כל שינוי במערכת המס מעורר, בדרך כלל, זעם. בודאי כשמדובר בנושא כמו רכב שקרוב לליבו של ישראלי טיפוסי. בתקופה האחרונה העבירה רשות המסים שורה של רפורמות מהפכניות בתחום מיסוי הרכב, והכותרות הזועמות לא איחרו לבוא: זיגזג מבחינת שיעורי המס! שווי השימוש הליניארי הינו מכשיר להעלאת מס! בוטלה הטבת המס לבקרת יציבות! השינויים במיסוי מיטיבים עם העשירים! השינויים בשווי השימוש דופקים את מעמד הביניים, ועוד.
ולעובדות בקצרה.
העלאת מיסים?
שיעור המס על רכב נוסעים עמד שנים רבות בקיפאונו, על 95%. מסוף 2005 נמצא המס במגמה קבועה של ירידה – ואסור להיות מוטעים מהמספר 83% – משום שאם משקללים פנימה גם את הטבת המס הירוק, מתברר כי המס על מכוניות קטנות ובינוניות (עד הקטגוריה המשפחתית הנפוצה) נע בין 45% ל-69% בלבד! רק כ-10% מכלי הרכב מחויבים במס מלא של 83%. זיגזג? העלאה? תשפטו בעצמכם.

גידול בהכנסות?
מכיוון שבשנים הקרובות יגיעו כלי רכב עם תקינה של יורו 5 – שבהכרח יהיו נקיים מהממוצע הנוכחי, הרי שיהיה בכך כדי להוריד את שיעורי המס האפקטיביים עוד יותר, וייתכן כי גם ההכנסות הריאליות תרדנה: אולם המטרה מבורכת – אוויר נקי יותר.

חוסר התחשבות בבעיית שינוי האקלים?
בישראל הופעלה נוסחה ייחודית לחישוב המדד הירוק, המתחשבת במכלול של פליטות המזהמים מרכב, וזאת במקום לאמץ AS IS את הנוסחה האירופאית המתבססת אך ורק על CO2. ככלל, לא חייבים לאמץ כל פרקטיקה שמיושמת בנכר, ורצוי לבחון מה ההיגיון והמניעים מאחוריה והתאמתה לישראל. כך למשל, לא ניתן להתעלם מכך שרכב פולט לא רק CO2. פליטות אחרות מסרטנות, פוגעות במערכות הנשימה, הלב ועורקי הדם, ובמילים פשוטות – הורגות אנשים ושולחות אותם לבתי חולים. CO2 אינו פוגע ישירות בבריאות אלא גורם להתחממות גלובלית. נכון שגם זה נושא חשוב ומדאיג, אך יש לזכור שישראל אחראית לפחות ממחצית פרומיל מסך פליטות CO2 מכלי רכב בעולם! ולמרות הכל – משקל ה-CO2 ב"נוסחה הייחודית" הישראלית עומד בממוצע על לא פחות מ-90%! ולזה קוראים "חוסר התחשבות"...
צילום: תומר פדר, יצרן
אז למה באירופה בוחרים שלא להתחשב בפליטות אחרות מלבד ה-CO2?
התשובה איננה חד משמעית. צריך לחדד – כיום לא מתחשבים. אבל מתכוונים להכניס מזהמים נוספים ל"סל" תמריצי המס. בל נשכח שאירופה, בניגוד אלינו, מלאה יצרנים בעלי השפעה רבה שמנסים לחסום את מתחריהם היפנים שחלשים יחסית בנישה של רכב משפחתי מונע דיזל, כך שדגש על ה-CO2 נותן יתרון לרכב אירופאי.

הנוסחה מסובכת?
ייתכן. אבל מעבר למורכבות התפעולית שמוסדרת בין משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה ליבואני הרכב, הציבור יכול להסתכל על דרגת הזיהום המופיעה בכל פרסום לרכב, או להוריד מהאינטרנט את הקובץ המלא של כל דגמי הרכב בישראל. שקוף ויעיל. כלי זה ראוי שישמש את הציבור כדי ל"העניש" יבואנים שדרגת הזיהום של הרכב שהם מוכרים נמוכה והם מתמחרים את הרכב בדומה למתחרות, תוך ספיגת המס שנחסך היישר לכיסם.

רשות המסים נגד רכב דיזל?
טוענים שהמיסוי הירוק פוגע ברכבי דיזל, אבל שוכחים שעד לאחרונה תנאי המס של רכב דיזל ובנזין היו כמעט זהים והרוב בחרו בבנזין. לפני כן הייתה העדפה לטובת דיזל (למשל, בלו על ליטר סולר שעמד ב-2002 על 11 אג'!). הציבור בחר לעבור באופן כמעט גורף לרכב מסחרי דיזל בעוד שברכב הפרטי הוא הדיר את רגליו. אז מדוע בוחרים בבנזין על חשבון דיזל? אולי כי המדינה קטנה? מחיר הרכישה גבוה? עלות האחזקה כבדה? ירידת הערך? כנראה הכל יחד – ובלי קשר למס הירוק. נו, מזל שיש את מי להאשים. לתשומת ליבכם – הלנד-קרוזר החדש משווק רק עם מנוע דיזל. סתם שתדעו.

שווי השימוש מסובך?
שווי השימוש הלינארי מחושב עפ"י 2.5% ממחיר המחירון לצרכן. פשוט וקל. נכון, שבשנת 2010 עדיין ישנן הוראות מעבר. ועדיין. כל אחד יוכל להיכנס לאינטרנט ולהקליד את קוד הדגם הרשום ברישיון הרכב וכך לראות את שווי השימוש של הדגם שנים אחורה! עדיף היה להישאר עם קבוצות המחיר? שהביאו לכך שלמעלה מ-70% מהמכירות בקבוצות 1,2,4 נעשו לפי מחירי מחירון הצמודים לגבול העליון של הקבוצה? ממש תחרות לתפארת. יש לזכור ששווי שימוש ליניארי ממנף את ההטבה במס הקניה, כיון שהשווי נגזר מהמחיר לצרכן שעשוי לרדת או לעלות לפי המס בפועל שמוטל על הרכב לפי דרגת הזיהום שלו.

פגיעה במעמד הביניים?
לא להתבלבל מהכותרות. מרבית הציבור – גם זה הנמנה על מעמד הביניים – אינו עושה שימוש ברכב צמוד, אלא ברכב בבעלותו. צמצום הטבת המס איננה זכות אלא חובת המדינה, הנגזרת מאחריותה לדאוג למיסוי הוגן ושוויוני. ונא לא לשכוח – אם השווי גבוה מדי לטעמכם, תמיד אפשר להחזיר את הרכב למעביד ולעבור לרכב פרטי, תוך קבלת החזר הוצאות רכב מהמעביד.
צילום: תומר פדר, יצרן
פוגעים בבטיחות?
לא ממש. מערכת בקרת יציבות הפכה לסטנדרט במרבית כלי הרכב שנמכרו בשנת 2009. יש להניח כי הטבת המס שניתנת משנת 2005 והגדלתה משנת 2008 סייעו להחדרה מוצלחת זו – עוד טרם החיוב בהתקנתה, החל משנת 2010 (מהלך שסוכם בין רשות המסים למשרד התחבורה כבר לפני כשנתיים). מובן שכאשר יש חובה חוקית להתקנת בקרת יציבות, אין משמעות להטבת מס ייחודית עבורה.

שינויים תכופים ברגולוציה?
טבעם של שווקים שמרכזים פעילות כלכלית ענפה, נזק לסביבה, רמת מיסוי גבוהה ועיוותי מס היסטוריים, שיתרחשו בהם לא מעט מהפכות. משנת 2005 ועד שנת 2009 הופחת המס על הרכב, בהדרגה. לאחרונה יושם המיסוי הירוק. מ-2008 עולה שווי השימוש לפי הקבוצות עד 2011 ועכשיו עוברים לשווי ליניארי. לעיתים תהליכי התכנון וההכנה אורכים זמן רב והמערכת הפוליטית, מורכבות הנושא, והאינטרסים מסביב, לא מקלים. למשל, אם לא היה מופחת המס בהדרגה הוא לא היה מופחת כלל. ועדיין, חשובה השורה התחתונה, ושם אפשר לראות מדיניות ברורה ומסודרת, כזו שמנסה לצמצם עיוותים בשוק הרכב ולשאוף לעתיד נקי וירוק יותר, עם פחות רגולציה, יותר תחרות ושקיפות; המחיר? שינויים בפרקי זמן קצרים יחסית. הפתרון הקל הוא לקטר. הקשה יותר – לנתח את העובדות ולא להיכנע לאמוציות. כל אחד שיבחר מה מתאים לו.