בוקר. יציאה מהסוכנות של פורשה, רמזור ראשון, ירוק, מצערת ואופס... האחוריים מרגישים חיים ופוסעים הצידה, ממש מול שמשת הסוכנות המקומית ומנהל המכירות לו הבטחתי שאשמור על הרכב. קצת מפתיע, הרי זו הגרסה החלשה של פורשה פאנאמרה. אבל נראה לי שכאן ועכשיו הפאנאמרה הלבנה רוצה למקם אותי בפרופורציות נכונות. "חלשה? בסיסית?" היא כאילו שואלת, ומאותתת בצורה חדה שאין דבר כזה פאנאמרה חלשה, פשוטה או רגילה. כל פאנאמרה היא אירוע, ולי יש בדיוק 48 שעות ומיכל דלק ענק של 100 ליטר לגלות שהיא צודקת.

קאררה-פאנמריקנה
אין זה סוד שהפאנאמרה תוכננה בייחוד עבור השוק האמריקאי, כדי להדק את הקשר ולחלוב את הדולרים שהוא מוכן להרעיף על המותג האהוב. הזיקה נרמזת גם בשם שנגזר מ"הקאררה-פאנאמריקנה" (הדרך הבין אמריקאית), בה נערכו מרוצים הרואיים בשנות החמישים. המרוץ נולד כדי לחגוג את השלמת הקטע המכסיקני ב"קאררה-פאנאמריקנה", שמחברת בין דרום היבשת לקצה הצפוני (הדרך הארוכה בעולם) ופורשה זכתה בו להצלחות מרשימות – כך שלא מפתיע שפורשה שימרה את זכר המרוץ בשמות דגמיה.
צילום: שחר אלגזי
הפאנאמרה תוכננה בייחוד עבור השוק האמריקאי
גם הרומן של פורשה עם מכונית סאלון בעלת ארבע/חמש דלתות החל מזמן. למעשה, כבר בסוף שנות השמונים תוכנן בזופנהאוזן אב-טיפוס של מכונית כזו, תחת שם הקוד 989, עם מנוע קדמי, דמיון מבני ל-928 וחיצוני ל-911. את הפרויקט הוליך אולריך בז, לימים הבוס של אסטון מרטין (שם דחף להולדת הראפיד...) והמכונית השפיעה על התפתחות המראה של פורשה (בייחוד 911) בשנות התשעים. אבל היא הייתה קטנה בהרבה מהפאנאמרה.

ויש כמובן את השוק הסיני המתעצם, שבזכותו קבלה הפאנאמרה המחודשת גם גרסה מוארכת ב-15 ס"מ. האמריקאים לא יתנגדו.
צילום: שחר אלגזי
השם מתקשר אל ההיסטוריה של פורשה עם הדרך קאררה-פאנמריקנה
נוכחות
אבל המכונית שלנו היא מהגרסה ה"קצרה", והיא עדיין מוזרה ומעט מגושמת במראה (בייחוד מאחור) ואינה מלכת יופי. קשה למתוח מאפייני 911 לרכב כה ענקי (ממד האורך גדל ל-501.5 ס"מ במתיחת הפנים). אבל אין ספק שיש לה נוכחות, והשינויים הקלים שעברה (כונסי אוויר גדולים יותר בדפנות ובחזית, שמשה אחורית רחבה יותר, שינוי ליחידות התאורה ולפגושים) משפרים את המצב.
היא בולטת, והיא מושכת המון תשומת לב, וגם זה משהו שמעביר אותי לפרופורציות הנכונות: כמות האנשים שעצרו אותי כדי לדבר על הרכב הייתה עצומה. הכרתי שכנים חדשים בחניה וקרובי משפחה שלא ידעתי על קיומם (כמה אחים יכולים להיות לאדם?) בכל צומת ועצירה. עוד כמה ימים עם המכונית וכבר לא יקבלו אותי חזרה לעבודה.
צילום: שחר אלגזי
הפאנאמרה בולטת, והיא מושכת המון תשומת לב
כרטיס כניסה
אירוע חגיגי? בהחלט, אם לשפוט לפי פתיחת הדלת. כניסה לפאנאמרה מעבירה אותי מיד לעולם אחר, טוב ואיכותי, עם ביצוע במיטב המסורת של פורשה. סביבת הנהג, עם החלק המרכזי עמוס המתגים והמאוד רחב שבין המושבים, ירושה מהקאררה GT, יוצרת תחושה אינטימית מהצפוי והרגשה מאוד לא שגרתית. אז אני שוקע בתוך המושב התומך והנוח ומסתגל למראה מכסה המנוע הרחב, שמצידיו ניפוחי כנפיים בסגנון 911 שממקדים לכיוון מרכז הכביש. אני מביט למחווני ה-911 והדופק מתחיל לעלות. לא, זו בפירוש לא עוד מכונית.

בניגוד לרב מכוניות היוקרה של ימינו, שמחייבות פשפוש בתפריטים על מסכים, פורשה עדין מאמינה במיתוג לדברים הבסיסיים, וזה בהחלט שינוי מרענן. קל להתמצא כאן, גם אם פה ושם יש סמיכויות מבלבלות, למשל מצב הספורט של התיבה שממוקם ליד חימום המושבים. הישבן בוער בכביש מפותל? זה לאו דווקא מהתרגשות...
צילום: שחר אלגזי
כניסה לפאנאמרה מגלה עולם טוב ואיכותי, עם ביצוע במיטב המסורת של פורשה

התחושה המיוחדת ממשיכה לצמד המושבים האחוריים, המרווחים והמפנקים, שניצבים מצידי בליטת הכוח הענקית. גם כאן האווירה מאוד שונה מהמקובל במכוניות פאר, אבל עם אותה איכות מרכיבים וטעם טוב של המתכננים, כשלנוחות תורמים שפע פתחי האוורור הנאים. אפילו תא המטען, בעל שטח הפנים הענק והדלת המתרוממת חשמלית נראה מדהים.

זה הקטן
הציני שבי לא ציפה להרבה עם התנעת הרכב. אחרי הכול, זו הגרסה החלשה עם מנוע V6 האטמוספרי בנפח 3.6 ליטר. אבל יש כאן בכל זאת 310 כ"ס (עשרה יותר מבעבר) ו-40.8 קג"מ.
צילום: שחר אלגזי
חלשה? 310 כ"ס ו-40.8 קג"מ טוענים אחרת

חלש? ממש לא. לחיצה על המצערת ובסיוע מערך ה-PDK (הדו-מצמדית של פורשה) הפאנאמרה מזנקת באופן מפתיע למכונית כה גדולה וכבדה (1,770 ק"ג). המנוע מתבל זאת בצליל, שגם אם אינו בשרני כמו V8 גדול, הוא עדין נעים. ב-100 קמ"ש, שמגיעים תוך 6.3 שניות קצרות, הספוילר האחורי מתרומם, כדי לצמצם עוד יותר את הראות.

הפאנאמרה לא נעה באופן חסר המאמץ שמאפיין את מכוניות הטורבו החדשות, אבל כיף להתאמץ קצת יותר וללחוץ על המצערת כמו שצריך. כמו פעם.

אני מעביר למצב ספורט, והפאנאמרה כאילו מתנפלת על הכביש. הנגיעה הופכת את התיבה ליותר אקטיבית וזריזה ומעבירה אותה להילוכים נמוכים יותר, והשינוי בצלילים מעצים את החוויה. אני פחות מתלהב מהתפעול הידני מההגה, כשבכל לחצן דחיפה מעלה הילוך ומשיכה מורידה.
צילום: שחר אלגזי
את התפעול הידני מגלגל ההגה אהבנו פחות

אז היא אולי לא טיל בליסטי שובר צוואר, אבל בתנאי היום יום, המכונית הזו מהירה מאוד, ובשילוב הממדים קשה שלא להבהיל את שותפי לכביש.

דחיפות
דחיפות הזנב של הענקית הגרמנית במהירות נמוכה באו כדי לתת חוויה גם היכן שאיננו מצפים לה. אבל אם יש בעיה למנוע, היא טמונה לא בכוח האבסולוטי, אלא בקלילות שבה הפאנאמרה מתמודדת איתו. חיש קל נשכחת העובדה שמדובר ברכב ברוחב של 193 ס"מ – היא צולחת פניות במהירות שנראית דמיונית לרכב כה גדול, ומותירה את בקרת היציבות מובטלת רב הזמן. בכבישים הנכונים ההגה מתקשה תחת עומס ומראה עד כמה הוא מדויק ונכון. ממש פורשה.

אבל העצבנות שהרגשנו במהירות איטית נעלמת. המכונית מגיבה נהדר להפניות, הרפיות מהמצערת מזיזות קצת את האף, אבל במהירויות האלה היא זקוקה לפרובוקציות או יותר כוח כדי לרקד בדרמטיות. או לכבישים איטיים וחלקים, ומנחתים שיחשפו עד כמה גדול פוטנציאל ההנאה וכמה מדודה יכולה להיות ההחלקה. חבל רק שבקרת היציבות בכל זאת עוזרת לסידור העניינים במהירויות גבוהות, גם כשהיא מנותקת לכאורה.
צילום: שחר אלגזי
מתג הספורט שוכן ליד מתג חימום המושבים. חם בכביש המפותל
אבל לא הכול מושלם. על גלים גדולים במהירות גבוהה המכונית נעה מדי ולא נוסכת ביטחון – זו בכל זאת מכונית גדולה וכבדה. חבל גם שבכבישים המאתגרים, שמאפשרים לגלות עד כמה בשלים ומתוכננים למופת מכללי השלדה, הבלמים מראים סימני עייפות.

לא מתעייפים
אבל אנחנו לא מראים סימני עייפות, כי למרות הריסון הטוב וזוויות הרכינה המתונות, המכונית נוחה למדי. היא מזכירה שפורשה הצליחו לכייל את המתלים באופן רך מבעבר ועדיין לצמצם את רכינת המרכב. אני רוצה עוד ועוד מהכבישים האלה, וחבל שצריכת הדלק במצבים אלה אינה נמוכה יותר. בשאר הזמן המכונית הזו דווקא פחות רעבתנית מהצפוי – בשיוט היא יכולה לגמוע 11 ק"מ לליטר, ובסך המבחן קיבלנו 8.7 ק"מ לליטר. מיכל הדלק הענק מבטיח טווח עצום.
צילום: שחר אלגזי
צריכת הדלק במבחן עמדה על 8.7 ק"מ לליטר, יחד עם מיכל הדלק הענק מתקבל טווח נסיעה נאה

לילה על העיר
לילה, ואני יורד העירה, למרכז תל-אביב, שם בחרנו לצלם את המכונית. הסביבה האורבאנית מבליטה נקודת תורפה. הפאנאמרה באמת ענקית, ונהיגה ברחובות הצרים מזניקה לפעולה את חיישני החניה שוב ושוב. ואם כבר חניה, הראות לאחור כה מצומצמת עד שכל חנייה ברוורס הופכת לטיסת מכשירים. וזה אחרי שפורשה הגדילו את השמשה האחורית... מצד שני, אם יש לכם פאנאמרה בטח יש לכם תקציב למונית או A1 לסיורים העירוניים...

גם הנוחות בעיר אינה מלהיבה, כאשר שיבושים גדולים מורגשים מדי. אבל לי מפריע בייחוד תפקוד ה-PDK בזחילות. היא קצת מרעישה בקליקים מכאניים, ולא מספיק זורמת. לא משהו חדש בתיבות האלה ובכל זאת. ובעליות, כאשר המערך נכנס אוטומטית למצב "הולד", זה יכול להפריע בתמרונים מסוימים כי הוא לא מתנתק באופן הדרגתי.
צילום: שחר אלגזי
פורשה פאנאמרה. מכונית מרשימה
סטירה לפנים
לפנים שלי, כמובן. כי אפשר להגיד הרבה דברים כנגד פורשה פאנאמרה – זה לא רכב חינני במיוחד, הוא נראה כבד והוא בוודאי לא מרגיש כמו 911 עם ארבעה מושבים. אבל אין ספק שמדובר במכונית מרשימה ביותר ומאוד מיוחדת, שמרגישה מאוד שונה ויותר ספורטיבית ממכוניות הקצה של מותגי היוקרה. אפשר לחוש שחברה עם אג'נדה שונה והמון ידע ספורטיבי פיתחה אותה, והתוצאה היא מאוד חווייתית. אני, שניגשתי בציניות מסוימת למכונית, קיבלתי סטירה לפנים, אבל זו הייתה אחת הסטירות המהנות ביותר שקיבלתי לאחרונה.