לוח הזמנים בחיינו נקבע לא פעם בידי ילדינו והמשימה הראשונה שהוצבה הייתה לאוץ לאליפות ישראל בחצי מרתון בעמק המעיינות. אני רק הנהג אבל בני, טל, זכה שם לפני שנתיים באליפות לנוער והפעם מכוון למקום שלישי.
הכיוון הוא בית שאן אבל הפקק מתל אביב בחמישי בצהריים מגיע עד...
מגידו. זוהי שעת הווייז, אבל בעלייה לכביש 6 המולטימדיה נתקעת באופן טרמינאלי; הוזהרתי מחיבתה לאנדרואידים. מומלץ לכבות את הרכב לזמן ארוך, אבל כשבורחים מפקק גדול יותר אין הזדמנות. הילדים מאחור מרוצים מהמרחב ומשקע ה־USB להטענה ודיווחו על קופצנות קלה. ואני נהניתי מהמפתח החכם השימושי, מריפודי העור, מהתפעול החשמלי לכיוון המושב ומתא מטען גדול שמילאנו היטב; התחזית רמזה שנצטרך בגדים לארבע עונות השנה.
בדרך הגישה לאירוח בבית אלפא נפגוש בבעיה שתציק גם בהמשך: חרטום נמוך בשילוב חגורת גומי ארוכה מתחת לפגוש ומחסור קל בריסון, גורמים ל"נשיקות" בין הגומי לאספלט על פסי האטה מסוימים. צריך לגשת בזהירות, אני מזכיר לעצמי כאשר עם אור ראשון אנחנו מעמיסים ואצים לאזור הזינוק. הכבישים יחסמו לפני 7:00, וכאשר המשטרה בשטח אני במתח. אלפי רצים מגיעים לכאן אבל אנחנו עומדים ב"משימות": אני הצלחתי לא לאחר (ממש לא מובן מאליו; המערכת) ולתפוס חניה במתחם, טל עלה לפודיום. כולנו מרוצים.
שבועיים אחרי, לקחנו את המכונית הכחולה לים האדום. נס קטן, ברגע האחרון, איפשר לטל חופשה וכך מצאנו עצמנו יוצאים ב־17:00 דרומה ושוב מברכים על תא המטען הנדיב. הווייז דיווח על פקקים אבל לא צייתנו להוראה לצאת מכביש 6 במחלף אשקלון בגלל תאונה. Big Mistake. נראה שחג האורים הוציא את בני ישראל לכבישים בתחושת לונה פארק, כשהמטרה היא להתנגש בכולם. תאונות מכל כיוון הסיטו את דרכנו (הפעם הקשבנו לווייז), וכך מצאנו את עצמנו עוברים בדימונה, חותכים לירוחם, עוצרים להדלקת נרות בחאן הבשמים במצפה רמון ומגיעים לאילת ב־22.30.
בדרך הקרה עבר לפתע הצג מצלזיוס לפרנהייט אבל הסתדר בעצירה. למדנו גם שתאורת המעבר (אור רגיל) של הקרוז נראית לנהגים הבאים ממול כתאורת דרך (אור גבוה). ועוד למדנו שלא משנה כמה המצערת מעוכה במהלך הנסיעה דרומה, צריכת הדלק נותרת נאה, כ־13.5 ק"מ/ל'. ולמרות שתחילה, בגלל מצערת לא חדה, הקרוז אינה יוצרת תחושה שהיא חזקה, הרי בפועל היא כן. עבורי זו הייתה היכרות ראשונה מסוגה עם הקרוז החדשה — והשיפור ענק.
זמן טיפול
החודש הגיע זמנה של שברולט קרוז שלנו לעבור טיפול. למען האמת, היא עדיין לא הגיעה ל־30,000 ק"מ, המועד המוגדר לטיפול השני, אבל מחשב הדרך הודיע בכל זאת כי זה הזמן. בקרוז מחשב הדרך מתריע על הצורך בטיפול לא רק לפי נסועה, אלא גם לפי אופי הנסיעות ואופי הנהיגה — נסיעות עירוניות קצרות מול שיוטים בין עירוניים רגועים; נהיגה רגועה או כזו שנעשתה עם רגל כבדה על דוושת הגז — וממליץ בהתאם מתי כדאי לטפל ברכב. בין הטיפולים הוא מציע מידע על "אורך החיים הנותר לשמן המנוע" באחוזים. ואצלנו מד אורך חיי השמן התקרב לאפס — וההמלצה לגשת לטיפול בקרוב הייתה באזור 27,000 ק"מ.
כאן נכנסת לתמונה האפליקציה של שברולט, או יותר נכון של היבואן UMI, שמפשטת מאוד את התהליך — פשוט נכנסים לאפליקציה ומזמינים תור למוסך הרשת הקרוב אליכם. באפליקציה אפשר גם לבדוק מה בדיוק אמור לכלול הטיפול הקרוב — תמיד טוב לברר את זה לפני טיפול — ולקבל הצעת מחיר. במקרה שלנו, טיפול שני, כזכור, הטיפול כלל החלפת שמן מנוע ומסנן שמן כמו גם מסנן מזגן. העלות, עם חלקים מקוריים (יש באפליקציה גם אופציה של חלקי חילוף תחליפיים, אך לא הוצעו כאלו) הייתה 793 שקלים ו־13 אגורות. מחיר נמוך יותר או דומה לזה ששילמנו במקרים דומים בעבר (למשל ברנו פלואנס או בסובארו אימפרזה שהיו אצלנו במבחן ארוך טווח) — ובחלק מאותם מקרים הטיפול כלל רק החלפת שמן, כך שמדובר במחיר סביר בהחלט.
במרכז השירות המרכזי בראשון קיבלו אותנו בצורה אדיבה והטיפול התבצע בזריזות ולשביעות רצוננו — זה שידעו מי אנחנו (קובי שלנו הוא כבר כמעט סלב!), בטח לא הזיק.
_________________________________
דיווח שלישי
נסועה בקבלה 19,449 ק"מ > נסועה החודש 4720 ק"מ > נסועה כללית 30,552 ק"מ > עלויות החודש 793 שקלים, טיפול תקופתי
סדאן
סדאן
