פתאום חשבתי על ארמין שוורץ. נהג הראלי הגרמני שבשלהי הקריירה (הלא-ממש-מפוארת שלו) עבר לנהוג עבור קבוצה חדשה ב-WRC של 1999 – סקודה. שביל העפר החלקלק רץ מתחתיי, רוקד איתי ימינה ושמאלה, מטה ומעלה, סוחף אותי במשעוליו, ממכר, מענטז, משכר. יאסו!

לא, זה לא ראלי אקרופוליס. זוהי השקת סקודה יטי והשביל שתחתי מכסה 50% מתצוגת יכולת השטח של רכב הפנאי החדש של סקודה. משמאלו תהום עמוקה, מימינו סלעים, קירות ויערות, ובמרכזו אסופת גרגרים לפרקים. זכורים לי במעורפל הניסיונות והכישלונות של שוורץ והאוקטביה הגמלונית שלו באליפות הראלי העולמית, ואני מוצא עצמי מדמיין לרגע שאני במקומו. מכונית הלא-ראלי שתחתיי נענית לגחמותיי למרבה ההפתעה, שולחת את ישבנה לצדדים ומסמנת מחדש את הקו הנכון בכורכר.

שתי ציפורים
צריך להיות תמים מאוד בשביל לחשוב שסקודה יטי (או כל מכונית בסגמנט הזה) תידרש לעבודת שטח אמיתית במהלך חייה. הקלישאות על גלגלים גדולים-מערכות הנעה-מדרכות-בתי-קפה שחוקות מספיק. אבל הימים ימי משבר, ופתיחת אופקים חדשים יכולה להוות פיתרון. רכבי הפנאי, הגם שנמצאים במתקפה ירוקה מתמשכת, הם מקדמי תדמית מצוינים. וזה אולי בדיוק מה שצריך מי שהיה פעם יצרן צ'כי קטן וייחודי ועכשיו הוא זרוע חסרת פנים במכונה גדולה ומסואבת. ואם אפשר להרוג שתי ציפורים במכה אחת (על הביטוי הזה עוד לא קפצו הירוקים?!), וגם לבנות תדמית למותג וגם לפנות לסגמנט חדש, אז למה לא בעצם? חשבו ועשו.
צילום: מנהל
תשאלו באיזו פלטפורמה השתמשו ותתקלו במבט הזוי. "פלטפורמה?! זה כל כך שנות ה-90. אנחנו כבר עברנו את זה, ומשתמשים מאז הרומסטר בפלטפורמות מודולריות". יש כאן חלקים מרצפת הגולף (בעיקר מלפנים) והפאסאט (בעיקר מאחור). העיצוב, גם אם מזכיר את הרומסטר החלוצי, נאה בפני עצמו ומוסיף מוצקות וקווים רבועים כיאה לרכב מסוקס יותר. שני פנסי הערפל שנדדו מעלה גם מוסיפים לו חן, חיוך וייחוד. ולא פחות חשוב, בניגוד למכוניות אחרות בקטגוריה, היטי לא נראה גדול מדי ומידותיו צנועות יחסית.
מלפנים ישנן תמוכות מקפרסון, מאחור מתלה רב חיבורי – לא משהו לכתוב עליו בגלויה הביתה.

על חזית המנועים, לעומת זאת, בהחלט יש מה לכתוב. כמו בעיצוב, הדגש גם ביחידות ההנעה הוא על קטן וחכם. עיקר גאוות סקודה היא על מנוע ה-1.2 ליטר TSI החדש, אותו אחד שהושק החודש גם בפולו. זהו מנוע קטן אך מאומן המפיק 105 כ"ס ב-5,000 סל"ד ומציע מומנט של 17.8 קג"מ בין 1,500 ל-3,500 סל"ד. מנוע הבנזין השני הוא 1.8 ליטר TSI המוכר עם 160 כ"ס. ליטי גם שלושה מנועי דיזל (או אם לדייק, מנוע דיזל בשלוש רמות ביצועים): 2.0 ל' TDI עם 110, 140 או 170 כ"ס. כל המנועים הללו משודכים לתיבת הילוכים ידנית בעלת שישה יחסי העברה עם שני סייגים: מנוע ה-1.2 TSI מוצע גם עם תיבת הילוכים אוטומטית (ה-DSG שבעה הילוכים החדשה – אך ורק בהנעה קדמית כרגע), בעוד מנוע הדיזל הבסיסי מוצע עם תיבה ידנית בת חמישה הילוכים. נכון לרגע זה אין תיבות אוטומטיות נוספות ואין שום אופציה כפולת הנעה עם תיבה אוטומטית. בעייתי? אני בטוח שיבואן המקומי יסכים איתך. נציגי סקודה, בכל אופן, מבטיחים לבחון הוספה של תיבות אוטומטיות לפי דרישות שווקים מסוימים. נחכה ונראה.

ואם כבר הזכרנו הנעה כפולה, זה זמן מצוין לדבר על מפרט השטח של היטי. הציר האחורי מורכב על תת שלדה המחוברת לשלדה באמצעות ארבעה מחברים גמישים, מה שאמור לתרום לבידוד. הכוח עובר לציר האחורי באמצעות מצמד האלדקס (הדור הרביעי של המערכת, שאמור להיות מהיר ויעיל מבעבר). המערכת יודעת להעביר עד 90% מהכוח לגלגלים האחוריים בהתאם לתנאי הדרך ולנעול את הדיפרנציאל האחורי במקרה הצורך. יש גם כפתור Offroad בלוח המחוונים, בו הייטי משנה את עקומת המומנט בכדי להקל על הגלגלים למצוא אחיזה בתנאים חלקלקים, משנה את הגדרות ה-ESP וה-ABS (מרחיק את השלב בו המערכות נכנסת לפעולה) ומפעיל את בקרת הגלישה במורד. על מהירות הירידה ניתן לשלוט בארבע דרכים: בניוטרל המערכת תוביל את היטי במורד במהירות שלא עולה על 2 קמ"ש, בהילוך ראשון 8 קמ"ש, בהילוך שני 11 קמ"ש, ובהילוך שלישי 18 קמ"ש. מדדי השטח הקלאסיים מספרים על מרווח גחון של 18 ס"מ וזווית נטישה וגישה של 18.8 ו-17.9 מעלות בהתאמה.
צילום: מנהל
לא מאיים
במבט מבחוץ, היטי יוצר רושם נעים, ולא מאיים בפרצוף כועס כמו חלק מבני הקטגוריה. גם בתא הנוסעים הוא נעים ומרגיע מאוד בזכות בחירות מוצלחות של חומרים וגוונים המורכבים ומותאמים היטב. המרווח ליושב מלפנים טוב מאוד, אך מאחור ילינו גבוהים על המרווח למרפקים (יותר) ולברכיים (מעט) ועל הבסיס הקצר והספסלי-משהו של המושב. על הכביש מעביר היטי מסר מאוד "פרייבטי" כבר מהרגע הראשון. נכון, תנוחת הנהיגה גבוהה (וזווית ההגה המוזרה הקשתה עלי למצוא כיוון אידיאלי), אבל כל השאר "משפחתי" לגמרי. יוצאים לדרך ורכב הפנאי מרחיק את רחשי הכביש והרוח באופן משביע רצון, בעוד המתלים, למרות הכיול הקשיח כמתבקש מהמקור, סופגים את פגעי מזרח-אירופה באופן משביע רצון ורק על מהמורות חדות רעד עובר אל הנוסעים.

הכל עד כאן די צפוי, אבל באופן מעורר חשד נתיב הנסיעה בהשקה היה צפוף ומקורזל כדבעי. סקודה אשכרה דחפו אותנו לתוך כבישי יערות צרים ומתפתלים, כאילו מפצירים בנו לכופף את היטי לתוך משימות המתאימות ל-RS יותר מאשר לרכב פנאי. ולא בכדי, כי היטי יכול גם יכול להן. האחיזה גבוהה ובנוסף אליה יש דיווידנד לנהג על המימדים הצנועים. שינויי הכיוון מהירים והתגובות להעברות משקל חדות פשוט מרחו מבט מופתע על פניי. ההגה מדויק, משקלו טוב – גם אם מרגיש מלאכותי לעיתים, ואני מוצא את עצמי דוחף חזק יותר ועמוק יותר את איש השלג הצ'כי הזה.
גם על כבישים מהירים ופתוחים יותר, עם קשתות אדירות מימדים ומהירות, הייטי נשאר נאמן לדרישות הנוהג בו וממשיך להתנהג ברמה גבוהה מאוד ביחס למה שמוצע בקטגוריה הזו.
כשהאספלט נגמר והנתיב המשיך לתוך אותו שביל משכר ומשקר, המשיך להפתיע הסקודה עם נכונות להיזרק מפניה לפניה באופן נשלט. על השביל גם בלט ההבדל בין גרסאות המנועים. אפו של הדיזל הרגיש כבד יותר והצריך מאמץ גדול יותר בכדי לבטל את תת-ההיגוי הצפוי. בגרסאות הבנזין משקל ההגה מרגיש נכון יותר והפרונט מתמסר יותר. עוצמת הבלמים הייתה טובה אך הורגש מחסור בנשיכה תחת עומס. מצד שני, אני לא חושב שהחבר'ה בסקודה ציפו שהייטי יגיע לפניות של 60 קמ"ש במהירות כפולה פלוס. אפרופו מהירות, למרות הנתונים המרשימים של מנוע ה-1.2 ל' TSI, טון וחצי לא הולכים ברגל והיטי רחוק מלהעביר עימו תחושה נמרצת. דף הנתונים גם מבטיח את שיא המומנט כבר ב-1,500 סל"ד, אבל בפועל, המנוע הקטן צריך עוד אלף ומאתיים סל"ד נוספים בכדי להתעורר. לעומתו, מנוע הטורבו דיזל עם הספק הביניים, עשה שיעורי בית. כראוי – הוא מתעורר כמובטח בסל"ד נמוך מאוד, מושך בהחלטיות עד לכ-4,000 סל"ד וממשיך לטפס (למרות התמתנות בכוח) עד לקו האדום. מסלול השטח הטכני שהכינו סקודה היה סטרילי לחלוטין, כנהוג במצבים אלו. לייטי לא הייתה שום בעיה להתמודד עם מגוון שיפועי הצד, העליות, הירידות וההצלבות שהכינו הצ'כים. בכל התחומים האלה מורגשת פעולתן המבורכת והמתואמת של המערכות במצב "Offroad", אבל נצטרך להמתין למבחן ממצה יותר על בזלת ארצישראלית בכדי לגלות את גבולות השטח האמיתיים שלו.
צילום: מנהל
מחבק עצים
בשוק הישראלי עתידו של היטי כרגע לא ברור. הוא מתוכנן להגיע לארץ במאי 2010, אך כרגע התיבה אוטומטית היחידה (DSG) משודכת רק למנוע ה-1.2 ל' ובהנעה קדמית בלבד. מעבר לכך, היטי ניגש לפרק השטח מזווית שונה: לא עוד עיצוב מוחצן ורמיזות על יכולת כבירה (שלא תמיד קיימת בסגמנט הזה), אלא רכב ידידותי למשתמש מחד (התנהגות, נוחות) ולסביבה מאידך (עיצוב, מנועים קטנים וחסכוניים), שאינו מתיימר להיות משהו אחר. נראה אפוא שסקודה הצליחו לקלוע למטרה – היטי גם מכניס אותם לקטגוריה חדשה, גם מקדם את תדמית החברה ולדעתי אף יצליח לעשות את זה מבלי לספוג אש חברתית. רכב פנאי שקורץ למשפחה המעודכנת חברתית? בהחלט. ואל תזלזלו ביכולת הזו – הרי בגללו גם אני כמעט חיבקתי כמה עצים.