פיג'ו ריפטר GT – מבחן דרך

הקשר, פרטים

יסודו של פיג'ו ריפטר הוא בסיטרואן ברלינגו, איתו, הוא חולק מכלולים מרכזיים כמו עם שאר המסחריות הקטנות על רצפת הדור השלישי של הרכב הפופולרי; אופל קומבו, טויוטה פרואייס, פיאט דובלו, פיג'ו פרטנר. גם הוא כמותם מוצע בגרסה מסחרית הנקראת 'פרטנר', וגם הוא כמותם לוקח את העניינים לכיוון השימושי-משפחתי בגרסה הנקראת 'ריפטר'. 

ריפטר מגיע בשני אורכי מרכב, רגיל וארוך בעל 7 מושבים. אנחנו בוחנים את הגרסה הרגילה, אלו מידותיה כאשר בסוגריים מובאות מידות הגרסה הארוכה. בסיס הגלגלים 279 ס"מ (298 ס"מ), האורך הכללי 440 ס"מ (475 ס"מ), הרוחב זהה בשתיהן – 185 ס"מ והגובה 188 ס"מ. פערים נוספים נמצאים בנפח תא המטען שעומד על 775 ליטרים בגרסה הקצרה ו-1,050 בארוכה (209 בשימוש בשלוש שורות המושבים), והמשקל העצמי של 1,582 ק"ג לקצרה ו-1,694 לארוכה. הבדל נוסף הוא כושר ההעמסה – 593 ק"ג בקצרה ו-706 בארוכה, עניין ראוי לעיון במכונית בעלת ייעוד דואלי. מרווח הגחון עומד על 18 ס"מ. 

על ההנעה, מנוע טורבו דיזל בנפח 1.5 ליטרים ובהספק של 130 כ"ס ב-3,750 סל"ד ו-30.6 קג"מ ב-1,750 סל"ד. התאוצה ל-100 אורכת 11.6 שניות והמהירות המרבית היא 184 קמ"ש. ההנעה קדמית ועוברת לשם דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית-פלנטרית. 

אבזור, בטיחות, מחיר ואחריות

ריפטר מגיע לישראל ברמת אבזור אחת, גבוהה, בשם 'GT'. חיצונית הוא נועל חישוקי "17, מסילות גג, פנסי ערפל וסביבו שלל חצאיות וחיפויי בתי גלגלים מפלסטיק שחור. בתוכו מפתח חכם, לוח מחוונים 10.1", בקרת אקלים מפוצלת עם שליטה בעוצמה ליושבים מאחור, מגשים מתקפלים בגב המושב, 10.25" למערכת המולטימדיה שמציגה אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי אלחוטית, חימום להגה ועוד. 

מערכות הבטיחות כוללות תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים, בלימה אוטונומית, זיהוי רכב ב"שטח מת" ומצלמה עם מבט על. ריפטר לא מחזיק במבחן ריסוק אירופי עדכני, זה האחרון שהשתתף בו היה ב-2018 ובו קיבל 4 כוכבים. 

מחיר הרכב שנבחן הוא 178,990 שקלים (189,990 לגרסת שבעת המושבים), האחריות היא ל-3 שנים או 100 אלף ק"מ. 

עיצוב חיצוני

הריפטר, למרות קווי המתאר של מסחרית קטנה מן המניין, מצליח לייצר מראה מובחן משל עצמו. השילוב של החזית במראה הלא ממש מוכר, יחידות התאורה, האיפור הקרבי, שטח החלונות המושחר והיציבה הגבוהה – מרחיקים אותו מהמראה הגנרי של רכב טכנאים. 

תא נוסעים

הבונוס הגדול של רכב כזה מתחיל כבר בפתיחת הדלת. היא גדולה, המושב גבוה והכניסה והיציאה נוחה מרוב שאר כלי הרכב אותם פוגשים. לא התכופפות מטה כמו במכונית נוסעים מחד, לא הנפת רגל לגובה רכב פנאי. גם אחרי התמקמות במושב הבונוסים ממשיכים להגיע עם תנוחת ישיבה גבוהה מאוד ותצפית מעולה לפנים, וקורות קדמיות במבנה לא עבה מדי גם הן תורמות לאירוע. 

אם העיצוב החיצוני מרחיק אותו מזיהוי מרכב מסחרי, תא הנוסעים הוא הנקודה הראשונה ולא האחרונה בה מופיעה תזכורת ברורה לבסיס. בעוד ההגה קטן, נעים לאחיזה וספורטיבי בעיצובו וגם ריפוד המושבים נעים מאוד. בשאר התא יש חומרים קשים למגע, ניסיון אחד לטשטש את הרושם הפשוט הוא ציפוי של חלקים נרחבים בטקסטורה מחוספסת דמוית גרפיט. 

הנדסת האנוש מצוינת, החל ממבנה זווית הראיה ללוח המחוונים, עבור בפקדים פיזיים לבקרת האקלים, לעוצמת השמע ושני כפתורי קיצורי דרך פיזיים לידו. שתי ההערות היחידות לסדר בתחום זה הן מיקום נמוך מדי של צג תצוגת בקרת האקלים והיעדר ביטול מהיר לבקרות הבטיחות הפעילות מדי. 

תחום תאי האחסון הוא הג'וקר המשוגע של הרכב הזה. יש מעל הראש, בין המושבים, בקונסולה המרכזית שעמוקה מספיק להכיל שני מקלות תיפוף כמעט בשלמות (אל תשאלו, סיפור ארוך), תא כפפות עליון ותחתון, תאים בנפח מצוין אפילו בדלתות ועוד שלל תאים פתוחים ברחבי התא. ובמספרים: 28 תאי אחסון בנפח כולל של 186 ליטר.

שורת המושבים השנייה פה היא ליגה בפני עצמה בכל מה שקשור לשימושיות. שוב, מתחיל בדלת הזזה שיוצרת מפתח אדיר ממדים, עבור במרווח רגליים מעולה, בשלושה מושבים נפרדים שמאפשרים הושבה בפועל של שלושה נוסעים ולא הפשרה של שניים בכיף ואחד שסובל באמצע, הרצפה שטוחה. גם תנאי המחיה משופרים עם מגשים בגב המושבים, שקעי טעינה ושליטה על עוצמת המזגן ליושבים. 

גם תא המטען מצוין, הדלת שנפתחת למעלה אמנם תופסת הרבה מקום בתנועה שלה, אבל חושפת מפתח הטענה עם סף נמוך, מבנה רבוע ונוח מאוד לשימוש ונפח ככלי שפשוט אף רכב לא יכול להתחרות בו, למעט סטיישנים (שעקבותיהן לא נודעו). ומתחת לכל היופי הזה – יש גם מקום לגלגל חלופי. 

אם יש משהו שאורז את היבט השימושיות פה – הרי שבמהלך ימי המבחן, החזרתי משדה התעופה את הגדולה ושלוש חברות פלוס מזוודות מנסיעה של חמישה ימים ליוון, הריפטר בלע הכל, הושיב את כולם בנוחות וברווחה ושאל אם צריך עוד משהו. 

מנוע, ביצועים

רגע אחרי שמניעים את הריפטר, קל לשכוח שיש פה מנוע דיזל. העסק משוכך ומרוסן מבחינת רעידות ורעש. רגע אחרי שמתחילים לנסוע נזכרים שזה דיזל, אבל לא במובן השלילי, אלא בזכות מומנט זמין שמגלגל את הריפטר בקלות. עד מהירויות שימושיות ביום יום יש לו מספיק כוח, מעל ל-100-110 כבר אין מה לצפות לאותו דחף בתאוצות הביניים. כך גם בכביש הררי. אגב, זוכרים את הנהיגה העמוסה מהשדה, מסתבר שהוא נוסע פחות או יותר אותו הדבר עם נהג בלבד, או מועמס. 

תיבת ההילוכים האוטומטית פלנטרית עם 8 הילוכים עושה עבודה מצוינת מבחינת מציאת ההילוך הנכון, למהירות הנכונה בזמן קצר. אפשר רק להצטער שבדגמי הבנזין, נפרדה סטלנטיס ממנה לטובת רובוטית כפולת מצמד פחות מוצלחת. 

גם תחת התעמרות מתמידה לאורך כמעט 1,000 ק"מ של מבחן, צריכת הדלק לא ירדה מ-15.3 ק"מ לליטר, בנהיגה מנהלתית מתונה ראינו גם 19 ק"מ לליטר במחשב הדרך. 

נוחות, התנהגות

דיברנו על שדה הראייה החוצה, היא עוזרת מאוד בתמרון עירוני ואליה מצטרף רדיוס סיבוב טוב לרכב בממדיו של 10.9 מטרים. הנוחות עצמה סבירה בלבד כאשר אינו מועמס, בכלל, בתחום הנסיעה עצמה, הוא מתקשה מאוד להסתיר את השורשים שלו. החלק הקדמי מסתדר עם שיבושים ומהמורות, האחורי כבר מגלה קופצנות יתר. עד מהירות של 80 קמ"ש נשמר שקט בתא הנוסעים, מעליו יש כבר כניסה של רעשי דרך ורוח שגוברים עם העלייה במהירות, אבל לא מגיעים עד כדי מטרד. 

ההתנהגות הדינאמית מפתיעה לטובה בהתחשב בכך שמדובר במסחרית, לא מפתיעה בכלל בהינתן הרצפה (EMP2) המשרתת דגמי נוסעים של סטלנטיס ומקורה ב-PSA (פיג'ו-סיטרואן), ליצירת בסיס מוצלח לכתחילה. ההגה מהיר וקל, החרטום צייתן והעסק סלחן באופן כללי. 

על השביל

לאור האיפור, ההבטחה להרחבת מעטפת שימוש ומרווח גחון של 18 ס"מ, חרגנו גם לסיבוב שבילים קצר וממצה. הריפטר הפתיע ביכולת שלו להתמיד בתנועה גם כשהשביל השתבש בהמשך יותר ממה שנראה בהתחלה. הגלגלים הקדמיים מספיק קרובים לאף כדי להתגבר על חריצים והוא קצר מספיק כי לא לשפשף את הבטן ביציאה מהם. גם פה, כאשר אינו מועמס הוא קופצני.