קיה סיד"אני רוצה ליצור מכונית עם רגש, מכונית שפונה אל הנהג ולחדוות הנהיגה." אמר לי בשיחה אישית לפני מספר חודשים מעצב קיה, פיטר שרייר. "אני רוצה ללכוד את התחושה שבעבר הייתה ב.מ.וו, תחושה שהנהג הוא המרכז. שים לב כיצד הקונסולה כאן עוטפת את הנהג," הוא אמר בהתייחס לריו החדשה, "תצפה לזה שבסיד, זה יהיה בולט הרבה יותר." כעת ממרומי מושב הסיד, אפשר להבין למה הוא התכוון. אין כאן את מראה "חצי הגורן" שהיה בעבר בב.מ.וו, כי אם דשבורד שטוח המופנה כלפי הנהג ומתרחק מהנוסע שלצידו. ורעיון הנהג במרכז עוד ממשיך עם קונסולה מרכזית שבסיסה פתוח לנהג אבל סגור לנוסע, פס קישוט הנמצא מול האוחז בהגה בלבד, לוח מחוונים התחום בשלישיית צינורות חשוף לעיני הנהג בלבד כשזה המרכזי אגב, אולי נראה אנלוגי אבל מדובר בתצוגה דיגיטלית לחלוטין (מסך 7" אחראי על תצוגת המהירות ומחשב הדרך). ובכלל, עיצוב הקוקפיט נראה מצוין כשתחושת חיבוק הנהג בסיד החדשה מאוד בולטת ומגובה בהנדסת אנוש טובה מאוד כשרק כפתור כיוון המראות (על הדשבורד משמאל) מעט רחוק, ועודף הפקדים והבוררים על גלגל ההגה מעט מבלבל.
כיבוש הלב
דגש מיוחד גם הושם על איכות החומרים וטיב ההרכבה. אמנם בחלקים רחוקים מהעין נמצא עדיין פלסטיק נוקשה ופחות מזמין, אך הדשבורד, הקונסולה המרכזית, פסי הקישוט, דיפוני הדלתות ושאר חלקים הנמצאים בהישג יד, אינם נופלים באיכותם ממובילות הקטגוריה. רכבי המבחן צוידו בכל מה שיש לסיד להציע: מפתח חכם, חנייה אוטומטית, תאורה חיצונית היקפית, חימום לגלגל ההגה, פנסי קסנון עוקבי פניה ועוד. מה מזה, אם בכלל, יגיע לארץ לא ברור, אך כבר ידוע שמסך הניווט/מערכת שמע במרכז הקונסולה לא יגיע, היות והיצרנית חוסמת אפשרות זו לישראל. חבל.
צילום: יואל שורץ, יצרן
תנוחת הנהיגה משלימה את המראה הקרבי והמושב עצמו נוח ותומך, אולם לאור יומרות הנהיגה, עדיף היה אילו הוא היה מציע בסיס ארוך יותר ותמיכה טובה יותר לירכיים. להבדיל מתחושת "קדימה לדרך" שיש לנהג, שאר הנוסעים נהנים מהרגשת "תן למתוח את הרגליים". קיה סיד הקודמת הייתה מכונית מאוד מרווחת, וזו החדשה מציגה חלל אירוח מרווח לא פחות. זה לא ממש מפתיע שכן מדובר באותה פלטפורמה וכמעט אותם ממדים. וכמו בעבר, הנהנים העיקריים לממדים הנדיבים הם הנוסעים מאחור, שמפונקים במרחב ברכיים עצום, רצפה שטוחה ופתחי מיזוג. תא המטען צמח גם הוא ביחס לעבר עם תוספת של 40 ליטר כשהמושבים האחוריים נטועים במקומם ותוספת של 18 ליטר כשהם שכובים לכדי יצירת שטח הטענה שטוח לחלוטין. במספרים מדובר ב-380 ל' ו-1,318 ליטר בהתאמה.
המראה הקרבי שבתא הוא המשך טבעי לזה שבחוץ. במקום חזות מעט מבולבלת ולא אחידה שאפיינה את הסיד הקודמת, זו החדשה נראית שרירית ומאיימת, דרוכה לקראת הסיבוב הבא. לא יכולתי שלא להיזכר בדברי המעצב שרייר שדיבר על ב.מ.וו כאמת מידה עיצובית בתא הנוסעים, אבל גם על כך שקיה צריכה להיראות כמו... קיה. לא עוד קוריאנית בסיסית במחיר דחוק, כי אם מכונית שהנוהג בה ירצה להיראות בה. אבל מה לעשות שלדעתי "אף הטיגריס" – השבכה הקדמית שהפכה להיות הסממן הכל כך מזוהה של המותג – נראית כמו פרשנות חדשה לגריל הכליות המוכר של ב.מ.וו. גם השתפלות החלון השלישי שמאחורי הדלת האחורית (שקיימת גם בדגמים נוספים של קיה) מזכירה את הגברות מבוואריה. יתכן וזה רק הדמיון שלי שמשחק איתי משחקים, אבל מצד שני כשאתה שומע ב.מ.וו בכל הזדמנות כולל משלל בכירי קיה הקוריאנית, הנקודות השונות מתחילות להתחבר...
כיבוש הייצר
לחיצה על כפתור ההתנעה מעירה אורווה בת 135 סוסים המוכרת מדגמי יונדאי/קיה אחרים. מדובר במנוע ה-1.6 ליטר הזרקה ישירה המשודך לתיבה אוטומטית כפולת מצמד בעלת שישה יחסי העברה (כמו בוולוסטר למשל). רמיסת דוושת התאוצה והעדר מייצר דחף נאה, אם כי צריך מעט לדרבן אותו כדי לקבל את מלוא התמורה. ככה זה כששיא המומנט (16.8 קג"מ) מושג רק ב-4,850 סל"ד. ב-100 קמ"ש מסתובב לו המנוע ב-2,100 סל"ד שקטים למדי, אך כבר לקראת אזור שיא המומנט המנוע נוכח עם צליל מעט מחוספס. התיבה מעט הססנית ביציאה מהמקום, אבל בתנועה עירונית תפקדה היטב בלי להתבלבל. התפעול הידני בתיבה נוח וניתן לשליטה בעזרת מנופים מאחורי גלגל ההגה. תצרוכת הדלק עמדה על 10.3 ק"מ/ל' בממוצע בתוואי דרך משולב.
צילום: יואל שורץ, יצרן
אותו מנוע עם תיבת הילוכים ידנית הרגיש מעט בשרני יותר, בעיקר בתחום הסל"ד הנמוך, אבל ההבדלים אינם גדולים. כמו בוולוסטר, גם כאן נמצא תיבה מדויקת עם ידית קצרה עם "קליק" מלאכותי בכל שילוב. לטובת הזינוק בעליה מוצעת המכונית עם מנגנון למניעת הידרדרות שנוטע את המכונית במקום למשך שתי שניות לאחר עזיבת דוושת הבלם ובתנאי שדוושת המצמד לחוצה. במפתיע המנגנון אינו עובד בירידה, אבל בשיחה עם מנהל המוצר נאמר שהעניין יטופל בעתיד. תפעול המצמד רך, אבל נקודת החיבור מאוד נקודתית – אבל זה כנראה רלבנטי עבורכם בערך כמו סוג הגלידה האהוב על בר רפאלי... לאלה מכם שכן מתעניינים בסוג הגלידה האהוב על בר, נספר כי תצרוכת הדלק עמדה על 8 ק"מ לליטר בנהיגה מאוד מאומצת בתוואי הררי ובנסיעה בינעירונית מחשב הדרך הודיעה על תצרוכת של 15.3 ק"מ לליטר.
דברי שרייר על "מכונה לנהג", יחד עם מנוע תאב סל"ד והידיעה שבקנה יש גרסת טורבו-בנזין עם 200 כ"ס (שוב, כמו בוולוסטר), רק הציפו אותי בצפייה לאחוז בהגה של המכונה. אבל הסיד ממש לא כזו. היא כן, מאוד בטוחה, מציגה אחיזה מאוד גבוהה (גם בזכות הצמיגים הרחבים) וחושפת תת-היגוי צפוי הנשלט בקלות עוד בטרם תיכנס בקרת היציבות. אבל אין כאן הנאה מנהיגה. לזכותה גם גלגל הגה בקוטר נכון, ללא שטח מת ומדויק למדי, אבל הוא חסר תחושה. יש לו, להגה, גם כפתור בעל שלושה מצבי נהיגה: נוחות, רגיל, וספורט. אבל במעבר בין המצבים מקבלים רק דרגות שונות למשקל ההגה. מצב ספורט הוא הכבד ביותר וגם אז העסק מרגיש מלאכותי. לא נורא, שרייר הבטיח כי גרסת ה-3 דלתות שתגיע לשווקים בעוד כשנה, תהיה משהו אחר, אז נאפסן את הצפיות לדגם הנכון.
כבישי ספרד לא ממש הצליחו לאתגר את מתלי הסיד החדשה. היא אמנם עדיין מכוילת לצד הנוקשה של הסקאלה, וגלים גדולים באספלט יוציאו אותה משלוותה, אבל היא מרגישה הרבה יותר מוצקה מזו המוחלפת עם בולמים יותר עמוקים וסופגים, גם אם לא ברמה של המשפחתיות המובילות. מצד שני, כבישים אלה כן הצליחו לאתגר את בידוד הסיד מפני העולם החיצון. על כבישים בינעירוניים הסיד פשוט לא הצליחה לבלום את המולת הצמיגים והדרך מתא הנוסעים כשמעבר לכבישים מהירים סלולים היטב העסק השתפר, אבל לא ברמה של הטובות בקבוצה.
צילום: יואל שורץ, יצרן
כיבוש הפסגה
אם תשאלו את אחד מנציגי הקונצרן הקוריאני אל מול מי הם שואפים להתחרות, הם ללא היסוס יענו אודי או ב.מ.וו. כך קרה עם הצגת הדורות הקודמים של הסיד ויונדאי i30 וכך גם לפני כחמישה חודשים בשיחות עם בכירי הארגון בקוריאה. ידו של המעצב, המדבר על כך ובמובן מסוים גם פועל להשגת אותה מטרה, רק מדגיש עוד יותר את הנחישות הקוריאנית שמעבר לשאיפה מובנת. אבל בהשקת הסיד החדשה נציגי היצרנית האירופיים היו נחרצים מעט פחות מעמיתיהם הקוריאניים ונשארו עם המתחרות המקובלות. אולי זה בגלל שהנציגים הקוריאנים לא נכחו בהשקה ואולי בגלל ששרייר לא היה בסביבה, אבל השאיפות לא השתנו – הם בדרך לפסגה. את 2011 סיימה קיה כיצרנית בעלת קצב הגידול השני בגודלו באירופה (אחרי ניסאן) כשהשנה היא כבר נמצאת במקום הראשון וזה עוד בזמן שהשוק עצמו מתכווץ בצורה משמעותית. בקיה תולים תקוות גדולות בסיד החדשה, ויש להם סיבה טובה לכך שכן הסיד החדשה מצעידה את המותג לפנים צעד משמעותי נוסף. היא איכותי יותר, מהודרת יותר, נוחה יותר ומעל לכל יפה הרבה יותר ואולי היפה שבמשפחתיות הנמכרות כיום. כעת נותר להמתין עוד חודשיים שלושה ולראות כיצד תצויד המכונית שתגיע לישראל ומה יהיה תג מחירה.