שברולט אורלנדובדיוק 40 שנה לאחר שאימפריית וולט דיסני הפכה את אורלנדו מעיר אלמונית למרכז הבידור המשפחתי המפורסם בעולם, מביאה ג'נרל מוטורס את השם הזה לאירופה צמוד למיניוואן קומפקטי, הרכב המשפחתי המוחלט. הכניסה של שברולט לקטגוריה לא מפתיעה – אחרי הכל זה פלח שוק חשוב באירופה ובכלל, שהמותג הרביעי הכי נמכר בעולם לא יכול לוותר עליו, במיוחד אם ברצונו לחזק את מעמדו ביבשת הישנה.

מבחוץ ומבפנים
שברולט אורלנדו שונה מרוב המתחרים המוכרים בין היתר בגלל המראה המגודל שופע הסממנים אמריקאים. בנוסף בגלל החרטום הבולט, הוא משדר משהו שקרוב יותר לתחום הקרוסאוברים. גם האחוריים חדים וקופסתיים יותר מהמקובל, מעצימים את המראה הגדול. אגב, האורלנדו לא רק נראה גדול – הוא באמת מעט ארוך מהמקובל בקטגוריה, אם כי בסיס הגלגלים הוא בתחום המקובל.

כניסה פנימה חושפת בברור את הקשר לקרוז המוכרת, עליה מבוסס האורלנדו. סביבת הנהג מהווה התפתחות טבעית לזו של שברולט קרוז, אבל הרושם פלסטי וקודר יותר בגלל שכאן אין שימוש בדיפון הבד מול הנוסע (במקומו יש חלקי פלסטיק מבריקים). גם בדלתות מחליף פלסטיק פשוט את דיפון הבד.
ובכלל הפלסטיקה, למרות השיפור, עדיין אינה איכותית במיוחד. המחוונים דומים למדי לאלה שבקרוז, וכך כמובן גם התאורה בגוון ה"כחול קפוא". גם מבנה המושב, שאינו נוח במיוחד, וכיוונו המעט קשה מזכירים את האחות המשפחתית. עם זאת, תנוחת הנהיגה טובה למדי ואינה מרגישה גבוהה מדי, כמו שקורה לעיתים במיניוואן.
צילום: מנהל
המיניוואנים הקומפקטיים הפכו בשנים האחרונות במה להצגת רעיונות לניצול יעיל של חלל הפנים, אבל למרות שם שמבטיח הרבה שעשועים, בשברולט בחרו בדרך ישירה ופשוטה, נטולת גימיקים. בשורה השניה מציע האורלנדו מרחב נאה למדי וגם פיצול למערכת המיזוג, ואולם באופן מאכזב הספסל אינו זז לפנים או לאחור וגם אינו מופרד לשלושה מושבים עצמאיים. הוא מפוצל בצורת 60:40 ומתקפל באופן נוח שמקל על כניסה לאחור.
למרבה המזל, גם השורה השלישית מציעה מרווח נאות כך שהעדר האפשרות להזיז את השורה השנייה אינו אקוטי. המושב האחורי אמנם נמוך, אבל יש מקום לראש ולרגליים והבעיה היחידה הם חרכי הירי בתפקיד החלונות. קיפול השורה השלישית קל ויוצר תא מטען גדול למדי. כאשר כל המושבים זקופים אין מקום יעודי לכיסוי תא המטען – בעיה נפוצה בקטגוריה.

מה בקופסה?
האורלנדו מתבסס על פלטפורמת הדלתא II, שהופכת חשובה יותר ויותר ל-GM. על פלטפורמה זו מתבססות לא רק המשפחתיות של שברולט וביואיק אלא גם אופל אסטרה וכמובן הזפירה החדש, המיניוואן הקומפקטי והחשוב של החטיבה האירופאית.
באופן מעט מוזר, האורלנדו מוצע כעת רק עם מנוע בנזין אחד בנפח 1.8 ליטר שמייצר 141 כ"ס (כמו בקרוז), אך משודך לתיבה ידנית בלבד. היצע הדיזל גדול יותר ונסמך על שני לוגמי סולר בנפח 2.0 ליטר שפותחו על ידי VM האיטלקית עם 130 או 163 כ"ס. לפחות כרגע רק את הגרסה החזקה ניתן לקבל באירופה גם עם התיבה האוטומטית (שישה הילוכים) המוכרת. מכיוון שכרגע זו האוטומטית היחידה הרי שבאופן לא מקובל היא תהיה כנראה גם הגרסה עימה יושק האורלנדו בארץ. שברולט אורלנדו לא יגיע לארצות הברית, אך בקנדה תוצע גרסת ה-2.4 ליטר שלו עם תיבה אוטומטית. היבואן המקומי מקווה שבשלב מסוים הוא יוכל להביאה.
צילום: מנהל
נוסעים
במגרש החניה ממתינה לי גרסת הדיזל הבכירה והחזקה של האורלנדו שמייצרת 163 כ"ס, אבל היא משודכת, כיאה ליבשת הקלאסית, לתיבה ידנית עם שישה הילוכים. היא מציעה ביצועים טובים למדי – 195 קמ"ש מרביים ו-10 שניות למאה, האוטומטית עושה זאת ב-11 שניות.
כבר מתחילת הדרך ברור שמדובר במנוע חזק למדי, עם 36.7 קג"מ שעומדים לרשות הנהג ב-2,000 סל"ד. הוא אינו שקט במיוחד תחת עומס, אבל מצד שני אינו רועש מדי בשיוט ובסה"כ מושך את האורלנדו לביצועים יומיומיים טובים. תמרוני עקיפה, גם בעליה, מתבצעים בקלות, והכוח הזמין אומר שצבירת המהירות קלה ולא מאומצת. רק לעיתים נדירות יש צורך לחצות את קו ה-3,000 סל"ד. ולמרות שזה לא רלוונטי לארץ, נציין שהבורר הידני לא הכי מדויק או קליקי אבל מיקומו ותפעולו בסך הכל נוחים.

כבר מתחילת הדרך שברולט אורלנדו מרגיש מהודק למדי, ובאופן מפתיע – טוב יותר מהקרוז. ייתכן שזה קשור גם לכך שבשונה מגרסת הבנזין ההגה כאן הידראולי ולכן מרגיש מחובר יותר. בנסיעה איטית יש לו גם משקל נכון יחסית, אבל כשהמהירות עולה הוא קל מדי. למרות המוצא האמריקאי, האורלנדו מעניק תגובה מאוד מהירה לפקודות ההיגוי – מפתיע ברכב בגודל הזה. על צד השלילה נרשמו בלמים הסובלים מחוסר נשיכה והיעדר פרוגרסביות.

כיאה למינוואן המתלים אינם נוקשים, אולם למרבה ההפתעה הם לא הצליחו להתמודד עם שברים ושיבושים גדולים. בנוסף, פעולתם נשמעת וכך גם רעשי הכביש והרוח.
צילום: מנהל
סיכום
זהו מפגש ראשון שלנו עם המיניוואן הקומפקטי של שברולט והתחושה הברורה היא שהשיפור באגף הקוריאני של שברולט נמשך – ובהילוך גבוה. לא רק שהוא טוב בהרבה מהויואנט, המיניוואן הקודם של שברולט, הוא גם מרגיש תחרותי ביחס לשוק. מכאן קשה עדיין לשפוט האם הוא יכול להתגבר על התחרות הקשה והמצוינת בתחום אבל מה שברור הוא שמדובר במתחרה לגיטימי, במיוחד עם אופציית הדיזל הייחודית-כמעט בישראל.

הרבה יותר על האורלנדו תוכלו לקרוא בגליון אוטו הקרוב.