יגואר XF - מבחן דרכים (2.0 ליטר, טורבו)

אותה הצלחה השפיעה על הדרך בה תכננה יגואר את הדגם השני: שמירת המאפיינים החיוביים, תיקון החולשות.

על הנייר

בחניה
ה-XF הקודמת הייתה מכונית רבת נוכחות, במיוחד אחרי מתיחת הפנים; הדור החדש נראה מלפנים כמו מתיחת פנים מוצלחת לדור הקודם ולא דגם חדש לגמרי. במבחן התוצאה זה עובד טוב; ה-XF החדשה נראית מצוין מלפנים עם הגריל המוכר ופנסי לד-מלא החדשים. מהצד היא אלגנטית וארוכה, אם כי הצמיגים ברכב ההדגמה נראו עם דופן גדולה מדי. מאחור העיצוב פחות מרשים וגם עיצוב המפלטים נראה מזוויות שונות פחות קשור. הדגם החדש, כמו קודמו, מציע עיצוב מזוהה, מרשים ומקורי בין מכוניות הסלון.

תא הנוסעים והמושבים מרופדים בעור איכותי, התפירה נאה – אבל כבר בגובה הברך פגשתי פלסטיק פשוט, נוקשה ולא צפוי מסוגו. פתחי המיזוג עדיין מתהפכים עם ההתנעה (אם כי רק הקיצוניים) בצורה נאה, וגם חוגת–ההילוכים עולה איתה בצורה חיננית. הצבעים ברכב המבחן היו כהים, אבל האלומיניום הבוהק הוסיף, ועוד יותר נגיעה קטנה ונאה במיוחד בדמות פקדי הילוכים מאחורי ההגה מאלומיניום באדום בוהק (אופציה ב-3000 שקלים). תאורת הלילה נאה, אבל פחות מרשימה מהצפוי (ומזו שיש לחלק מהמתחרות). התחושה מלפנים מעט אינטימית, למרות שמדובר במכונית גדולה, אבל היא נעימה ושונה. בפועל לא נרשמה צפיפות באף מדד, למעט מרווח ראש גבולי לגבוהים. בכל אופן, המרחב מלפנים משופר משמעותית מזה שבדגם הפורש.

הנעה
רכב המבחן נושא מאחור את הסימול 25t: עד עתה יגואר לא סימנה את סוג המנוע. סימול זה מוקדש למנוע ה-2.0 ליטר טורבו המספק 240 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים.

כמו קודם, לכפתור ההנעה מופע וויזואלי של קצב פעימות הלב. בסרק המנוע מעביר רעידות קלות המורגשות בתא הנוסעים ובנסיעה הוא מבהיר שלא חסר לו כוח. הוא אפילו מפתיע עם תגובות זריזות דווקא בחצי-דוושה ולא בעומס מלא. לתיבת ההילוכים מצב ספורט עם תגובות זריזות יותר לקיק דאון, ובמצב הרגיל התגובה יכולה להיות מעט איטיות. תחת עומס מלא המנוע מספק קצב התקדמות נאה כצפוי.

בדרכים
בולמי ה-XF מציעים מהלך ראשוני מעט נוקשה, ולכן חלק מהשיבושים עוברים לתא באופן מעט מורגש מדי בנהיגה עירונית. אבל דווקא השיבושים שנראים רע יותר, ודורשים יותר מהבולמים, עוברים בצורה חלקה יותר. מחוץ לעיר השיבושים הקטנים מורגשים, אבל לא בצורה מעיקה, והריסון על שיבושים גדולים מספק, כל עוד המהירות שפויה. נוחות הנסיעה נעה מממוצעת לטובה, אבל לא מתעלה בשום שלב. בשיוט מורגשים רעשי רוח וכביש, אם כי לא בצורה מעיקה.


בכבישים מפותלים עם פניות מהירות וארוכות העדפנו את המצב הרגיל, ורק בכבישים מפותלים במיוחד, עם הרבה הפניות הגה, בחרנו במצב הספורטיבי, שהיה שם נכון יותר. בעומס גבוה מורגש שהמתלים מעט רכים, אבל יש לכך ביטוי רק במהירויות גבוהות באמת, כך שהבחירה באופן ריסון זה היא בהחלט נכונה לגרסה שכזו. ה-XF משתמשת במערכת בקרת היציבות לשיפור היכולת הדינאמית על ידי בלימה קלה של הגלגל הפנימי כדי לנטרל תת היגוי. בפועל מציעה ה-XF כושר כניסה מעולה לפניות בפרט ויכולת דינאמית גבוהה בכלל, והצמיגים הספורטיביים, גודייר איגל–F1 מגודלים, רק מוסיפים.

צעד לפנים
הדור השני של יגואר XF  מוכיח שיגואר הייתה קשובה לביקורות שהופנו לדור הראשון בכל הקשור למרחב הפנים, נושא שנפתר לחלוטין בדגם החדש (גם אם אינו נקודת חוזק, כפי שיגואר טוענת). העיצוב החיצוני דומה מאוד לזה של הדור הקודם, וגם תא הנוסעים שומר על דמיון רב, אם כי הביצוע טוב מאשר בעבר.

אין ספק שה-XF בדור השני שלה, היא מכונית טובה יותר. עם זאת, ומכיוון שזה רכב חדש לחלוטין, ציפינו למצוא כאן קפיצה של ממש – ולא זה המצב. אין ספק שה- XF היא באותה הרמה של המתחרות מגרמניה, אבל היא אינה מכוונת לפסגת הקטגוריה.