הצד הטוב של המלחמה: ירידה חדה בהרוגים בכביש

פחות מכוניות – פחות הרוגים

ההסבר המרכזי למגמה אינו קשור לשיפור בתשתיות, אכיפה או חינוך נהגים - אלא פשוט לכך שפחות ישראלים נמצאים על הכביש. צמצום פעילות, עבודה מהבית, ביטולי נסיעות והגבלות תנועה לא רשמיות - כולם הובילו לירידה חדה בהיקף הנסועה.

גם בבחינת תקופת הלחימה עצמה, הפער ניכר: עד כה נרשמו כ-28 הרוגים בתאונות דרכים, לעומת 55 הרוגים בתקופה המקבילה אשתקד עד ה-29 במרץ 2025.

בסוף חודש מרץ 2026 אפשר לומר שהירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים של 27 הרוגים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, משתווה למספר ההרוגים כתוצאה מהלחימה עם איראן, הנתון ממחיש עד כמה קטלניות תאונות הדרכים גם בימי שגרה.

"שקט סטטיסטי" - בלי שינוי עומק

למרות הירידה, במערכת התחבורה לא ממהרים לחגוג. גורמים מקצועיים מדגישים כי לא מדובר בתוצאה של מדיניות ממשלתית, אלא ב"אפקט לוואי" של מצב חירום.

במקביל, ישנו חשש כי תוכניות רחבות למאבק בתאונות הדרכים - שכוללות שיפור תשתיות, הגברת אכיפה ויישום תוכנית לאומית - נדחקו הצידה. באופן טבעי, תקציבים ומשאבים מופנים בעת הזו למאמץ המלחמתי, והטיפול בקטל בדרכים אינו נמצא בראש סדר העדיפויות.

החשש: חזרה מהירה לשגרה - ולנתונים הקשים

ההערכה הרווחת היא כי עם סיום הלחימה וחזרה לשגרה, גם היקף הנסועה יחזור לרמתו הרגילה – ואיתו גם מספר ההרוגים.

בענף התחבורה מזכירים כי בשנים האחרונות עומד מספר ההרוגים השנתי בישראל על כ-470 בני אדם – נתון עיקש שלא מצליח לרדת לאורך זמן. לכן, למרות הירידה הנוכחית, ההגדרה השלטת היא ברורה: לא מדובר בשיפור אמיתי בבטיחות בדרכים - אלא בירידה מלאכותית, שתיעלם ברגע שהכבישים יתמלאו מחדש. ביום שאחרי, חשוב שכל נהג בישראל יזכור שהירידה האחרונה הייתה מלאכותית ושהמציאות הנוראית בכבישים של כמעט שני הרוגים ביום, היא כאן עד שייושמו תוכניות להפחתה משמעותית של נפגעים בישראל.