מסחריות פיאט - מבחן דרכים (השקה)

חמישה דגמים ייעודיים לעבודה הציגה פיאט באירוע שארגן תת המותג Fiat Professional  שהושק עוד ב–2007. "פיאט מקצועי" פונה לאדם העובד עם הרכב וכולל מערך מוסכים ייעודי, פתרונות מימון ועוד מרכיבים ייעודיים לקהל המקצועי.

 

 

פיאט הציגה חמישה דגמים - לא כולם באמת שלה. כלומר: פיורינו הזעיר, דובלו הקטן ודוקאטו הגדול הם פרי עמלה - אבל טלנטו (Talento) הבינוני הוא רנו טראפיק, ופולבק (Fullback) הטנדר הוא מיצובישי טרייטון.

 

עד 2012 ייצרה פיאט, יחד עם פיג'ו–סיטרואן, מסחרית בינונית (סקודו), אבל לאחר שפרשה מהשת"פ הזה הייתה צריכה דגם שימלא את החלל. הטלנטו, בה על כל חלק מהמנוע מוטבע השם והסמל של רנו, ממלאת תפקיד זה.

 

צילום: דרור זילברמן 

 

טנדר בינוני הוא סיפור רחוק אפילו יותר. פרט לפולקסווגן (אמארוק), יצרנים אירופאיים לא מייצרים כלי כזה. אבל פיאט רוצה להרחיב את המכירות שלה באפריקה, וגם במזרח התיכון. מכירות הטנדרים שם עומדות על 64% מכלל המכירות (6% באירופה) - וטנדר הוא רכב שיאפשר לפיאט להכפיל את מכירותיה שם, העומדות על פחות ממיליון כלי רכב.  

 

בקיצור: ללוגו של פיאט יש כעת ארבע מסחריות - למשקל נטו מ–500 ועד 2600 ק"ג; לנפח הטענה מ–2000 ועד 17,000 ליטר - ובנוסף גם טנדר; וזה היצע שאין לאף יצרן. פיאט הזמינה עיתונאים כדי להציג את קו הדגמים השלם הזה, ובעיקר התמקדה בטנדר.

 

הדור ה–6 הוצג ב–2014 (נוסד: 1981) לכבוד יורו 6. כרגיל בסוג רכב כזה, גם לדוקאטו חמישה תתי–דגם - ואן, קומבי, נוסעים, טנדר ומשאית שלדה; לאחרונים תא–נהג רגיל או כפול - המאפשרים ליצור עשרות גרסאות: מנועים, תיבות, הנעות, שלושה בסיסי גלגלים, אורך וגובה. לפי פיאט מדובר באלף תצורות שונות. מכל מה שהובא, חלק קטן מאוד ממה שיש, בחרתי בוואן שצויד במנוע החזק - 2.3 ליטר 177 כ"ס ו 40.8 קג"מ - עם תיבה רובוטית (מצמד יחיד).

 

צילום: דרור זילברמן 

 

פנים הרכב משלב גוונים נעימים, אבל כבר בחניה שמים לב שתצוגת המולטימדיה/ניווט/מצלמת רברס על מסך "5 קטנה מדי ורחוקה מדי מהנהג. מושב הנוסע אנכי מדי ולא מאוד נוח. כל תאי האחסון רחוקים מהנהג הרבה יותר מאשר ברכב פרטי, כמו מחזיק הכוסות שממוקם נמוך מדי, ולסלולרי לא נמצא מקום קרוב ונוח.

 

בנהיגה, הגיר רובוטי הופך את העבודה בדוקאטו קלה בהרבה. שילוב ההילוכים, גם תחת מצערת מלאה, חלק ולא בועט, והתחושה היא שבפיאט עשו את הכל כדי לשמור על חיי המצמד והתיבה. לא הייתי משלב טוב יותר עם תיבה ידנית, והייתי שמח לקבל את השילוב הזה לעבודה יום יומית.

 

דגם חדש אחד בהיצע פיאט הוא כאמור רנו טראפיק וזה לא דבר רע. גם דגם זה וכמקובל בענף, מוצע בגרסאות מרכב שונות (כמו הדוקאטו) ובשתי רמות אורך וגובה. הגרסה בה נהגתי הייתה להסעה (7+1) וצוידה במנוע דיזל 1.6 ליטר (125 כ"ס, 32.6 קג"מ) ותיבה ידנית.

 

הארגונומיה מצוינת, מסך הניווט גדול וברור והפלסטיק נעים למראה. ברכב ריק המנוע סוחב את הרכב יפה גם מסל"ד נמוך ונהיגה ב–130 קמ"ש נטולת מאמץ. הרכב נעים ושקט, ובמהירות גבוהה בלטו רק רעשי רוח מהמראות הגדולות; ייתכן שאלה נשמעו במיוחד דווקא בגלל שהטלנטו שקט בתחומים אחרים.

 

הדובלו עברה מתיחת פנים, מוצעת כעת עם תיבה ידנית ומנועי יורו 6 - ולא נהגתי בה; בפיאט תכננו ארבעה קטעי נהיגה לחמישה כלי רכב. גם גדולי האלגוריתמאים לא היו מוצאים פתרון לבעיה הזו.   

 

צילום: דרור זילברמן 

 

הדגם הקטן בהיצע (שגם סיטרואן ופיג'ו נהנים ממנו, עם נמו וביפר) עבר מתיחת פנים שנועדה לשדרג את הפנים לשימושיות "כמו משפחתית", וזה עבד להם. סביבת הנהג נעימה אם כי שחורה מדי, ומסך הניווט שבדוקאטו נראה קטן, נראה לא רע כאן; עדיין קטן - אבל הרבה יותר קרוב. המנוע בשירות היה דיזל 1.3 ליטר (95 כ"ס, 20.4 קג"מ).

 

בעיר, הפיורינו נעים מאוד וזריז מאוד; שילוב טוב של מנוע ותיבה יוצר אוטו תזיזיתי לטובה, והוא מבודד את פגעי הכביש בצורה מוצלחת גם בהשוואה למשפחתיות. מחוץ לעיר, בולטים רעשי רוח מהחלל מאחור, המתפקד כאן כתיבת תהודה, ואלה יכולים להציק לאורך זמן. הפיורינו הוא רכב מסחרי עירוני מוצלח.

 

במבחן הטנדרים (גיליון 358) ניצח מיצובישי טרייטון, והביקורת העיקרית שלי כלפיו הייתה אז מושב נהג לא נוח ומערכת מולטימדיה מקומית. להשקה הגיע הפולבק/טרייטון עם מושבים מרופדי עור ומתופעלי חשמל מעולים ומערכת מולטימדיה מקורית טובה; שדרוג מבורך. מנגד, לא מצאתי תאורת קסנון, נעילת דיפרנציאל ועוד טובין שהיו בטרייטון שנבחן אצלנו.

 

הפולבק התייצב עם המנוע החזק - דיזל, 2.4 ל', 180 כ"ס, 43.8 קג"מ - ותיבה ידנית. שילוב מבטיח שאכזב בענק; צריך לשמור על המנוע מעל 2000 סל"ד כדי לקבל תאוצה סבירה ומעל 1500 כדי לקבל תאוצה בכלל. בעליות (אפילו קלות) בהילוך שני וב–1500 סל"ד הרכב פשוט האט כדי כך שהמנוע כיבה עצמו; לא זכור לי רכב מסחרי שמתנהג כך.

 

צילום: דרור זילברמן 

 

פיאט ארגנה קטע שטח נחמד לנהיגה, רובו עפר ובוץ קל. הפולבק לא התקשה כלל להתמודד עם כל אלה, והוא יוכל להרבה יותר כמו שאחיו התאום כבר הוכיח. לכשיגיע יהיה צריך להשוות את רמות הגימור והמחיר של הפולבק מול אלה שבטרייטון. אבל בדבר אחד אני בטוח: תיבה אוטומטית כאן היא לא אופציה, היא חובה.

 

פיאט הפגינה באירוע זה שתחת הלוגו שלה קיים מגוון שלם של כלי עבודה בכל גודל בתחום רשיון נהיגה B. באירופה, יש למותג המקצועי של פיאט יתרון כפול: רשת מוסכים ייעודית (MOPAR) ומימון ייחודי. בארץ שני אלו אינם קיימים, ולכן המחיר הוא זה שיקבע בסופו של דבר איזה רכב הלקוח יקנה - עניין הנכון לדגמים המקוריים של פיאט, בוודאי באלה שמגיעים ממקור אחר.

 

בתום האירוע הגיע לאסוף אותי קרייזלר וויאג'ר שנשא בגאון את סמל לנצ'יה; בהשכרה קיבלתי ג'יפ רנגייד של קרייזלר של פיאט, שהוא למעשה פיאט 500X; מחדר המלון בהיתי בפיאט 124 ספיידר, שהיא מאזדה מיאטה שעברה גיור כהלכה; למחרת נסעתי לפרארי, השייכת למשפחת אניילי. כן, הבעלים של פיאט. כנראה שאיטליה זה פיאט, ופיאט זה איטליה.

 

צילום: דרור זילברמן