לנד רובר דיפנדר - מבחן דרכים (P400, בנזין)

דיפנדר מוצע בישראל גם בגרסת בנזין עם 400 כ"ס. פעם פגשנו בה, כעת אנחנו בוחנים

עקבו אחרינו בגוגל
לנד רובר דיפנדר החדש (L663) הוצג ב־2019 והתייצב כאן במחצית 2020. בחנו אותו בגרסה ארוכה וגם קצרה — שתיהן עם מנועי טורבו־דיזל (2.0 ל' בהתחלה, 3.0 ל' בהמשך) — ובהשקה כאן התרשמנו גם מגרסת הבנזין: נפח 3.0 ליטרים ו־6 צילינדרים בטור, ולזה 2 מגדשים —מגדש־על (חשמלי) לסל"ד נמוך, מגדש טורבו לסל"ד גבוה — ומערך היברידי מתון (48 וולט). 

כעת קיבלנו אותה למבחן: P400 ברמת הגימור 'SE', ומחירה של זו 719,000 שקלים. 

הבעד והנגד
למנוע דיזל יתרון מובנה ברכב שטח: א. צריכת דלק עדיפה, ומכיוון שמדובר בכלים כבדים ולא אווירודינמיים בעליל שגם צורכים הרבה דלק בשטח, הוצאות הדלק נמוכות משמעותית; ב. מומנט דשן יותר, יתרון בשטח טכני. מנגד, אחזקת מנוע דיזל עלולה להיות יקרה לאורך זמן מזאת של מנוע בנזין, לא מעט בגלל מערכות להפחתת זיהום. וכן, אם זה חשוב, הבנזין מאפשר האצה מהירה יותר. 

1668580צילום: איתי שטיינברג

על הנייר
הנתונים מכובדים: 400 כ"ס (5000-6500 סל"ד) ו־55.5 קג"מ (2000-5000), גם ליצירת רצועת כוח רחבה ורבת־און. בסיוע תיבה אוטומטית 8 הילוכים והנעה כפולה, משך ההאצה ל־100 קמ"ש של כל 2.4 הטון של הכלי הזה הוא 6.1 שניות. 

על הכביש
ואיך הביצוע של הביצועים? בהחלט. עד 3500 סל"ד המנוע מתפקד בשקט וביעילות, מספק קצב התקדמות נאה מאוד. מעל תחום זה, כאילו והמנוע נכנס לתחום פעולה אחר — הוא מייצר דחף מרשים מאוד, ביצועים מעולים ליכולת  פנטסטית. התוצאה מפתה והצליל ממכר, ואפילו נעצתי את הדוושה ברצפה לא פעם ולא פעמיים על־מנת לשמוע את המוזיקה הזו; מי צריך מערכת שמע של מרידיאן עם 10 רמקולים וסאבוופר כשיש מנוע כזה? הצליל, אגב, אמיתי ולא נעזר ברמקול. צלילו של מגדש העל נשמע מעט.

מה שמנע ממני להמשיך להאיץ עוד ועוד היו הגבלות המהירות בכבישי ארצנו, וגם קצב צריכת הדלק. בשיוט נינוח הגעתי ל־7 ק"מ/ל'. בנהיגה מאומצת, בשיא, הצריכה עמדה על 4.1 ק"מ/ל'. בסיום המבחן, כולל נהיגת שטח, הצריכה הכוללת הייתה 5.7 ק"מ לליטר. 

1668581צילום: איתי שטיינברג

ניסינו לבדוק את המערך ההיברידי המתון, אבל לאורך מאות קילומטרים של מבחן לא הצלחנו לקבל אינדיקציה אחת לדימום המנוע בשיוט או לפני עצירה ברמזור. 

בתוך השטח
ברמת הגולן בשטחים טרשיים — מציר המוסכים לעין מימון — הפגין אותו מנוע בנזין כי הוא יכול לנהל את הרכב היטב. כי בכל זאת, למרות שזה לא דיזל, יש לזה מומנט רב מאוד (56.1 קג"מ) הזמין על־פני תחום סל"ד ניכר מאוד (3000 סל"ד). יכולת זאת, בשילוב עם יחס ההעברה הנמוך ומערכות העזר יאפשרו לכלי להתגבר על מכשולים אנטיפתיים בנינוחות, כי כשיהיה צריך, יופעלו נעילות דיפרנציאל במרכז ומאחור.

1668583צילום: איתי שטיינברג

מעבר למערכת ההנעה, שמחנו לגלות רכב שנוח לעבוד איתו בשטח ־ מערך הצילום ההיקפי עובד נפלא. מרווח הגחון הגדול (29.1 ס"מ במצב הגבוה ביותר) וזוויות המרכב המעולות (במצב הגבוה — טובות מאלו של ג'יפ רנגלר רוביקון, למעט זווית גישה קטנה יותר) מוסיפים לשלוות הנפש. בגרסה זו צמיגי חורף ("שטח") תקניים ודופן צמיג גדולה יחסית, אבל זו אינה מספיקה להערכתנו להורדת לחץ אוויר בכניסה לשטח.

חיסרון משמעותי הוא טבעת הגרירה; יש רק אחת כזו, מלפנים, ובכדי להגיע אליה יש צורך לפרק חלק מהפגוש, עם מספר ברגים שמיקומם לא סימפטי.

1668584צילום: איתי שטיינברג

ברקע הדברים
בניגוד להתנסות שלנו עם דיפנדר החדש (ארבע פעמים עד כה) המצויד כידוע בקפיצי אוויר, נוחות הנסיעה לא הייתה טובה; הופתענו מחבטות שהורגשו במעבר לא רק עם שינויי גובה בשבילים אלא גם על כביש בתוואי סלול, ולאלה נוסף שיכוך חסר של תנועת המרכב. כאן יצוין כי רכב ההדגמה עבר 35,000 ק"מ — וזה הרבה לרכב הדגמה בכלל, לרכב שטח להדגמה בפרט. 

אלה ואף אלה
תנוחת הישיבה בדיפנדר גבוהה, שדה הראייה מצוין, אך המושבים המרופדים בעור מלא היו נוקשים ועייפו אותי לאורך נסיעה ארוכה מרמת הגולן לאשקלון. בנוסף, האבזור חסר ביחס לרכב כה יקר, עניין בולט עם היעדרו של אוורור במושבים החשוב כאן בגלל ריפוד העור, הקיץ המקומי ולפעמים סוג השהות בשטח.

1668582צילום: איתי שטיינברג

בעיה משמעותית יותר בכל הקשור לתמורה היא שפריטי אבזור אחדים — לוח המחוונים המוקרן, המצלמה במראה המרכזית, הסגירה הרכה לדלת תא המטען, הכוונון החשמלי להגה — יוסרו ממפרט SE בדגמי 2003, ויהיו זמינים רק ב־'HSE דיינמיק'. מנגד, מסך המגע יוגדל מ־"10 ל־"11.4. גרסת הבנזין היא היחידה המוצעת תקנית עם גג השמש (תוספת של 17,000 שקלים באחרות). אגב, הצימוד לקארפליי נעשה באמצעות כבל, וזה לא לעניין.

בסוף היום
גרסת הבנזין של דיפנדר מעניקה ביצועים מסחררים בכביש ואינה פוגמת ביכולת של הרכב בשטח. עם זאת, אותם ביצועים משופרים עולים כסף — הן בשוטף בצריכת הדלק, הן ברכישה, בגלל מחיר הגבוה ב־60,000 שקלים מזה של הדיזל החזק — ואין להם כל יתרון מעשי.

1668579צילום: איתי שטיינברג

מחירה של דיפנדר P400 ברמת הגימור SE הוא 719,000 שקלים. זהו מחיר גבוה ב-60,000 שקלים ממחירה של גרסת הדיזל החזקה.
דיפנדר P400 מצוידת במנוע בנזין בנפח 3.0 ליטר, 6 צילינדרים בטור, המפיק 400 כ"ס בין 5,000 ל-6,500 סל"ד ומומנט של 55.5 קג"מ בין 2,000 ל-5,000 סל"ד. המנוע משולב עם שני מגדשים, מגדש-על חשמלי לסל"ד נמוך ומגדש טורבו לסל"ד גבוה, ומערך היברידי מתון של 48 וולט.
דיפנדר P400 מאיצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-6.1 שניות, למרות משקלה של 2.4 טון. ההאצה מתאפשרת בזכות תיבת הילוכים אוטומטית בת 8 הילוכים והנעה כפולה.
צריכת הדלק הכוללת שנמדדה במבחן שערכנו, כולל נהיגת שטח, עמדה על 5.7 ק"מ לליטר. בשיוט נינוח הגענו ל-7 ק"מ/ל', ובנהיגה מאומצת הצריכה ירדה ל-4.1 ק"מ/ל'.
דיפנדר P400 מציגה יכולת שטח מצוינת, עם מרווח גחון של 29.1 ס"מ במצב הגבוה ביותר וזוויות מרכב עדיפות על אלו של ג'יפ רנגלר רוביקון, למעט זווית גישה קטנה יותר. היא מצוידת בנעילות דיפרנציאל במרכז ומאחור, יחס העברה נמוך ומערך צילום היקפי שעובד נפלא בשטח.
גרסת הבנזין מעניקה ביצועים מסחררים בכביש, האצה מהירה יותר וצליל מנוע ממכר, בלי לפגום ביכולת השטח של הרכב. מנגד, היא יקרה ב-60,000 שקלים מגרסת הדיזל החזקה, צורכת יותר דלק, ולביצועים המשופרים אין יתרון מעשי ברכב שטח.
נוחות הנסיעה אכזבה במבחן שערכנו, למרות קפיצי האוויר שהרכב מצויד בהם. הורגשו חבטות לא רק בשבילי שטח אלא גם על כביש סלול, בצירוף שיכוך חסר של תנועת המרכב. המושבים המרופדים בעור מלא היו נוקשים ועייפו בנסיעה ארוכה.
האבזור חסר ביחס למחיר הגבוה, ובולט במיוחד היעדרו של אוורור במושבים, חשוב במיוחד בגלל ריפוד העור והקיץ המקומי. בנוסף, בדגמי 2023 יוסרו מרמת הגימור SE לוח המחוונים המוקרן, המצלמה במראה המרכזית, הסגירה הרכה לדלת תא המטען והכוונון החשמלי להגה, ויהיו זמינים רק ברמת הגימור HSE דיינמיק.

Cookies icon אתר אוטו משתמש בעוגיות

לידיעתך: באתר זה נעשה שימוש בקבצי Cookies ובכלים דומים כדי לספק לך חווית גלישה המותאמת ומבוססת על נתוני הגלישה שלך באתר. המשך הגלישה באתר מהווה הסכמתך לשימושים אלו על-פי לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות.