו הפוזה כה חשובה הוא נראה שמרני ואנמי. גם במיצובישי ידעו זאת וניסו לתקן את הדברים במתיחת הפנים. כרגיל במהלכים כאלה, עיקר המאמץ הופנה לכיוון החזית והאחוריים, אך במיצובישי טיפלו גם בפרטים קטנים יותר, כמו חישוקים נאים וגוונים חדשים. וכך הקנו במיצובישי לאאוטלנדר פנים בולטות בהרבה מבעבר, שתואמות לכיוון העיצוב העתידי של היצרן. כדי לעשות זאת הם נעזרו בשפע חלקי כרום בוהקים, שהגיעו גם לחלק האחורי (בין הפנסים), וגם בחצאיות וב"כאילו" מגינים. בסופו של דבר, שפע העדכונים הקטנים הצליחו להקנות לרכב מראה בולט הרבה יותר, גם אם לא מתוחכם במיוחד.

1589564
צילום: בני דויטש

פנים הרכב
בסביבת הנהג שופרו החומרים והגוונים, אך היא עדיין מעוצבת בצורה שמרנית ולא מקורית במיוחד, וחסרה אלמנט של אלגנטיות. מאידך רמת הציוד טובה, כאשר גרסת הפרימיום שבחנו כללה בנוסף למפתח חכם, שליטה מההגה בהילוכים (שישה מתוכנתים), בקרת שיוט וגג נפתח, גם עור, תפעול חשמלי לכיוון מושב הנהג וחישוקי "18. במיצובישי ישראל גאים כמובן במערך המולטימדיה העשיר, שכולל וייז ומכונה 'קונקטד קאר'. הוא פותח על ידי היבואן, הושק ביונדאי ועכשיו הגיע למיצובישי. הוא עובד טוב בסך הכל, אבל הרקע הכתום לא נאה, מסך המגע לא מספיק רגיש ועוד כמה גליצ'ים קטנים. בשאר התא, מתגים מסוימים נראים מיושנים ותפעול ומיקום של אחרים אינו נוח.

תנוחת הנהיגה טובה לאנשים בגודל ממוצע – גיא היה שמח להגה שעולה יותר או מושב שיורד יותר – אך המושב עצמו היה לא נוח לרוב הבוחנים. בשורה השניה המרחב טוב והמושבים מתכווננים, אך חסרים פתחי אוורור. בשורה השלישית המושב נמוך, אבל המרחב סביר למושבים בסגנון זה. קיפולם יוצר תא מטען גדול אך הכיסוי פשוט. קיפול המושבים בשורה השניה מעט מסורבל, אך ניתן לקבל רצפה שטוחה. מושבי השורה השניה אינם חוזרים למקומם אחרי שמסיטים אותם כדי להיכנס לשורה השלישית, ויש לכוון אותם כל פעם מחדש.

1589565
צילום: בני דויטש

מנוע וביצועים
חטיבת הכח לא עברה שינוי מהותי. זהו עדיין מנוע ה- 2.0 ליטר 150 כ"ס עם תיבה רציפה ואפשרות לתפעול ידני. האאוטלנדר אינו חזק במיוחד, אבל מציע יכולת מספקת. תגובת הדוושה הראשונית, היציאה מהמקום חדה מבעבר והזינוק למאה קמ"ש אורך 11.5 ש' (המהירות המרבית היא 195 קמ"ש). בשיוט יוצרים המנוע ויחסי ההעברה הארוכים תנועה נעימה, ואולם בהאצות או עליות נחשף אופי "רציף" קלאסי, עם סל"ד גבוה ואחיד, שמייצר צליל לא נעים. צריכת הדלק נעה סביב ה-10 קמ"ל בתנאים מגוונים. לא רע לרכב במידות כאלה.

התנהגות ובטיחות
ריכוך מערך המתלים פגע, כך נראה, בריסון תנודות המרכב. הרכינה בפניות תאיץ בכם להוריד קצב, וההגה עם הפעולה המוזרה ישכנע אתכם סופית. הוא משנה משקל באופן לא הדרגתי ומושפע מכח המנוע.
 
מערכת מובילאיי (עם התרעה רמה במיוחד) מגיעה כסטנדרט כבר מגרסת הבסיס.

1589563
צילום: בני דויטש

נוחות נסיעה
כיול המתלים החדש והרך יותר מטפל טוב מבעבר במפגעים קטנים, אולם הוא מתקשה על השיבושים הגדולים יותר, בייחוד בעיר אך גם בכביש המהיר ועל השביל. על כביש גלי הרכב נע יותר מדי. במיצובישי אמנם שיפרו את הבידוד, מה שמתבטא בפחות רעשי רוח וכביש, אבל רעשי הכביש עדיין בולטים.
 
תמורה
הקלף החזק של מיצובישי אוטלנדר היה התמורה למחיר - וזה נותר הקלף החזק גם בדגם הזה. מבחינות רבות האאוטלנדר אינו המצטיין בקבוצה – בתנועה התחושה מעט מגושמת וחסרת הידוק, חטיבת הכח אינה מבריקה וכך גם עיצוב הפנים. מצד שני ברוב הסעיפים אין לו מגרעות שיפריעו באמת ללקוח האופייני, שישמח לקבל את צמד המושבים הנוסף (או העיצוב העדיף לעומת מיניוואן) והאבזור הנדיב.
 
מתיחת הפנים שיפרה משמעותית את העיצוב החיצוני – עקב אכילס של הדור היוצא – והקנתה לו מראה נחשק יותר. במחיר של 170,000 שקלים (180,000 שקלים לפרימיום), האאוטלנדר מציע חבילה משתלמת עבור מי שמחפש רכב פנאי עם שבעה מושבים.

1589566
צילום: בני דויטש