דוקאטי מונסטר 821
יש תהליכים קבועים בטבע. כאלו שחוזרים על עצמם. אלו יכולים להימשך על פני זמן קצר או על פני מיליוני שנים, אבל הם מחזוריים. טבע. זה תקף גם לעולם הרכב. התהליך הברור ביותר בעולם הרכב הוא תהליך ההשמנה שעובר על המכונית עם הדורות. כל דגם חדש גדול וכבד מקודמו, ורק בשנים האחרונים היצרנים מתייחסים למשקל כאל אויב המכונית, התנועה והחיסכון, ומנסים להציג מכוניות קלות יותר מאלו שהן מחליפות.
עולם האופנועים חווה בדרך כלל תהליכים באיחור קל לעומת המכוניות. מערכות נגד נעילת גלגלים לדוגמא, הפכו נפוצות באופנועים רק בשנים האחרונות וכך גם בקרות האחיזה. יש עוד דוגמאות מכאניות רבות ל"פיגור" הזה, אבל המונסטר החדש הוכיח לי דבר אחד. תהליך ההשמנה הגיע גם לעולם האופנועים.
צילום: אורי שר
יש מקום
המונסטר החדש הוא אופנוע גדול יותר מקודמו. זה ברור לעין, מורגש כשמתיישבים עליו. הוא מרווח מאוד, והמושב גדול ונוח. הוא מרגיש ענק בהשוואה לאנורקטיות של המונסטר הקודם. ובשביל להבין איך ולמה, צריך להסתכל על דוקאטי רגע מהצד.
המונסטר הראשון היה הבזק של גאוניות. דרך קלה יחסית לייצר אופנוע מחלקים קיימים, כזה שייפנה לקהל רחב יותר מהמכורים הרגילים של אופנועי הקצה מבולוניה. עד אז פנתה דוקאטי לרוכבי כביש שחיפשו את רגעי העונג שלהם בקצה, והיו מוכנים לשלם על כך בנוחות, שימושיות ושקלים. המונסטר פתח את דוקאטי לסוג חדש של רוכבים. כאלו שמעדיפים תנוחת רכיבה זקופה קצת יותר, כאלו שאיך שהאופנוע נראה ליד בית הקפה חשוב להם לא פחות מאיך שהוא מרגיש על הברך.
הדור הנוכחי לוקח את הגישה הזו למקסימום. קודם כל, הוא עדיין נראה מדהים ליד כל בית קפה. אפילו סתם באמצע תדלוק, כשאתה מקדיש שנייה לבחון בו עוד פרט, עוד קו. יש שיגידו שהוא איבד משהו מהמינימליסטיות של הדגמים המקוריים, אבל זהו עדיין אחד האופנועים היפים והמרשימים שבנמצא.
בישיבה עליו הטרנספורמציה הופכת ברורה לגמרי. הישיבה זקופה, הרגליים ב-90 מעלות, המושב גדול ונוח, ורק הכידון הגבוה יחסית דורש מעט כיפוף לפנים. אם על מונסטר של פעם היית יושב כשהאופנוע מכוון אותך בזווית קדימה לעבר המשולש, היום אתה יושב ומתפקד ניצב לקרקע. פחות קרבי, הרבה יותר נוח, כשלאנשים נמוכים עדיף יהיה לקרב את הכידון אליהם.
צילום: אורי שר
יש מנוע
גז אחד מרוכז על ה-V2 בעל 821 סמ"ק שיושב תחתיך, ותהיה מוכן להישבע שאופנוע עירום לא צריך יותר מה–112 הסוסים שיש כאן. זה כוח שמאפשר לך להיות עם גלגל קדמי באוויר כל היום, ולתת גיחות למעל 200 קמ"ש בלי להתאמץ יותר מדי. גיחות – כי בלי מיגון רוח העסק הזה לא כל כך נעים מעל לכ-140 קמ"ש. דווקא בסתם שיוט בן עירוני במהירות חוקית נעים מאוד על המונסטר הזה.
תנוחת הישיבה הנוחה, המנוע שמפמפם עגול ונעים עם מעט מאוד וויברציות והצליל. הו, הצליל. אין לי מושג איך דוקאטי העבירו את האופנוע הזה תקינה אירופאית – כי המונסטר החדש נשמע מצוין, בשרני ומלהיב, עם המפלטים המקוריים. לא צריך טרמיניונים יותר. עוד רכיבים שמנעימים את זמנו של רוכב הדוקאטי הם המתלים. הספיגה בתוך העיר ומחוצה לה מצוינת, הכיול רך במידה ומצליח לבודד חלק נכבד מכשלי הסלילה בעיר ומחוצה לה.
כמו כל דוקאטי מהעידן החדש גם המונסטר עמוס אלקטרוניקה. יש כאן מספר מצבים לניהול המנוע, בקרת האחיזה וה-ABS, ואת כל אחד מהם יכול הרוכב לכוון לפי דרישתו. פעולת המערכות טבעית והגיונית מאוד. בתוך העיר נניח, במצב "רגוע", המנוע מתמתן באופן משמעותי, תגובות המצערת (האלקטרונית) הופכות רגועות יותר ולא צריך לחשוש ממכת כוח פתאומית בתוך פקק של בוקר תל אביבי.
צילום: אורי שר
שלוש דקות אחר כך, על הכביש הפתוח במצב "אגרסיבי" יותר, המנוע נותן כל מה שיש לו על כל מילימטר של סיבוב הידית מימין. חיה אחרת לגמרי בלחיצת כפתור. פעולת בקרת המשיכה, בעלת שמונה מצבים, עגולה ונעימה יותר ממה שזכור לנו מדורות קודמים. ואם נגענו באיך זה מרגיש - המצמד רך, העברת ההילוכים סבירה ורק הקליפרים הראדיאלים מלפנים מרגישים קצת מוגזמים על האופנוע הזה, עם תגובה ראשונית עצבנית. אבל אחרי שמתרגלים פעולתם טובה מאוד, והם מתמודדים בקלות עם האתגרים שהאופנוע הזה יכול להציב להם.
רגע, זה דוקאטי?
לגמרי, אבל אחד כזה עם טעם חדש. במקום המחייה הטבעי לכל דוקאטי - כביש שחור ומסולסל, עצים גבוהים וירוקים בצידיו ואורנלה ואנוני שרה ברקע - המונסטר הוא כיף גדול. קל מאוד לרכוב עליו מהר בתנאים האלו. הוא משדר ביטחון, מרגיש נטוע ומציג התנהגות ניטראלית למדי. המנוע הזה יורה אותך מפניה לפניה עם גיבוי ווקאלי מעולה. התגובה למצערת מדויקת ומדודה ונטולת גמגומים, וקל למנן את הכח. גם אם לא הייתי סופר–מדויק בסיבוב הידית, התגובה תמיד מאוד חלקה, מאוד נעימה, והכי חשוב בתנאים האלו - שומרת על האחיזה ומייצרת דחף מצוין החוצה.
אבל יחד עם הגודל והנוחות מגיע גם ניתוק מסוים. בעומס גבוה באמת הוא מרגיש רך מדי, באופנוע המבחן עומס הקפיץ היה פתוח למדי ולמזלג אין אפשרויות כוונון, זה אומר שכשדרשתי יותר לא קבלתי כבר את התחושה הנטועה והמחובר שאפיינה דוקאטים מאז ומעולם. גם תנוחת הרכיבה החדשה מתאימה פחות לסוג זה של רכיבה. המונסטר 821 הוא אופנוע מהיר מאוד בתנאים האלו, ולדעתי מי שישקיע עוד כמה אלפי שקלים וייקנה את הגרסה בעלת המתלים המתכווננים יגלה אופנוע שיכול לכל סוג של רכיבה ספורטיבית, אבל יש תחושת ניתוק מסוימת באופן הפעולה שלו. כאילו הוא עושה את זה, ולא באמת אתה.
צילום: אורי שר
לאן רוכבים
דוקאטי השלימה את הטרנפורצמציה שלה. מי שהייתה מסומנת פעם "למכורים בלבד" מייצרת היום אופנועים איכותיים מאוד, שנראים ומרגישים כמו מיליון דולר ועושים את המקסימום בכדי להקל על הרוכב שלהם במקום לדרוש ממנו.
חלק מהקסם ותחושת החיבור לכביש הלך קצת לאיבוד, אבל יצרן שרוצה לגדול, ופוזל לעבר שני היצרנים האירופאים הגדולים ביותר, צריך ללכת בדרך נעימה יותר ומיליטנטית פחות. וזה בדיוק מה שבדוקאטי עושים. מנסים לשמר את הקסם של הטווינים הבולונזים ולהגיש אותם לקהל גדול יותר בצורה קלה לעיכול. וכשנופל האסימון הזה, שהמונסטר מתחרה באופנוע כמו הב.מ.וו R9T, מבינים באיזה נתיב מבקשת דוקאטי לצעוד.
זה נתיב שסיכון בצידו, של זהות ייחודית שעלולה להתפוגג אל תוך נתוני המכירות. אבל אם לשפוט לפי מונסטר 821, עושה רושם שאין מקום לדאגה. הוא אולי נוח, גדול ואופנוע המבחן אפילו הגיע בצבע לבן, אבל אין לטעות בנשמה האדומה הבוערת, הלוהטת, שלו.
צילום: אורי שר