חמש שנים עברו מאז הושקה בישראל
סוזוקי אלטו והפכה בזכות המחיר הנמוך ללהיט. ה"מס הירוק" הפך את קטגורית המיני לאטרקטיבית, וכך הקטגוריה שלא ממש הייתה קיימת לפני כן, הפכה למשמעותית בשוק המקומי, עם כ-25,000 יחידות בשנה. לכן, לא פלא שלציון 30 שנה ליבוא סוזוקי לישראל, הזמין אותנו היבואן ליפן, כדי לנהוג במכוניות קטנות עוד יותר מהאלטו – מכוניות ה-KEI. גם הן, כמו המיני אצלנו, חבות את הצלחתן לרגולטור (היפני במקרה הזה), שמעניק לקטגוריה הזו הקלות משמעותיות במיסוי, רישוי וביטוח. לקטגוריה הגדרה נוקשה של מידות (זעירות, כדי להתאים לערים הצפופות – 3.4 מטר אורך ו-1.48 מטר רוחב) ונפח מנוע (עד 660 סמ"ק ו-64 כ"ס).
סוזוקי, בעלת ההתמחות במכוניות קטנות, מובילה את מכירות הקטגוריה, שלמרות המגבלות הקשיחות כוללת מגוון מפתיע של כלים – כולל מכוניות ספורט, מיניוואנים ואף רכבי עבודה. כדי לאפשר חלל מספק לנוסעים, מאופיינות חברות הקטגוריה במבנה גבוה, ואולי בגלל זה נראה כאילו הן שולטות ברחובות טוקיו הסואנים.
צילום: אליק פרומצ'נקו, יצרן ההאסטלר מבוססת על הוואגון-R, אבל מציע מראה צעיר ומרענן
אנחנו קיבלנו חמש מכוניות 'קיי' לסיבוב התרשמות קצר. ארבע מבוססות על הוואגון-R (שמהדורה קודמת שלה יובאה לישראל לזמן קצר): הסטינג ריי הספורטיבית, ההסטלר הצעירה, הספייסיה המרווחת והוואגון-R עצמה, שחוגגת כבר דור חמישי, וביפן נחשבת לאחת ההצלחות הגדולות של החברה אי פעם. החמישית היתה האלטו-אקו, שלא שייך לאותה משפחה, ועיקר כוחו בצריכת הדלק – עד 32 ק"מ לליטר לפי הצהרת היצרן. וכך, אחרי ארוחת בוקר יפנית טיפוסית (אצות ומשהו משונה שנראה כמו ביצים) יצאנו על המכוניות, שנראות מוזרות לא פחות לעיניים מערביות. העיצוב החמוד שלהן שבה את לב החבורה הישראלית באופן מיידי, בעיקר זה של ה'האסטלר' הכחולה, ששמה והעיצוב ה'מיני-קופרי' שלה מבהיר מיד לאיזה טווח גילאים היא מכוונת.
קוביה מאובזרתההאסטלר ואחיותיה בנויות בארכיטקטורה קובייתית לא מחמיאה במיוחד. תא המטען והמנוע קטנטנים ותא הנוסעים גבוה. עם זאת, רוחב הדלתות גדול דיו לגישה נוחה ומרווחת. כשנכנסים פנימה קשה להבין איך הצליחו לסדר מרווח כה גדול באוטו כל כך קטן. גם המושב הקדמי הוא בתצורת ספסל ולא מושבים נפרדים. לרגליים יש שפע מקום והמרפקים מסתדרים מצוין מלבד צפיפות קלה באזור הדלת. היתרון האמיתי נמצא בראש והכתפיים, המהנדסים היפנים של סוזוקי ארגנו מרווח של למעלה ממטר בין המושב לגג הרכב, ותחושת המרחב מדהימה. הראות מעמדת הנהג מעולה, ואפילו אדם גבוה יוכל להרגיש בנוח ב'קיי-קאר' הקטנה. המושב האחורי מיועד, כאמור, לשני נוסעים בלבד, אבל מציע מרווח שלא נופל ממכונית משפחתית ממוצעת. ממש קסם. בעצם, לא לגמרי – המרווח במושב האחורי מגיע על חשבון תא המטען, שהוא בנפח כמעט לא שמיש. במקרה הצורך אפשר, כמובן, לקפל את המושב האחורי בעזרת מנגנון פשוט, ואז נפתח חלל גדול באוטו. בתור מכונית עירונית – היא מאוד שימושית.
צילום: אליק פרומצ'נקו, יצרן תא המטען קטנטן
גם עיצוב תא הנהג הפתיע לטובה. דיפון פלסטיק לבן ומבריק ברחבי התא משרה אווירה צעירה, והחומרים משאירים תחושה עמידה. תאורת מחוונים כחולה ואופנתית והפתעות כגון שטיחונים עבים בצבע אפור מנומר משלימים את החוויה. למרות הגודל הזעיר, רשימת האבזור מכובדת – מערכת בקרת אקלים, מערכת מולטימדיה מובנית עם תפעול מהגה, כפתור התנעה, מערכת עצור-סע ואפילו מצלמה אחורית כאופציה.
סוזוקי טוענת לצריכת דלק של 29 ק"מ לליטר בהאסטלר, ובנסיעה הקצרה שעשינו קיבלנו נתון של 21 ק"מ לליטר – לא רע בכלל בהתחשב בעובדה שהנהיגה שלנו לא הייתה חסכונית במיוחד. סוזוקי הטמיעו במתיחת הפנים האחרונה של הוואגון-R ואחיותיה את הטכנולוגיות הירוקות שלהם: מערכת ה-Ene-charge אשר ממחזרת את אנרגית הבלימה לטעינת המצבר; מערכת עצור-סע שמכבה את המנוע ומערכת ה-Eco-cool, שדואגת לספק אוויר קר גם בזמן שהמנוע כבוי באמצעות נוזל קפוא. אלו מצטרפות למאמצים להפחתת משקל, שבסוזוקי זכו לשם TECT. לא מדובר במערכות חדשניות, אך סוזוקי – שנתח נכבד ממכירותיה מרוכז במדינות מתפתחות כגון הודו – העדיפה להתרכז במערכות זולות ליצור שיהיו כדאיות כלכלית (דרך חסכון בדלק) ולא כאלו שמיועדות רק לעמידה בתקני זיהום אוויר.
צילום: אליק פרומצ'נקו, יצרן במחיר הנכון מכוניות 'קיי' יכולות להפוך לעסקה מעניינת
וכנראה שזה עובד להם – בנהיגה באלטו אקו השגנו צריכת דלק של 24 ק"מ לליטר בתנאי "אמת". צריכת דלק שכזו היא קלף מכירות חזק, אז למה אנחנו לא רואים את המכוניות הללו גם מחוץ ליפן? סיבוב בין עירוני באחת המכוניות הבהיר את העניין. הגיר הרציף הביא אותנו עד למאה קמ"ש בזמן סביר, אך משם והלאה המכונית התקשתה. לא פלא שבכירי סוזוקי לא בטוחים כמה ביקוש יהיה למכוניות כאלו על הכבישים המהירים של אירופה. אגב, רעשי הרוח והכביש היו בהחלט נסבלים בהתחשב במבנה הקובייתי של הרכב.
נראה שאנשי מכשירי תנועה דווקא פחות חוששים, והיו שמחים מאוד לקבל מכונית-ננס כזו עם תקינה אירופאית. במחיר הנכון, כמובן – ומתברר שהמחיר ביפן פחות זול ממה שחשבנו. בתרגום לישראלית מקבלים מחיר של כ-50,000 ש"ח – פער קטן מאוד ממכוניות המיני שכבר כאן. אך אם נשים בצד את סוגיית המחיר, וניתן להיגיון לדבר, מהפכת הקטנות שכבשו בסערה את ישראל עוד עשויה יום אחד לקבל תפנית קטנה נוספת...
