טויוטה צדקה: לא יהיה קיצור דרך לחשמל

לדבריו, זמינות תשתיות טעינה, אופן ייצור החשמל והיכולת הכלכלית של הציבור משתנים באופן חד בין אזורים. במציאות כזו, הימור מלא על הנעה חשמלית עלול ליצור סיכון תעשייתי גבוה, מבלי להבטיח תוצאה סביבתית טובה יותר בטווח הקצר והבינוני.

לא לבדה, אבל כן עקבית במסר

טויוטה לא הייתה היחידה שהזהירה מפני הימור חד כיווני על חשמל. גם ב.מ.וו אימצה בשנים האחרונות קו דומה, והדגישה שהמעבר חייב להיות תלוי שוק ואמצעים - ולא מוכתב על ידי תאריך יעד נוקשה.

מרצדס, שבעבר הכריזה על מעבר מלא לחשמל, חזרה בה אף היא, והבהירה שמנועי בנזין ודיזל ימשיכו להימכר בהתאם לביקוש ולרגולציה - וכך גם וולוו. הונדה, מצדה, המשיכה לראות בהיברידיות פתרון לשווקים שבהם תשתיות הטעינה בניצנים, ונמנעה מהצהרות על נטישה מוחלטת של מנועי בעירה.

גם קבוצת יונדאי-קיה אימצה בפועל גישה כפולה, עם השקעות משמעותיות ברכב חשמלי לצד המשך פיתוח של מנועי בנזין, דיזל והיברידיות וגם מימן. בקבוצה הקוריאנית הדגישו כי מעבר קולקטיבי לחשמל אינו ריאלי בקנה מידה עולמי, וכי נדרש סל פתרונות רחב שיתאים להבדלים בין אזורים, רגולציה והרגלי שימוש.

כך, בעוד שטויוטה הייתה הבולטת והעקבית ביותר במסר, בפועל יצרניות גדולות נוספות בחרו בקו דומה, גם אם בווליום הרבה יותר נמוך. 

אירופה משנה כיוון

המהלך האחרון של האיחוד האירופי, שמאפשר ליצרנים להמשיך לשווק גם רכבים עם מנועי בעירה והיברידיים כל עוד הם עומדים ביעדים סביבתיים כוללים, נתפס בענף כהודאה בכך שהמעבר לחשמל מורכב מהתחזיות האופטימיות; האטה בקצב החדרת הרכב החשמלי, עלויות גבוהות והחשש לפגיעה בכושר התחרות של התעשייה המערבית, אילצו את האיחוד האירופי לאמץ נוסח גמיש יותר.

בהקשר זה, טויוטה נכנסת לעשור הקריטי עם שלושה יתרונות חשובים: ניסיון מצטבר בהנעה היברידית, סל פתרונות עמוק מאוד ויכולת להתאים מוצרים לשווקים שונים בלי לזעזע את המודל התעשייתי והעסקי.

בטויוטה מדגישים כי לא מדובר מבחינתם בהתנגדות לרכב חשמלי; החברה משקיעה בפיתוח דגמים חשמליים ובטכנולוגיות סוללה מתקדמות, אך מסרבת לבנות את כל עתידה על כיוון יחיד. מבחינתה, גמישות וניהול סיכונים חשובים לא פחות מהכרזות בומבסטיות בלי שום אחיזה במציאות.

נדמה לפיכך, כי יותר ויותר קברניטים בענף מתכתבים עם האמירות של טויוטה כעת. לטענתם, העתיד של תעשיית הרכב יהיה רב שכבתי, עם שילוב של טכנולוגיות שיתקיימו זו לצד זו לאורך שנים. במציאות כזו, טויוטה לא רק שלא פיגרה מאחור, אלא ייתכן שפשוט בחרה לא לרוץ מהר מדי בכיוון אחד.