ב.מ.וו 220i קבריולה - מבחן דרכים - אוטו

ב.מ.וו 220i קבריולה - מבחן דרכים

ה–2 קבריולה הזכירה לנו את ב.מ.וו של פעם, במובן הטוב, למעט נתון אחד ששיגע את הכותב

1605 ק"ג. המספר הזה לא יצא לי מהראש מהרגע שהעפתי מבט בדף הנתונים של ה–220 קבריולה לפני המבחן. זה 5 קילוגרם פחות מהאחות הגדולה שלה. לא, לא סדרה 3; סדרה 5. עכשיו הוסיפו למשוואה מנוע 2.0 ליטר שמספק 184 כ"ס, וגרסה בכירה עם 326 כ"ס, ותקבלו גרסה שנראית על הנייר בסדר, אבל לא הרבה מעבר. ועל הכביש? יצאנו לנהוג.
במסגר
היא יפה. צבועה בלבן צחור עם גג שחור. את העיצוב הנאה של ה–220 משלימים נגיעות ניקל בגריל ובחלקו התחתון של הפגוש, חישוקי "18 יפים ותאורת לד–יום המוכרת של ב.מ.וו. סדרה 2 קבריו נראית משמעותית טוב יותר מגרסת הקופה המקבילה - שמחווירה מצדה ליד גרסת ה–235M, עם הקיט העיצובי הנאה שלה - קטנה ונכונה ומכל זווית כמעט. אז כן, כנראה שיסתכלו עליכם ברחוב כאשר תנהגו בה, שום דבר שאמור להטריד אתכם אם בחרתם לרכוש ב.מ.וו פתוחה. אפילו בלבן.
אני חייב להצהיר שבניגוד לכל שיקול מעשי, אני אוהב מכוניות פתוחות עם גג רך; יש בגג הזה משהו קלאסי ונכון יותר. ברור לי שזה פחות פרקטי, אבל זה פשוט יותר יפה מגג קשיח. גג כזה מאפשר גם עיצוב נאה יותר לחלק האחורי, מכיוון שאין צורך לאכסן גג מתכתי גדול מאחורי המושבים. יתרון נוסף מורגש כאשר אני פותח את תא המטען כדי להניח את התיק ומופתע מגודלו. גם כאשר הגג פתוח תא המטען מציע נפח הטענה מאוד נאה (280 ל'), וזה יספיק בהמשך גם לקניות ממוצעות בסופר.
עם פתיחת הדלת מקבלת ה–220 את פני עם מושבי עור בצבע חום נאה. תא הנוסעים מאוד מוכר מכיוון שהוא זהה לזה שבאחיות הסגורות (סדרות 1 ו–2). העיצוב המזוהה של ב.מ.וו מעט מזדקן בגרסה זו והתחושה כאן שהדשבורד קצת דחוס.
איכות החומרים וההרכבה טובים כצפוי, והמרחב מפתיע לטובה בכל המדדים. הייתי שמח אם המושב החשמלי היה יורד מעט יותר נמוך, אבל גם כך אני לא קרוב לגג. השמשה הקדמית מסתיימת מעט מוקדם מדי לגבוהים. המושב האחורי מפתיע יחסית לגודלה של המכונית, וממוצעי גובה ומטה יוכלו להיות שם, גם אם הכניסה והיציאה עם גג סגור לא ממש נוחה, והמושב גם מעט זקוף מדי. המנוע מתעורר בלחיצת כפתור, ולחיצה קצרה על כפתור אחר דואגת שכל ארבעת החלונות ירדו למטה יחדיו ואני יוצא לדרך.
בעיר
המתלים של ה–2 מכוילים על הצד הנוקשה, אבל תודות לאופן פעולה טוב ונעים, במרבית הזמן מצליחה הקבריולה לספק נוחות נסיעה טובה בעיר. ההישג מכובד אם זוכרים שיש לה חישוקי "18 עם צמיגים בחתך נמוך (35 מאחור, 40 מלפנים). ה–220 אינה מתרסקת ומצליחה לשכך את מרבית השיבושים, ולמרות שחלקם עוברים גם לתא הנוסעים, הדבר נעשה בצורה לא מציקה.
אני פותח את הגג תוך כדי נסיעה. התפעול נוח, וכאשר ניתן לעשות זאת עד 50 קמ"ש, פעולת הפתיחה אינה דורשת להמר על רמזור מספיק ארוך כדי להשלים את הפעולה. הגג הרך נעלם מאחורי במופע שמסתיים תוך 20 שניות, ועכשיו רואים גם שמיים ומקבלים עוד מבטים. באופן לא מפתיע ה–2 יפה יותר כשהיא פתוחה, והרוח לא מפריעה כל עוד המהירות אינה גבוהה מ–100 קמ"ש.
כאשר עוברים לשיוט נינוח מחוץ לעיר, אני מוצא שבמרחבים ה–2 נעימה אפילו יותר. היא מעבירה מעט שיבושים קטנים אבל לא באופן מפריע, ומתמודדת היטב גם עם גלים בכביש. מעט יותר ריסון היה מוסיף, אבל גם כך היא ממש בסדר. בשיוט עם גג סגור היא נעימה ונינוחה למדי, אם כי בחלק מהכבישים מורגשים קצת רעשי כביש שיכולים להציק מדי פעם וגם מעט רעשי רוח.
בכפר
בכניסה לכביש המפותל החביב אלי בצפון, אני נזכר שוב בנתון המשקל. עד עכשיו הנסיעה הייתה מנהלתית ורגועה, אבל עד כה ה–2 לא הזכירה דבר מהחששות שלי מעצלות קלה או התנהלות כבדה. הסיבה לכך כפולה. מנוע ה–2.0 ליטר עם 184 הסוסים שלו, ויותר מכך 27.5 הקג"מ שהוא מציע כבר מ–1250 סל"ד, משודך באופן מוצלח מאוד לתיבת 8 ההילוכים המצוינת. היכולת ואופן הפעולה של שניהם יוצרים הפתעה חיובית.
במצב הרגיל של התיבה העסק יכול להרגיש קצת מנומנם מדי פעם. אבל, אם תבחרו במצב הספורט המצוין, ה–220 תגרום לכם לשכוח כמה היא שוקלת, ותאפשר לכם פשוט לנהוג בה בקלות ובהנאה. אפילו הנתונים הרשמיים מדברים על 7.6 שניות ל–100 קמ"ש, וזה יפה. אז נכון שהצליל קצת עסוק בסל"ד גבוה, אבל יש צליל פריקה נחמד מהמגדש שאפשר לשמוע אותו אם מחפשים (או פותחים את הגג).
אבל אני כאן בשביל לבדוק אותה בפניות, לראות האם זו ב.מ.וו שמתאימה גם לנהג, או רק למי שרוצה את החיים הטובים שהגג הפתוח יודע להציע - והוא יודע. אני מעביר את כל מה שאפשר למצב ספורט, מה שמוסיף גם משקל להגה ויוצא לדרך. ה–2 מזכירה קצת את הב.מ.וו של לפני כעשור. הגה קצת כבד ויכולת דינמית מוחשית, למרות היעדרו של גג קשיח שפוגם תמיד בדיוק בתחום זה.
אז יכול להיות שאם הקופה הייתה פה לידה, הקבריולה הייתה פחות מרשימה - אבל רק איתה, היא והפיתולים מרגישים כמו צוות מנצח. היא שמחה להגיב בהידוק קל לעזיבת דוושה, ופה ושם יכול להיווצר תת היגוי אם הכביש קצת חלק, אבל הוא לא מפחיד אלא מגיע בדמות הרחבת קו קלה.
אבל במקומות בהם האחיזה טובה ה–2 היא שותפה נהדרת: אוחזת, פונה היטב ומרסנת היטב את המסה. רק כאשר מגיעים למהירויות גבוהות באמת התחושה היא שהיה רצוי להקשיח עוד קצת את המתלים, בעיקר מלפנים. אבל גם במקרה זה מדובר במצב גבולי, שמפריע במעבר על גלים במהירות גבוהה, ולא באופן תדיר, כמו שקרה לנו בדגמים אחרים של ב.מ.וו. הגג הפתוח רק מוסיף להנאה בכביש מתפתל בנוף. מצד שני, אם סוגרים אותו יש תחושה, למרות שלא מדובר בגג קשיח, שהעסק עובד טיפה יותר טוב.
ומכיוון שאני פולני–סובל–מן–המניין, כמובן שלא הכל טוב. אז הבלמים הם רק בסדר ולא יותר; וגם הייתי שמח לעצמאות בתפעול הידני הנוח מההגה; וכאמור גם קצת הקשחה למתלים הייתה מתקבלת בברכה.
אבל גם ככה, בלי שום שינוי, היא תגרום לכם לחייך בזמן נהיגה. וגם שאולי, שלקח אותה לסיבוב בנס–הרים, חזר עם אותן השגות - אבל עם הרבה חיוכים ושנינו הסכמנו שהמנוע הזה מפתיע לטובה כאן.
ומכיוון שהצמיגים האחוריים אינם מאבדים אחיזה בקלות, היא גם פחות מאיימת על הנהג הפחות מיומן. אם תעבירו את הבקרה למצב הספורט שלה, שנותן חבל קצת יותר ארוך, תוכלו לשחק איתה קצת. ממש קצת. בכל אופן, על כביש יבש עם אחיזה שפויה היא מתקשה לצאת להיגוי יתר תחת כוח, אלא אם תהיו ממש אגרסיביים, וזה לא הקטע שלה. ואם זה הקטע שלכם, קחו 235 קופה באותו מחיר, וסט צמיגים, ותיהנו.
הקילומטרים נצברים בזריזות, ואפילו צריכת הדלק מפתיעה לטובה. בימי המבחן שהיו מאומצים לא פעם נרשם ממוצע של 10.4 ק"מ לליטר, ובשיוט קיבלנו 16 ק"מ/ל'. בהקשר הזה חבל שמערכת הדימום/התנעה מעט נלהבת מדי לכבות את המנוע. המערכת יצרה רגע מוזר כאשר עמדתי ברמזור ליד קאיין חדשה - שנינו עם מנועים כבויים, והשקט מסביב היה קצת מוזר; פורשה וב.מ.וו פתוחה עומדות להן בדממה.
צרות טובות
ה–220 קבריולה היא מכונית שלמה יותר מסך חלקיה, הטובים בפני עצמם. קודם כל היא יפה, וזו מכונית שצריכה לגנוב לך את הלב. רק כך היא תגרום לך להוציא כמה מאות אלפי שקלים על תצורה לא–הגיונית שכזו.
אבל אם היא הצליחה לעשות את זה, היא תגרום לך להסביר לעצמך שבעצם היא ממש הגיונית. שיש מקום לאסוף את הילדים, שאפשר ללכת איתה לסופר, שגג פתוח זה כיף ושהיא כיפית לנהיגה דינמית, וגם כיפית לנהיגה רגילה ביום יפה עם גג פתוח, אפילו אם זה לעשר דקות. כיף פשוט כזה, כמו לרכב על אופניים לבד בפעם הראשונה, כיף מהסוג שלא חשבת לפגוש במכונית ששוקלת יותר מ–1600 קילו.
החיסרון העיקרי של ה–220 קבריולה הוא המחיר היקר שלה, שגבוה בכמה עשרות אלפי שקלים מהמתחרה הישירה - וכל זה בנוסף לעובדה שכמו בכל הסגמנט הזה, לא מדובר בקנייה הכי הגיונית בעולם. בנוסף, המחיר מציב אותה גם קרוב יחסית (60,000 שקלים) לסדרה 4 הפתוחה עם אותו מנוע, רק שהיא שוקלת עוד 145 ק"ג. בעיות של עשירים...
גרסאות ה–220 קבריו מוצעת בשתי רמות גמור. הראשונה, Business, כוללת בקרת שיוט, קישוריות בלוטות', בקרת אקלים לא מפוצלת, ריפודי עור, התנעה ללא מפתח וחישוקי "17 ומחירה 296,500 שקלים. רכב ההדגמה היה ברמת הגימור Luxury שמחירה 334,000 שקלים. זו כוללת בנוסף פנסי קסנון ותאורת לד ליום, מראות מתקפלות חשמלית, מושבים מופעלי חשמל וזיכרונות, כניסה ללא מפתח וחישוקי "18 במידות מעט גדולות יותר מאחור. האחות הבכירה, 235M - מנוע 3.0 ל' מוגדש עם 326 כ"ס - מוצעת גם היא בגרסה פתוחה וברמת אבזור גבוה יותר, וזאת בתמורה ל–406,500 שקלים.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות