בא מהשוליים 475 / זמן חגים, לא חגיגי

כתבות הצבע הנוספות

שתי כתבות נוספות הן על פסטיבלים בהם עדיין לא הייתי, האחד הוא לטענת שותפי לאירועים המוטוריים הגדולים, מרשים אף יותר מאותו פסטיבל מהירות – '24 השעות של לה מאן' – אבל זה אינו מתייחס לאירוע המפורסם שתחילתו ב־1923 והוא מרוץ הסיבולת הידוע לכל, אלא בכזה המארח את כל המכוניות שהשתתפו בו פעם, גם דגמים זהים, למופע הקלסי האולטימטיבי, ותחילתו ב-2002. 

זו אינה כתבת צבע חווייתית, אלא מעין מדריך של מה נמצא היכן, מה כדאי ולמה ממש מומלץ. עכשיו לרוב, אם ירון אומר שכדאי לכם לבקר שם וזה וזה הוא הדבר המוטורי הכי מלהיב, אז זה כנראה נכון. הכתבה הנוספת היא של יותם, שגם השנה חזר מחו"ל עם סיקור מירוץ דריפט, הפעם בריגה, ועם שלל תמונות. וצריך שתפרגנו לו, כי הוא קנה מצלמה חדשה ועדשות חדשות רק בשביל האירוע. ותפרגנו גם ליואל פלרמן שהיה צריך לבחור מתוך אלפי התמונות (אני לא מגזים, יותם לא טרח לברור) את אלו שיש לכם בכתבה. 

לא רק מודפס

החודש עלינו עם אתר חדש. טוב יותר, ברור יותר, נגיש יותר. כן, ברור לנו שיהיו חבלי לידה, אבל הוא ישויף ויהיה טוב יותר ויותר. אז אתם מוזמנים להיכנס אלינו לאתר אוטו החדש וליהנות, בין השאר, באתר ישולבו גם שאלות נפוצות יחד עם תשובות, כמו גם שילוב, באופן מובנה, של סרטוני וידאו שלנו, הן מהרשתות החברתיות והן מיוטיוב. בכל זאת, כבר הגענו לרבע המאה הראשונה במילניום הנוכחי.

ימי הולדת

וגם השנה לא אחגוג יומולדת. זאת אומרת, אני אראה לילדתי שחוגגים, כי היא צעירה מדי להתעמק בתסבוכת שיש לנו, יש לה ילדות ליהנות ממנה. אז "החגיגות" יהיו בדמות שתיית שוקו ואולי גם נשתולל עם עוגה כקינוח. משהו סמלי כזה, לא מעבר. ופה בעצם זה ייגמר. כך היה גם בשנה שעברה. השנה לא אחגוג כי בחודש הבא ימלאו שנתיים לפרוץ המעשה המתועב ביותר, האסון הגדול ביותר שחווה העם היהודי מאז הקמת המדינה. שנתיים שאזרחים בעל כורחם נמצאים במנהרות, ניזונים בעיקר מכלום. לא שופט את מי שחוגג, שהרי החיים לא רק שצריכים להימשך, אלא גם חייבים להימשך. כולנו צריכים חופש כזה או אחר, לנשמה שלנו. גם אני צריך ומשתדל למלא את המצבר ככל שניתן. כולי תקווה בשנה הבאה אחגוג יומולדת, כולי תקווה שבטור הבא כבר לא אצטרך להזכיר שיש חטופים שהיו מזמן צריכים לחזור אל משפחותיהם.