מבחן דרכים: שברולט מאליבו

מליבו החדשה של שברולט, שהוצגה במהלך 2002, יושבת על רצפת אפסילון של קונצרן ג'נרל מוטורס, עליה מתנוססות גם אופל ווקטרה וסאאב 9-3. בחרטומה שוכן מנוע V6 בנפח 3.5 ל' המנפק לכל דכפין 200 כ"ס - וזה דבר שמשפחתית-גדולה משחררת ללקוח רק בגרסתה העשירה והיקרה בהרבה. רשימת האבזור של המליבו תביך לא מעט מכוניות סלון, עם דוושות מתכוונות חשמלית, מושבים מופעלי-חשמל ועוד כיו"ב. וכל זה - הרצפה הנ"ל, המנוע והאבזור - מוצע ללקוח ב-160,000 ש"ח. וזה מרשם תמורה מרשים במיוחד, לכשעצמו ועל רקע המתחרות.
כך שכל מה שנותר הוא לבדוק את איכות התרגום מקילוגרם/מטר לליברה/פיט ואת ערכו של שער החליפין של הדולר הזה לשקל בהשוואה לאירו ולין האחראים על המתחרות האחרות, אלו שאין להן, למשל, V6 חגיגי שכזה.
ירידה לפרטים
המליבו, צוין לעיל ולא בכדי, יושבת על רצפה מודרנית - ובהחלט מוצלחת (אנחנו העדפנו את סאאב 9-3 על-פני אודי A4 ומאוד התרשמנו מהוקטרה). בסיס גלגלים של 270 ס''מ ומפשק סרנים של 152.4/150.6 ס''מ משמשים בסיס למרכב מכובד במידותיו, המתמתח לאורך נדיב של 478.3 ס''מ, ורושם רוחב סביר של 177.5 ס''מ וגובה נאה של 146 ס''מ. אגב, המליבו ארוכה משמעותית מהוקטרה (קרוב ל-20 ס''מ) אך מעט צרה ממנה (וגם מפשק הסרן האחורי צר יותר). התחלה נאה.
תפריט המתלים כמקובל (מקפרסון מלפנים, רב-חיבורי מאחור) וגם בשאר המכלולים הדינמיים לא נרשמים מרכיבים חריגים ביחס לחזית ההיצע בקבוצה (בלמי דיסק מאווררים מלפנים, דיסקים מאחור, תגבור אלקטרו-הידראולי ממוחשב להגה וכיו''ב). הצמיגים, 215/60, יושבים על חישוקי ''15, מידה שאינה אופנתית כיום בפלח-שוק זה. המנוע הוא אחד מהחוזקות (מושג אהוד על אנשי שיווק מעודכני מושגים) של המליבו. אמנם, זהו מנוע מיושן למדי עם שסתומים עיליים, שניים בלבד לכל צילינדר, אבל התפוקה בהחלט נאה: גם 200 כ''ס (ב-5400 סל''ד) וגם 30.4 קג''מ ב-3200 סל''ד. 200 קמ''ש, ו-8 שניות ל-100 חוברים לכוח זמין ורצועת כוח רחבה. כל העסק מניע את הגלגלים הקדמיים דרך תיבה אוטומטית ארבעה הילוכים שיש לבורר שלה גם מצב של תפעול ידני. המשך טוב.
אבזור הבטיחות עדכני וכולל ארבע כריות וזוג ווילונות, ABS (נגד נעילת גלגלים), EBD (חלוקת עצמת-בלימה) ו- ETC (בקרת-משיכה ברת-ניתוק). בתחום אבזור הנוחות בולטת בחסרונה מערכת בקרת-אקלים, אבל מכאן והלאה ממש אין תלונות. מבחוץ נגלים חישוקים קלים ואילו בפנים נרשמים מושבים מופעלי-חשמל עם תמיכה מתכווננת לגב ומערכת חימום מובנית, דוושות מתכווננות חשמלית, התנעה מרחוק(!), בקרת שיוט, מערכת שמע אינטגרלית (עם תפעול מההגה), מחשב דרך ועוד כמה דברים קטנים (תאורת ''ליווי הביתה'' יעילה, למשל). סיום מוצלח לאותו הרכב פתיחה מכובד.

התרשמות נינוחה
המליבו היא מכונית נאה, והגם שאינה פורצת דרך, יש לה הופעה מכובדת ונעימה לעין, פרופורציות שמעצימות את הופעתה - מרכב ארוך יחסית, עם סרחי עודף גדולים - ומעניקים לה הידור-מה. החזית היא מאוד שברולט של עכשיו - וכזאת דומה נמצאת בטרייל בלייזר הגדול - עם חרטום מודגש וצבירי פנסים מגודלים. הישבן החטוב דואג - עם הגבהה בקצהו, ספוילר ופנסים גדולים - כי הרושם יימשך עד הקצה השני.
הכניסה מחברת את הנהג מייד למה שאפשר להגדיר כ''הוויה אמריקאית''. זה גוון הקרם של הפלסטיק והתחושה שהוא מעביר, זה מבנה הספרות והצבע שלהן בתצוגה הדיגיטלית, זה בלם החניה המופעל ברגל, זה בורר ההילוכים השמן והגדול, זה המבנה הפנימי שנועד ליצור תחושה כי זוהי מכונית גדולה יותר, וזוהי תנוחת הנהיגה, עמוק בתוך האוטו.
העיצוב פשוט, נקי ונעים לעין, וגוון הפלסטיק והריפוד מוסיף אף הוא לתחושת הרוגע. התפעול לרוב אינטואיטיבי (אמריקאי - עם כפתורים גדולים וכיתוב בולט למרחק), כאשר בולטים לחיוב כפתורי התפעול של הרדיו. מה שמפריע בהחלט הוא התפעול ההיפר-מסורבל של מחשב הדרך המשולב במערכת השמע, ופיזור הכפתורים התמוה - והפיזור גם הוא עניין אמריקאי מקדמת דנא. תנוחת הנהיגה לא מושלמת, עם בעיית ראות לקצה האוטו, והמושבים רושמים לזכותם מסעד גדול ובד נעים ולחובתם בסיס-מושב קצר מדי, היעדר מוחלט של תמיכה צדית ובעיקר רכות יתר שתציק לאנשים כבדים לאחר זמן-מה.
מעבר לכך, מרשימה מאוד תאורת הפנים, ומרעיש מאוד מאוורר המיזוג (כבר ממצב ''2''); ממש לא לעניין. מבט בוחן במרכיבי תא הנוסעים יגלה איכות גימור ממש לא מוצלחת; ווקטרה זה לא (ובינינו, גם קורסה לא). התאמה לא טובה בין משטחים וחלקים, חיתוך חד של פנלי הפלסטיק (כמו זה שבתחתית הקונסולה), אי-הקפדה ברמת ההרכבה כדי רעש-פנים וצקצוקים בולטים-להטריד בזמן מעבר על שיבושים, ופלסטיק לא מצטיין בחלקים התחתונים של תא הנוסעים.
צילום: מנהל
לדרך יצאנו
טונה וחצי אוטו (או.קי: 1495 ק''ג) זה לא מעט, אבל למנוע המליבו יש כל שצריך על-מנת להריץ את האוטו קדימה בקלות, כמעט בקלילות, בכל מצב וצורך. הוא מזנק נפלא מהרמזור (כולל פרפור גלגלים לתפארת הגומי), הוא אוסף בקלות כל כ''ס וקג''מ נחוץ (ותמיד יש לו מספיק) להאצה במעלה הררי, ואין לו בעיה, גם שם, לעקוף אגב אורחא סמיטריילר - והכל בקלות ובביטחון. כאשר יש כל כך הרבה סחורה כבר בסל''ד נמוך, העסק הזה מסודר, ועל-כן שיוט נינוח ב-100 קמ''ש - ככל שהדבר תלוי במנוע הנשמע מרוחק מאוד מלפנים - הוא טיול רגוע של אחר הצוהריים.
אבל לא הכל בעסק הזה עובד כמו שצריך. המנוע עצמו מרעיש מעל 4000 סל''ד ואז נשמע מחוספס מדי (וזה ממש לא הצליל ההוא של מנועי V אמריקאיים), ולא מעט פעמים צריך להביא אותו לשם בגלל יחסי ההעברה הארוכים (הילוך שני, למשל, נגמר ב-140 קמ''ש. שיוט ב-100 מרגיש כמו בהילוך סרק). בנוסף, תיבת ההילוכים, שבאופן רגיל משתלבת ומשלבת באופן נאה למדי, מפגינה תחת עומס חוסר שביעות רצון בדמות חבטה מיותרת בזמן השילוב. הבורר, אגב, נוח לשימוש ידני, אבל ממש לא מעודן ומתוחכם כמו טיפטרוניק אירופאי.
אבל כל עניין השיוט המוצלח מטעם המנוע לא ממש מסתייע על-ידי מכלולי השלדה; נהפוך הוא. באותו שיוט רגוע, באותם 100 קמ''ש נינוחים, על אותו כביש מספר 1 בואכה עיר קודשנו, המליבו פשוט רטטה ורעדה, וממש לא הצליחה לספק רמת נוחות ראויה להתנהלות שכזאת בכביש הזה. בכבישים מוצלחים פחות - בכל הקשור לאיכות הסלילה ו/או התחזוקה - המצב היה טוב עוד פחות. ואפילו לא מדובר כאן באותו נדנוד מפורסם של היאכטות האמריקאיות ההן. עיקר הבעיה של אותן מכוניות היה היעדר שיכוך-חזרה של פעולת המתלים הרכים. או, בקיצור, המכונית המשיכה להתנדנד הרבה זמן לאחר שנפרדה לשלום מהמהמורה.
לא כך המצב כאן. הכיול אמנם רך, אבל הבעיה מתחילה ממש עם המפגש עם הבעיה בגלל שיכוך-כיווץ דל מאוד. כלומר: התגובה לעצם המהמורה אינה נשלטת ולא טובה, ובהמשך, היא גם מתנדנדת. הרכות הזאת אינה מסתדרת עם רפרטואר הכבישים במולדתנו המעטירה, גם בנחשבים שבהם, ואילו בערים היא מוצלחת עוד פחות. כלומר: כל עוד מדובר בסלילה חדשה ואחידה, לא גלית ולא פגומה, העסק בסדר. אבל המליבו ממש לא מסתדרת עם בורות ושברים שברחובות הערים, ומפגש איתם במהירות 30 קמ''ש פשוט מחסל את מהלך המתלים הרכים והמכונית נחבטת. במהירות עירונית כפולה המצב משתפר במקצת, אבל ממש במקצת.
לא רק נוחות הנסיעה אינה מזכירה את מה שסיפקו המתלים של הסאאב והוקטרה, גם ההגה רחוק מאיכותו של זה המורכב במכוניות אלו. הקלות המוגזמת שלו בעיר אולי לא תפריע במהירויות חנייה ופקק. אבל כבר ב-50 התחושה אינה נעימה בעליל, כאשר לאותה קלות מצטרפת תנועה מאוד לא ליניארית של ההגה עם שטח מת לא קטן. ואם בעיר זה סידור לא מוצלח - על אחת כמה וכמה מחוצה לה. כי כל הנ''ל, עם אותו ערפול לא-קטן במרכז, הוא מתכון לאי-דיוק בפעולה, דבר שמפריע קצת בכביש ישר ומאוד מפריע כאשר זה מתחיל להתפתל.
אלא שההגה אינו הדבר היחיד שעומד בין המליבו ובין התנהגות כביש ראויה. על פעולת המתלים - עם אותו היעדר שיכוך בפעולתם - הרחבתי כבר קודם. ברור כי מתכון היוצר זוויות גלגול שגם אינן מתרסנות להן הוא לא מה שהרופא רשם לתנועה בפניות, בוודאי כאשר הן קרובות - ולא, אני לא מדבר על נהיגה דינמית מהסוג שהסאאב, למשל, כוונה אליה; הווקטרה הסולידית רחוקה מהמליבו בתחום זה כמספר הקילומטרים מגרמניה מארצות הברית.
ההתנהגות עצמה נוטה לתת-היגוי, אך הכנסה מעט חריפה יותר של ההגה לפנייה תכניס את המליבו לתוך הפנייה בהיגוי-יתר, אלא שהוא, בניגוד לקלישאה, ממש לא חינני. זהו פשוט היגוי-יתר במינון-יתר עם גסות-יתר בביצוע - וההגה המעורפל והלא-ליניארי תורם את חלקו. הצמיגים מספקים רמת אחיזה טובה (ברידג'סטון פוטנזה ספורטיביים[!?!]) אך צווחים נואשות כאשר לוחצים מעט על האוטו, הרבה לפני שמשהו באמת קורה.
הבלמים מספקים את סחורת הבלימה באופן סביר, אך הדוושה בתחילת מהלכה עצית למדי, ודורשת לחיצה חזקה משמעותית כדי להיכנס לעולם המינון.
למליבו הרכב פתיחה מנצח: רצפה, מנוע, אבזור - ומחיר מעולה. זה רק הביצוע - איכות הגימור, ההתנהגות ובעיקר נוחות הנסיעה - שגורם לה להפסיד. כאשר האבזור כה עשיר, אפשר על רקע המחיר לסלוח לאיכות הגימור; כאשר המנוע כה מבצע, אפשר למחול על בעיות דינמיות (הגם שכאן העסק בעייתי ומורכב יותר), גם בגלל שאצל הלקוח האופייני וברוב קווי התנועה שלו זה לא מאוד חשוב. אבל כאשר נוחות הנסיעה פשוט נכשלת בכל סוג אספלט ודרך, יש למליבו בעיה רצינית מאוד בכבישי ישראל.
 
המבחן פורסם ב'אוטו' 224 (מרץ 2005)