בא מהשוליים 481 / עתות מלחמה

חלקם אמנם יצאו את פסי הייצור שלא לפני שלושים שנים, אך התכנון היה הרבה לפני. הוותיק במטוסי הקרב הוא ה־F15, מטוס עליונות אווירית, נועד ליירט כל דבר שיעמוד נגדו, שני מנועים, אורך שמדגדג עשרים מטרים ושטח כנפיים עצום. היה מהיר וחזק, תמרן כמו ששום דבר לא תמרן לפניו, יכול לנסוק לכמעט 19 קילומטרים גובה ומהירותו המרבית מדגדגת 2700 קמ”ש. פתאום זה מכניס פרופורציה אחרת לכלים היבשתיים שאנו בוחנים, כולל מפלצות חשמליות שגרמו לסופרקארס הקונבנציונליות להיות רגועות משהו. ה־F15 המריא לראשונה ב־1972, נכנס לשירות בארה”ב ב־1974 ובסוף 1976 הגיע ארצה. ההפלה הראשונה שלו הייתה ממשלת ישראל, שכן הוא נחת קצת אחרי כניסת השבת והסיעות הדתיות החליטו שזה קו אדום. לאחר מכן, שוב בשכונה שלנו, הפיל גם כלי טיס. אין כמו השכונה שלנו כדי לבחון כלי נשק חדשים.

ה־F16 החדיש יותר, תוכנן להיות הלחם והחמאה של מטוסי הקרב, רק שמי שיודע, היו אלה קבוצת טייסים בכירה, שטענה שצריך מטוס קטן יותר, מתמרן לא פחות, שהוא צריך להיות ה־מטוס האידיאלי. בפועל, שניהם משרתים עד היום, משלימים האחד את השני בצורה מושלמת. הוא נכנס לשירות ב־1978, מנוע בודד, כחמישה עשר מטרים אורך, תוכנן מראש גם לתקיפת קרקע. אלינו הגיע ב־1980, אחרי המהפכה באיראן. המטוסים שיועדו לאיראנים הגיעו אלינו בסוף והם תקפו את הכור בעיראק בזמן שה־F15 שמרו עליהם.

מאז חלפו הרבה שנים והמטוסים עברו מתיחות פנים רבות, שכללו שינויי גוף, הן בסוף החומר והן בתצורה (מכלי דלק תצורתיים, נגיד), שינויי חומרה רבים ומנועים. ה־F15 העצום קיבל יכולת קרקע וכך הפך למכונה שמסוגלת לקחת כ־11 טון פצצות מסוגים שונים למרחק עצום. גרסה זו הגיעה אלינו ב־1998, תכף אספנות. שלא תטעו, זו מפלצת מרשימה שנכון להיום אין לה תחליף. ה־F16 גם הוא הגיע אלינו בתצורה דומה, ייעודית קרקע, זה קרה בתחילת 2004, כשהמטוס הקטנטן מסוגל לשאת כמעט 7 טון פצצות שונות.

אז נכון כל פנל הוחלף במטוסים האלה, כולל מנועים והכל. אני זוכר עצמי כילד עם פוסטרים של צמד המטוסים האלה. והנה, עד היום אלו המטוסים העיקריים של חיל האוויר. סופר מרשים.

ב־1995 הגיעה לישראל מכונת קרב אחרת, יבשתית ־ סובארו אימפרזה GT טורבו, הגרסה העממית של אלופת העולם דאז במירוצי ראלי. זו שעד 1997, כולל, שלטה באליפות זו, ללא עוררין. חובבי הרכב גילו סטנדרט חדש לביצועים, העיתונאים יצאו מגדרם והשוו אותה למכוניות ספורט טהורות, אייקוניות. והיפנית כפולת ההנעה הפכה גם היא לאייקונית, הן בשל ההצלחה במרוצים, הן בשל יעפי היירוט שביצעה בכבישים מפותלים. היא לא הייתה מושלמת, לא קרובה, אבל היכולת בשילוב הדרמה, הייתה בליגה משלה. לא רק, גם מבט בשלל התוספות שכללו כנף אחורית ענקית, כונס אוויר בולט במכסה המנוע, פולטי חום משני צדיו ופגוש קדמי עם לוע גדולה ופנסי ערפל ענקיים ועגולים בצדיו… לא רצית להיות נגדה, לא שתיירט אותך ולא שתתקוף אותך. רצית שהיא תהיה שייכת לכוחותיך. שלך.

כשבועיים טרום כתיבת שורות אלו, הייתי במפגש של חובבי הדגם. האחרונה מהדור הראשון, הגיעה בשנת 2000 לארץ, חלפו הרבה שנים מאז, זה ניכר עם צלקות קרב פה ושם, עם חלקים שהתבלו ושקשה למצוא. באי המפגש שהיו לחברים, דואגים האחד לשני, כאן יש חברות אמיתית שדואגת שהכלים האלו ימשיכו לנסוע. לי אישית עזרו וגם כשהגעתי ללא האימפרזה שלי, עדיין נהניתי. מהחברים עצמם.

זו כבר מזמן אינה מלכת רמזורים, אבל למי אכפת. מכונת קרב ותיקה, שיצאה משירות בכל הנוגע לתקיפת מסלולי עפר וכעת הגיעה לזמן פנסיה. יש לה נכדים, יש לה נינים ויש לה גם הרבה מעריצים.

כאמור, אלו היו ימי מלחמה ומערכת אוטו שולחת ברכותיה לכל הלוחמים אי־שם, הן באוויר, הן בקרקע והן בים. שרק תחזרו אלינו בשלום. אמן