איש, איש ומכוניתו - אוטו

איש, איש ומכוניתו

מועדון החמש ומגזין 'אוטו' מעניקים בפעם החמישה עשר את הגביע הנודד לזכר אולי גלאי למכוניות אספנות

שאול (אולי) גלאי ז״ל היה כתב רכב ועורך מגזין "אוטו" – וחובב מושבע של מכוניות אספנות. זו הסיבה שהגביע לפרויקט השיפוץ המרשים ביותר של מכונית אספנות, שמעניק מועדון החמש בשיתוף מגזין 'אוטו', נקרא על שמו – כבר 15 שנה. מדובר בגביע נודד – משמע הוא עובר מזוכה השנה שעברה לזוכה החדש, בתחרות שנועדה לעודד את תרבות שיפוץ ושיקום רכבי האספנות, תחום שנהנה – לשמחתי, אם יותר לי להגיד – משגשוג בשנים האחרונות. יותר ויותר אנשים, מבוגרים וגם צעירים, נדבקים בחיידק אספנות מכוניות. יותר ויותר מפגשי רכבי אספנות מושכים יותר ויותר אנשים, והמגוון והרמה של מכוניות האספנות גדלים בהתמדה.
גם השנה אירוע הגביע הנודד הביא אותי אל תל אפק. במקום ערב רב של אדם ומכונה, והרבה מצב רוח. הפעם בחרתי להתמקד בחבר השופטים, עוד לפני שאגש לשוחח עם המעוטרים. סיקרן אותי איך הדברים פועלים בתהליך בחירת המועמדים לקבלת הגביע הנחשק.
אריק אשפיז (שופט) מספר שבעצם מה שקורה בפארק זאת לא התחרות, אלא רק טקס הענקת הגביע. ההחלטה התקבלה עוד קודם, והקריטריונים לקבלת הגביע הם שהרכב חייב לעבור שיפוץ מהייסוד - ממצב גרוטאה עד למצב תצוגה. כמו כן, חובה להציג אלבום המתאר את תהליך השיפוץ.
תהליך בחירת המועמדים לקבלת הגביע נעשה מול חבר שופטים, מספר חן פרחי (שופט), ביום מרוכז בהיכל מנורה מבטחים. כל אספן יכול להגיע באותו יום ולהציג את מכוניתו מול הוועדה, ומלבד שהשיק אותה (משמע סיים את השיפוץ רשמית) באותה שנה. השופטים בודקים בקפדנות כל רכב במשך כשעה, ולאחר מכן מבצעים גם נסיעת מבחן. רמת השיפוץ ונאמנות למקור מקבלות משקל גבוה בשיפוט.
כפי שהבנתם, עבודה לא קלה לחבר השופטים, שמונה שלושה חברים (החבר השלישי-יגאל קרפול).
אל הגמר עלו השנה שישה מתמודדים:
בני לוי עם רולס רויס סילבר שדואו 1976 – לאחר חיפושים רבים, מצא בני את הרולס רויס הנ"ל בארה"ב במצב "עגלה". ב 2009 החליט בני לייבא אותה לארץ, והחל בהליך שיפוץ מורכב – ויקר. לקח לבני כחצי שנה ללמוד את המערכות בכלל ואת המערכת ההידראולית והברקסים בפרט, עוד לפני שהחל בשיפוץ. אבל זה לא מה שירתיע את בני, שהקים בחצרו מוסך ייעודי לשיפוץ מכוניות, אליו מגיעים לא מעט חברים, אפילו לייעוץ. חלק מהחלקים לשיפוץ נרכשו בחו״ל וחלק שוחזרו, והרולס רויס הורכבה מחדש. שש שנים ארך השיפוץ, ובסופו עמדה האצילה הבריטית על גלגליה. המקוריים. בני מחזיק גם ברנו D4A אותה ראינו באירוע הגביע הנודד לפני שנתיים.
יעקב מוסלר עם אמבר סופר סנייפ 1957 – ה״רכב״ עמד כעשרים וחמש שנה במגרש נטוש, אי שם בצפון. לאחר התלבטויות רבות, החליט יעקב להביא לחצר את מה שנראה כרכב. רק אחרי כשנה - הילדים השתמשו בו כמתקן משחקי מים – החל יעקב בשיפוץ.
שיחזור הגג הצריך ריתוך תלאי פנימי ואחריו שיחזור הקורות. בגלל היותו יחיד בארץ ונדיר בעולם (עשרות בודדות), לא היה בהישג יד מלאי של חלקים, לכן נדרש שיחזור/ייצור/שיפוץ חלקים רבים. כך למשל הברקסים עברו מסכת לחצים ארוכה עד שהבוכנות נכנעו והבינו מי הבוס והחלו לנוע שוב. העץ בלוח השעונים עבר אף הוא טיפול יסודי עד אשר קיבל מראה חדש. המנוע סיפר, בדרכו שלו, שלא עבד הרבה שעות, ולמרות זאת הוא פורק, שופץ והורכב מחדש. בתום עשר שנים עמד הרכב בגאווה על ארבעה גלגליו.

יפים בלום עם אלפא רומיאו ספיידר 1981 – יפים קנה את האוטו באיביי, על סמך תמונה, מבלי לראות אותו במציאות. אהבה ממבט ראשון? אולי – אבל זוגיות שדרשה עבודה רבה כדי להצליח. האלפא אולי צעירה יחסית למכונית אספנות, אך נמצאה במצב קשה מאוד. בשל מצבה נאלץ יפים לפרק את האלפא לגורמים, שיחזר וקנה חלקים, ועבר על הריפודים באופן יסודי. שיפוץ של כשנה הניב את האלפא האדומה שעומדת מולנו, עשויה ברמת גימור גבוהה מאוד. בבעלותו של יפים שני רכבי אספנות נוספים מדגם מרצדס.
ערן לנסקי עם פורד פרליין סאנליינר קבריולט 1955 – במקרה של הפורד הזאת, ערן קיבל על עצמו אתגר לא קטן. האוטו נקנה לפני שלוש שנים במצב אנוש, אחרי שנשרף כמעט כליל. ערן היה צריך לשחזר חלקים, או להשיג חלקים אחרים, כמו דלתות למשל, וכך, שלב אחר שלב, הרכיב את הרכב מחדש. גם המנוע שופץ מהייסוד וצופה בניקל. הרכב שופץ במשך כשנה וחצי בתהליך אינטנסיבי, במקביל לעוד מכוניות בהן ערן מטפל – ובמקביל לתחזוקה שדורשות לא פחות מ-15 מכוניות אספנות שבבעלותו.
רון אפנצלר עם MGA 1960 – זהו הרכב הרביעי אותו משפץ רון. הוא מגלה עניין רב במכוניות בריטיות ישנות בשל המערכות הייחודיות בכלל ומערכות החשמל בפרט. את ה MG אותה הציג היום, רון רכש ב 2014 כשהיא במצב "לא משהו". הוא לא הסתפק בהמשך השיפוץ אותו התחיל הבעלים הקודם, אלא החליט להתחיל מהיסוד - ופירק את הרכב לגורמים עד לרמת הבורג. וכשהחל בהרכבה, כל חלק וחלק, כולל הברגים, עברו בדיקה, חידוש – והחלפה במקרה הצורך. רון הביא את ה MG למצב תצוגה מדהים כשאת העבודה הוא ביצע לבד, במו ידיו.
שמואל רוזנפלד עם ג׳יפ CJ-5 1973. לאחר שיפוץ יסודי של קומנדקאר (כתבה בגיליון 300 – טל שביט) חיפש שמואל המשך לעשייה באותו סגנון. ג׳יפ עם עבר צבאי ועם מינימום שינויים, שמשמר את רוח הימים ההם. משימה לא פשוטה. ובכל זאת, הג׳יפ שנמצא ענה לכל הקריטריונים של שמואל. גלגלים מקוריים, מושבים ומכאניקה. אבל עם מרכב במצב לא מזהיר. מערכת החשמל והמערכות המכאניות פורקו עד היסוד, שופצו והורכבו מחדש. בולטת במיוחד עבודת הפחחות שבוצעה ברמה גבוהה מאוד, ומקנה לג׳יפ מראה נקי ואותנטי, יחד עם שיחזור מושלם של המושבים. ככה אנחנו רוצים לזכור את אותם ימים. בעזרתו של חברו של שמואל, עמוס לבנטל, השיפוץ ארך קצת יותר משנה, והתוצאה הניצבת מול עינינו, לא פחות ממדהימה. בנוסף יש לשמואל אוסף טרקטורים ישנים, שגם הם עברו תחת ידיו המוכשרות.

בין שיחה לשיחה עם החבר׳ה הטובים, ביקשתי להכיר את רעייתו של אולי, רבקה. לשאלה האם יש לה יד בבחירת המועמדים, היא עונה בשלילה. אבל ממשיכה ומספרת שאימו של אולי, היא זאת שייסדה את אירוע הגביע הנודד על שם בנה, שאול גלאי. בכנות, שמחתי להכיר.
עוד לפני חלוקת הגביעים למועמדים, דרור בריל מקבל מחבריו למועדון תעודת הוקרה על פועלו ועל התקדמות המועדון בזמן הקצר בו הוא מכהן כיו״ר. גם חבר השופטים עמלו וגם להם מגיע תעודת הוקרה. חלוקת הגביעים נעשית במעמד הגב׳ רבקה גלאי, יו״ר המועדון, נציג מערכת אוטו, אליק פרומצ׳נקו, ועוד מכובדים.
עכשיו, אחרי שדיברתי עם כולם, אני יכול להתחיל להתערבב בתוך הקהל ולעבור בין שורות של עשרות מכוניות אספנות. אני מתחיל לקלוט עד כמה האירוע גדול ממדים, והמצלמה שבידי מתקתקת כאילו מאליה בניסיון להביא אליכם, הקוראים, את המכוניות הנהדרות שממלאות את הפארק. מבחינתי, לכל אחת מהן מגיע גביע!
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות