הצצה לגיליון 361 / טורו החודשי של ניצן אביבי - אוטו

הצצה לגיליון 361 / טורו החודשי של ניצן אביבי

העורך מסביר מדוע בחירת 'אוטו השנה 2016' קשה יותר מבחירת אוטו השנה לפני שלושים שנה

בחודש שעבר פרשתי בפניכם את הגילוי כי בעצם תחום המשפחתיות העממיות לא ממש מתקדם בצעדי ענק מהירים. לפחות לא בתחום הביצועים. אחד מאלו שקראו את הטור סיפר לי שזה ביעס אותו. "אז מה" הוא שח לי בטון מתלונן "אם אין לנו יכולת לבחור באיזו ספורטיבית, נדונו לקפיאה על השמרים?"
הו... לא. זה ממש לא מה שאמרתי...
אם כבר, אז ההפך, וההתעסקות בבחירת ‘אוטו השנה 2016' רק חידדה את העניין יותר. בגיליון הראשון של ‘אוטו', לפני שלושים שנה (וחודש), הופיעו במדריך הקניה 89 דגמים; במדריך שמופיע בגיליון שאתם מחזיקים בידכם, יש 273 דגמים. ואם היינו משווים את מספר הגרסאות ומוסיפים את רמות האבזור, הפער היה גדול הרבה יותר. ומה שמעניין הוא שהגידול בהיצע אינו מגיע רק מתוספת דגמי יוקרה או נישה. אלו אחראים רק לחלק קטן מהתוספת, גם אם חלק מהנה מאוד מבחינתי.
אלה שמתרבים כמו ארנבים הם דווקא הדגמים העממיים. היצרנים לא מפסיקים לרגע לנסות ולהמציא את הגלגל מחדש, או לפחות את הדרך לארוז ארבעה כאלו ביחד מתחת לכמה מושבים, הגה ומנוע. אם לפני שלושים שנה, וגם לפני עשרים שנה, בעל משפחה היה צריך להתלבט לכל היותר בין משפחתית סדאן למשפחתית האצ'בק, או מקסימום לשקול איזו משפחתית סטיישן, הרי שהיום הוא צריך לשבור את הראש אם לבחור במיניוואן קומפקטי, תת–משפחתית, רכב פנאי קטן, משפחתית האצ'בק, משפחתית סדאן, משפחתית סטיישן - וגם כמה רכבי פנאי קומפקטיים נכנסים לתמונה.
ובעצם, הרבה מהסופרמיני המודרניות גדולות מספיק כדי למלא את כל צרכיה של משפחה עם שני ילדים - אז הוסיפו גם אותם לתמונה. מזל שאופנת ה"קופה–ארבע–דלתות" עוד לא צברה תנופה בתחום המחירים העממי. רק זה חסר לנו - עוד דגמים להתלבט בינם בפעם הבאה שצריך לבחור מכונית משפחתית...
שפע הקטגוריות לא הצליח לבלבל אתכם? נמשיך. עד לפני עשרים שנה, ההתלבטות בתחום מערכות ההנעה הסתכמה בבחירה בין מנוע 1.6 ליטר עם 8 שסתומים לאחד עם 16 שסתומים, ואולי גם בין תיבה ידנית לאוטומטית. מה זאת אומרת איזו אוטומטית? יש רק אחת - פלנטרית! רציפות הגיחו לרגע (זוכרים את האונו, הפיאסטה והג'אסטי?), אבל לא ממש השאירו חותם. רובוטיות החלו להופיע על הבמה בערך אז, אבל עדיין לא השאירו חותם. פלנטרית עם ארבעה הילוכים. מקסימום עם איזה מעגל פיקוד אלקטרוני עם שם מפוצץ - נגיד "fuzzy logic".
היום? בתוך טווח מחירים מצומצם למדי אפשר למצוא מנועים עם טורבו או בלעדיו; דיזל או בנזין, נפח הנע בין 1.2 ליטר ל–2.0 ליטר; תיבות הילוכים עם ארבעה עד שבעה הילוכים; פלנטריות, רובוטיות עם מצמד אחד (פחות ופחות, תודה לאל), דו–מצמדיות ורציפות. והיברידיות. לא לשכוח שישנה גם אופציה היברידית. ואפילו חשמלית טהורה אחת. עכשיו רק חסר שמישהו יציע מכונית שמונעת בגומייה נמתחת ומשתמשת בהנעה הידרו–סטאטית, ואפשר לרשום אוטומטית כדורים נגד לחץ לכל מי שצריך להחליט איזה רכב משפחתי לקנות...
אז לא. ממש לא מצפה לנו עתיד משמים וקפיאה על השמרים. אם כבר, נראה שהלחץ הרגולטורי בעולם בנושא זיהום אוויר רק גורם ליצרנים להיות יותר ויותר יצירתיים בפתרונות הטכניים שהם מציעים. פתרונות שהופכים את שוק הרכב העממי למגוון יותר ויותר. במקביל, המאמץ המתמיד למצוא נישה חדשה, להציע יחוד שימשוך את הלקוחות דווקא אל המכונית שלהם בתוך שפע המכוניות שמוצע לקהל, דוחף את היצרנים להרחיב את היצע הדגמים שלהם בלי הפסקה. הציצו לכיוון יצרניות הפרמיום. בשנות השמונים היו למרצדס שני דגמים עיקריים. הסדאן הגדולה (שהתגלגלה ל–S של היום) והפחות גדולה (E של היום). היום יש לנו האצ'בק, סדאן קטנה, רכב פנאי קטן, מיניוואן קומפקטי, סדאן בינונית, קופה בינונית, רכב פנאי בינוני, סדאן גדולה, קופה גדולה, קופה ארבע דלתות גדולה, רכב פנאי גדול, רכב פנאי–קופה גדול - לנתון גדול מעשרים דגמים - ו... הבנתם את הרעיון. ולמרות שלא סיימתי עדיין את הרשימה. ואני בטוח שעוד חמש שנים, הרשימה הזו תהיה ארוכה עוד יותר. ושיהיה ברור, כמו טכנולוגיות, גם אופנות נוטות לזלוג מרכבי הפרמיום אל התחום העממי. תנו לזה קצת זמן, וגם יונדאי תציע קופה–ארבע–דלתות כאופציה משפחתית.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות