אני נכנס למכונית, פחות משעתיים אחרי הנחיתה בגרמניה, ומערכת הניווט מדווחת על 438 ק"מ ליעד. מאה ק"מ יותר מהמרחק בין ת"א לאילת. מזל שאני במכונית קלאסית למשימה – קופה גדולה ומהירה. כזו שנולדה לכסות מרחקים מהר ובנוחות, על כבישים שחלקם בלי הגבלת מהירות. כמו שכבר הסגירו התמונות, מדובר בסדרה 6 של ב.מ.וו – 640 קופה, אם לדייק, צבועה באפור מט שגורם לה להיראות מדהים. כל כך מרשימה, שאפילו בגרמניה היא זכתה ללא מעט תשומת לב.

הדור הראשון של ב.מ.וו סדרה 6 הפך לאייקון, אך למרות זאת הדור הראשון לא זכה להמשך ישיר, והוא ירד מהיצע הדגמים של ב.מ.וו עם הפסקת היצור בסוף שנות ה-80', וזכה לתחיה רק בתחילת שנות האלפיים, עם הדור השני. אנחנו עכשיו כבר בדור השלישי, שהוצג ב-2011 וקיים גם בגרסת קבריולה ובגרסת 4 דלתות, גראן-קופה (שנבחנה בגיליון 321). מדובר במכונית גדולה, היא ארוכה כמעט כמו סדרה 5 ורחבה כמעט כמו סדרה 7, ורק הגובה, כראוי לקופה, מצומצם (דומה לשל סדרה 4, אם נמשיך בהשוואות). התוצאה היא פרופורציות נהדרות, שריריות ודרוכות, שמספקות אפקט הגעה מרשים, שמועצם עוד יותר הודות לצבע המיוחד. כדי להשלים את המראה, ה-640 הספציפית הזו צוידה גם בחבילת M ספורט, הכוללת חישוקי 19 אינץ', תאורת לד מלאה מלפנים (כולל פנסי הערפל, תאורת יום ותאורת הדרך) ותוספות לתא הנוסעים שכוללות הגה וספי דלתות M, דשבורד עטוף עור ומערכת קול משודרגת של הרמן קרדון.
צילום: גיא רוטקופ
ל-6 פרופורציות נהדרות - שריריות ודרוכות שמספקות אפקט הגעה מרשים

תא הנוסעים מאוד נאה, אם כי לפעמים מתחת לעור (שהיה באמת בכל מקום) יש פלסטיק קצת פשוט ולא חומרים רכים כמצופה. במרכז תמצאו מסך 10.2 אינץ' שנשלט בנוחות על ידי ה-I-דרייב וניתן לחלוקה להצגת פונקציות שונות במקביל. כמקובל ברכבי הדגמה של היצרן, סומנו בנדיבות המשבצות ברשימת האופציות – דלתות וואקום, מצלמת רוורס, תצוגה עילית, לוח מחוונים דיגיטאלי מלא, כניסה והתנעה ללא מפתח ושפע מערכות בטיחות אקטיבית: שמירת נתיב, בקרת שיוט אקטיבית, התרעת התנגשות ושמירת מרחק, וזיהוי רכב בשטח המת במראות כמו גם זיהוי של תמרורי מהירות ותמרורים נוספים והצגתם בתצוגה העילית. בארץ, יעלו לכם התוספות הללו יותר ממאה וחמישים אלף שקלים, מעל מחיר הבסיס של 697,000 שקלים. והצבע המרשים, עוד 30 אלף שקלים.

אני מתמקם במושב הנהג הנוח, שמציע אין סוף אפשרויות כוונון, ומגלה תנוחת ישיבה עמוקה ונמוכה, "בתוך הרכב", ואני מאוד אוהב את התחושה הזו. לא חסר מקום בשום כיוון, ומרגישים שיושבים ברכב גדול שעיצוב תא הנוסעים בו מכוון מעט יותר לנהג מאשר לנוסע. התחושה ה"גדולה" ממשיכה גם בתמרון היציאה מהחניה, וגורמת לך להודות על שפע המצלמות (אחת אחורית ועוד מצלמות בצידי הפגוש לטובת מבט "מעבר לפינה") והחיישנים היעילים. ההגה מעט כבד, ובעיקר מאוד עבה, אולי אפילו עבה מדי. אבל מה שצד את עיני זו התצוגה העילית, שגורמת לך לשכוח מייד מלוח המחוונים הנאה. זה מסוג הדברים שמתרגלים אליהם מהר, ואחר כך לא מבינים איך אפשר בלעדיהם. העובדה שלא צריך להוריד את העיניים מהדרך כדי לקבל את הוראות הניווט (כולל ציור של הכביש עם סימון לנתיב הנכון), לדעת מה המהירות, או כדי לבחור שיר ספציפי במערכת הקול, היא נוחה ובעיקר בטוחה. גם תפעול שאר המערכות ברכב נוח, ואני נהנה ממערכת הקול המעולה בעוד מערכת הניווט מוליכה אותי לכיוון האוטובאן.
צילום: גיא רוטקופ
גם כאן תיבת ההילוכים של ZF עושה עבודה מצוינת גם כאן

אני מתחיל בשיוט רגוע ב-3,000 סל"ד. הרכב מרגיש סופר-נינוח, ובעיקר משדר לי פיהוק, מהסוג שכל אחד מאיתנו מכיר בשיוט ב-100 קמ"ש ברכב מודרני. רק שמד המהירות כאן מראה את הספרות 180. זה יתרון קלאסי של מכוניות גדולות, היכולת הזו לנוע מהר במין נינוחות רדומה שכזו. למעשה, התחושה כל כך קלילה, עד שגם אני, שלא שייך לאלו שאוהבים לטוס באוטבאנים, מוצא את עצמי די מהר נותן גיחות לאיזור ה-200 ויותר. אומנם מעל ל-220 קמ"ש רעש הרוח מרים ראש ברמה שקשה לפספס, אבל המנוע דוחף בשמחה גם לאיזור ה-250 קמ"ש. ולחשוב שזו רק גרסת הכניסה של הדגם, ושיש מעליה את ה-650 וה-M6... אבל התואר "גרסת כניסה" יכול להטעות, כי ממש לא מסתפקים כאן במועט – המנוע הוא ה-6 ציל' המוגדש בנפח 3.0 ליטר שמספק כאן 320 כ"ס ו-45.9 קג"מ, ונעזר בתיבת ה-8 הילוכים המצוינת בשביל להזיז בקלות את 1,685 הק"ג של ה-6 הזו. הטענה היחידה כלפיו היא לגבי הזינוק מהמקום, בו נתקלים בהשהיה קלה עד שהכוח מגיע. אבל משם והלאה הוא מעולה, הצליל נהדר, והוא חובב סל"ד. זו יחידת הנעה מצוינת.

הק"מ עוברים מהר בשיוט אוטובאני, אבל יש גם לא מעט עבודות בכבישים, והגרמנים לא עוברים על החוק. כך ששלוש דקות אחרי שנעקפתי ב-200 קמ"ש, הגיעו סדרת שלטים שהורידו את המהירות כמעט באחת ל-80 קמ"ש, וכולם מתיישרים על המהירות הנקובה. כאן נכנסה לעבודה בבקרת השיוט האקטיבית המצוינת, שתשמח לטפל בעניינים עד 210 קמ"ש בצד אחד, ועד לעצירה מלאה בצד השני, ובאמצע לשמור את המרחק שקבעתם מהרכב לפנים עד שתגיעו למהירות שביקשתם.
צילום: גיא רוטקופ
גרסת בסיס? הצחקתם אותה...

אני מחליט לעצור להפסקת צהריים, ומנצל את ההזדמנות כדי לבדוק את הנוחות העירונית. היא בפירוש על הצד הנוקשה, אבל אפשר להגדירה בקלישאה של "נוחות גרמנית". נוקשה, אבל משככת, ובסה"כ בסדר. מחוץ לעיר המצב משתפר, כאשר היא פחות אוהבת שיבושים קטנים. אחרי הארוחה אני חוזר ל-6, לא עייף ובהחלט מרוצה. אני מנצל את ההזדמנות ומבקש ממערכת הניווט לבחור בכבישים יותר מעניינים. בתזמון מצוין מערכת הקול מנגנת שיר קצבי בעוד הכביש הופך מפותל יותר. גם ה-6 יודעת להיכנס לאווירה כאשר בוחרים את מצב הספורט. המנוע והתיבה נדרכים מיד עם הורדת הילוך, לוח המחוונים המוקרן הופך לאדום-אש, ומוסיף גם מד מהירות בספרות במרכז. המנוע עובד נהדר במצב הספורט, ודוחף את ה-6 בשמחה. מרגישים שזו מכונית גדולה, ובעומס יש גם לא מעט זוויות גלגול, אבל היכולת מאוד גבוהה, והתחושה מאוד בטוחה. בכביש יבש צריך להיות חוליגאן אמיתי בשביל לגרום לזנב לצאת, ובשאר הזמן היא פשוט עושה את מה שבמקשים ממנה, כאשר אם מגזימים מרים את ראשו תת-היגוי מורגש בפניות איטיות. בפניות המהירות היא נהדרת. בהתחשב בזה שתקיפת פניות היא לא יעודה בחיים – היא עושה את זה מצוין.

אנחנו שוב על האוטובאן. מסביב נופים ירוקים בלתי נגמרים, ואני דוחק שוב במערכת הניווט לרדת מהכבישים המהירים, להאריך את הדרך בשביל לספק לי עוד פיתולים. בעצירת המים הבאה אני משתחל למושב האחורי ומעט מתאכזב. לא ציפיתי להררים של מקום, אבל יש כאן פחות מקום לברכיים מבסדרה 4 הקטנה יותר משמעותית, וחסר מקום לראש. תא המטען, לעומת זאת, מצוין. בסופם של כ-1,500 ק"מ משותפים, צריכת הדלק נעה בין 9 ל-11 ק"מ לליטר, בהתאם לתוואי ולכובד הרגל. קל להתאהב במכונית הזו, מבלי לפשוט את הרגל בתחנת הדלק.
צילום: גיא רוטקופ
מכונית מצוינת, אבל קשה להצדיק קניה שלה

למעטים
יש מעט מאוד היגיון במכוניות קופה, וככל שהן גדולות יותר, כך יש בהן פחות היגיון. כמובן שזה לא אומר שהן לא נהדרות – ממתי יש קשר בין הדברים? – אבל הבעיה של ב.מ.וו סדרה 6 קופה מורכבת יותר. היא מכונית מעולה, נינוחה בכביש המהיר, רבת יכולת בכביש המפותל ויפיפה – אבל יש לה אחות קטנה ונאה, שעונה לשם סדרה 4, מצד אחד, ומהצד השני אחות פרקטית יותר (בזכות בסיס גלגלים ארוך יותר וצמד דלתות נוסף) שכמעט ולא מוותרת על כלום בחזית היופי, בדמות ה-6 גראן-קופה. אז אתם צריכים לרצות באמת קופה גדולה אמיתית כדי לבחור דווקא בה. אבל בכל הנוגע ל-6 הזו, חוסר היגיון מעולם לא היה יפה יותר.
חברים, קצת כבוד למורשת