מאיבאך – הסוף?

לאחר שנים של החייאה מלאכותית, התנהלות בעייתית אם לא תמוהה ומתחרים רעננים וחזקים שצצו מכל עבר, נראה כי עתיד מותג הפאר של דיימלר-בנץ בקנטים; ללא כל תוכניות (ידועות) להציג מחליף לדגמים הנוכחיים ועם נתון מכירות מביך של 146 יחידות בשנה האחרונה, הלכה למעשה הסוף נראה קרוב מתמיד. לא צריך להיות דיטר צטשה (יו^ר דימלר-בנץ) או אנליסט מבריק בכדי להבין שהמצב כפי שהוא כיום לא יכול להימשך ושבפני המותג עומדות 2 ברירות: להיות – תוך הזרמת תקציבי החייאה ענקיים – או לחדול. הסיפור של מאיבאך הוא בסופו של דבר סיפור של אמוציות, מורשת ותדמית. רבים, בעיקר מחוץ לגרמניה, הסתייגו מהמהלך של דיימלר-בנץ בשעתו להחיות את המותג הנשכח (בעולם); מאיבאך היתה יצרנית על, ללא ספק, אך היא פעלה בתקופה בה העולם הוצף ביצרניות כאלו ובשמות גדולים, ומורשתה חדלה מלהתקיים לאחר מלחה^ע ה-2, כך שרבים שכחו מהמותג. כל זה נכון לגבי גרמניה – מולדתה – על אחת כמה וכמה ברחבי העולם, שם השם לא בדיוק שגור בפי כל. כאשר נדרשה מערכת שיווק ויחסי-ציבור ענפה ונרחבת בכדי להזכיר מה זה מאיבאך, הבינו רבים שיש בעיה. המכה האחרונה אותה חטפה המכונית, עוד בטרם הוחל ממש בשיווקה היתה בדמות... עיצובה. ^מרצדס תפוחה^, ^יותר מדי מרצדס^ ו^חסרת ייחוד^ היו רק חלק מהתיאורים שהוצמדו אליה, וזאת למרות שבכל מבחני הדרכים, ההתרשמויות או חוות הדעת של הרוכשים היא קיבלה ביקורות טובות אם לא למעלה מכך. ^מרצדס-העל^ חטפה מכה כואבת נוספת בדמות הרולס-רוייס פאנטום החדשה, שעיצובה הכה מוחצן, בולט, ייחודי וחסר הבושה היו בדיוק ההיפך ממראה ה^מרצדס שעברה דרך סדנת שיפורים יפנית גרוטסקית^. העובדות מדברות בעד עצמן: המותג אינו מתרומם, המכירות מדשדשות ונדרש שינוי ראדיקאלי. שינוי שכזה עולה הון עתק, ולא בטוח שבדיימלר-בנץ מעוניינים להשקיע את שנדרש למימושו. אם אתם בכל אופן מעוניינים להשקיע במותג, ההמלצה שלנו: לכו על אחד ה'צפלינים'. המורשת כבר בפנים.