בא מהשוליים 478 / כריסמס חראיימה

בן הלוויה שלי במסלול הזה הוא אופל מוקה GTE, שעל פניו לא אמור להיות בן הלוויה האידיאלי, שכן גם המשקל, שמשפיע בבלימה ובהעברות משקל מצד לצד, גם היותו עם הנעה קדמית בלבד וגם שהינו חשמלי והוא מסנן גם צלילים שמכניסים לאווירה. בפועל, ההתנהגות בטוחה למדי ובקצב שהמסלול הזה דורש, זה לא רע בכלל, עם בלימות חזקות לתוך העיקולים וישבן שזז מעט, אך רק מעט. הבלימה מעט ספוגית, אך העוצמה טובה והיציבות הכיוונית בבלימה גם היא ראויה לציון. מידות הצמיגים לא נדיבות, רק 225 מילימטרים של גומי בכל פינה וזה לא הרבה. אפילו מפתיע בכל הנוגע לאחיזה והורדת כוח. וכן, יש כאן דיפרנציאל מוגבל החלקה שעושה עבודה לא פחות ממעולה. 36 אחוזים, הוא מעביר לגלגל הקדמי שיש לו אחיזה. וזה המון. ההגה אמנם לא מדבר אך משקלו כבד והוא מהיר מספיק ונראה כאילו כל המכלול הזה כויל ספציפית למסלול הזה. באמת הפתעה של מכונה.

כך עיקול אחר עיקול ואני והמכונה החשמלית רוקדים יחד, אני מותח את הגבול יותר ויותר והמכונה לא מצייצת. למעט הצמיגים. אני עולה בפעם השלישית למסלול והבלימות הופכות מאוחרות יותר ויותר. הבטחון שלי במוקה הספורטיבי רק גדל ואני דוחק כשהיום לשם שינוי, לא הגעתי לחצץ המילוט. אני לא באמת זוכר את התוואי, אבל הראות קדימה למעט אותה פניית מישלן, פנייה עיוורת מעלה ושמאלה, היא נהדרת והיא דואגת שתדע היטב את הקו הנכון. והנה פניית אסקארי על שם אותו נהג מירוץ אגדי והנה פניית לה מאן, ולעזאזל איזה כיף במסלול הזה. אני מותח את הגבול וכך גם המדריך שלפני, חתיכות צמיגים עפים עלי מהמכונית שלו ואני אחריו, כנראה מעיף לאחור גם חתיכות צמיגים. בשלב מסוים אני ננזף שזו אינה תחרות ושאשמור מרחק ממנו ובפעם נוספת שאתחיל לבלום מוקדם יותר. כשירדנו מהמכוניות להפתעתי ולשמחתי, הוא ניגש ואמר שהוא ממש נהנה ואני, אני מניח שכבר הבנתם, נהניתי לא פחות.

אז אם אתם במדריד ובסביבה, תשקלו ביקור במסלול הזה. אלא אם יש שווקי כריסמס, כי בכל זאת.