הבוס בשטיפה הידנית זיהה את הסמל מיד, ונבח לעבר העובד שלו – "לא עם המטאטא, תביא את הכפפה המיוחדת, את הג'אנטים תנקה עם החומר השני, ולא חזק מדי המים!" אח"כ הוא הזמין אותי לחדר ההמתנה הממוזג והציע שלל אפשרויות לווקס מיוחד שישמור על הצבע במחירים מופרכים. משום מה כאשר בעבר הגעתי לאותה השטיפה (הם דווקא בסדר, באמת), עם היאריס, רחצו אותה כמו-גדולה עם המטאטא (מגומי, לא רגיל)... כי אין מה לעשות – מרצדס זה מרצדס, כפי שציין הבחור שעבד על האוטו, בעודו מתאכזב קשות מהודעתי – "האוטו לא שלי, אני צריך אותו נקי אבל לא מבריק-פסיכי, ואני קצת ממהר". זו השיטה המהירה להבהיר לחבר'ה החביבים הללו שאני לא האיש שאפשר לבנות עליו לטיפ של 50 שקל. בניגוד למה שהם חושבים לא פעם – המכונית הזו באמת לא שלי...

זהו הדור הרביעי של המרצדס E קלאס (מאז קיבלה את השם הזה, המסורת של הדגם ארוכה הרבה יותר) והוא מתייצב, חדש לגמרי וערוך לקרב, להחליף את הדגם הקודם. באולם התצוגה המכונית סולידית ונעימה, נראית יותר כמתיחת פנים לדגם הקודם ולא כרכב חדש לגמרי – קהל היעד שלה הוא לא בדיוק מהסוג ההרפתקני, הרי. במבט שני הרושם משתפר קמעה – היא לא המכונית היפה ביותר בסגמנט, והיא בהחלט לא מיוחדת או שונה כפי שהיו הסדרה 5 או ה-XF בעת הצגתן. אבל עדיין היא משאירה רושם על הצופה בה, גם אם יקח לו עוד שניה לשים לב שהיא שם. פנסי הקסנון ברכב ההדגמה הוסיפו לרושם, ויש שורת פנסי לד (אופציה) לאור יום כפי שתמצאו בכל רכב יוקרה שמכבד את עצמו, מאז שאודי התחילו עם פסטיבל-הלדים הזה.
מלפנים ה-E שמרה על שני צמדי הפנסים המזוהים שלה, אם כי עכשיו הם קטנים יותר – ובעיקר מרובעים. הגריל גדול ומזוהה בקלות ובקצה מכסה המנוע מתנוסס הסמל שאין לטעות בו – שגם שרד במפתיע יומיים של חניה מחוץ לכלוב התת-קרקעי של סוכנות מרצדס – תודה לכל הילדים שהצליחו להתאפק! מבט מהצד חושף גם הוא עיצוב מאופק עם קווים זורמים ונאים, מבלי שה-E תיראה גדולה מדי. למען האמת, היא אפילו מצליחה להיראות מעט קטנה ממידותיה. אין ספק, היא מכובדת – אבל לחלקנו היה חסר שם משהו. איזו אמירה לציבור הצופה בה, אחרי הכל מדובר במכונית של כחצי מיליון שקל מבית יצרן ששמו הפך נרדף ליוקרה.
צילום: תומר פדר
E של שמרנות
תא הנוסעים מזוהה מיד כמרצדס, אי אפשר לטעות. האיכות מצוינת, החומרים טובים מאוד וההרכבה מעולה, לא ציפינו לפחות. מה שעוד מצאנו זה מעט שבלוניות ושפע של צבע שחור, אם כי אפשר לבחור בצבע אחר ועדיף משהו בהיר, זה פשוט נראה הרבה יותר טוב. רכב ההדגמה צויד במסך מעט גדול מהרגיל במרכז הקונסולה, שם תוכלו לדעת הכל על הכל דרך מערכת שליטה נוחה למדי, אם כי עדיין בעלת 12 מיליון אופציות ש-99% מהן אינן נחוצות, כמו בכל מכוניות הסלון המקבילות. למעט בקרת השיוט שנמצאת במיקום הזוי (כבכל מרצדס), התפעול של רוב הדברים נוח – בקרת האקלים המפוצלת קלה לשימוש ונאה, יש תוספת מקומית של מערכת ניווט עם מסך מגע, ובכלל נעים להיות בתא הנוסעים, גם אם הוא קצת חסר גאדג'טים. רכב המבחן הגיע ברמת אבזור גבוהה, Avantgarde, בתוספת של עוד אקסטרות, כך שהכל היה חשמלי (ההגה, המושבים, החלונות, גג השמש, דלת תא המטען והוילון מאחור), מערכת הקול שודרגה, פנסי הבי-קסנון עקבו אחר פניות, וכן הלאה.
המושבים מלפנים מעט נוקשים, אולם עם חלוף השעות התגלו כנוחים ביותר. רכב ההדגמה צויד במושבים אקטיביים, עם מסג' ושלל אדיר של אופציות כוונון בכסא לכל דבר שרק תרצו, בשילוב עם תמיכה צדית משתנה בהתאם לעומס הפניה. רובנו לא התחברנו לעזרה בפניה – זה פשוט מפתיע כל פעם מחדש – אבל אפשרויות הכוונון הרבות נוחות ושימושיות והמסג' לא מזיק גם הוא – אם כי הדעות היו חלוקות אם הוא רק גימיק משעשע או באמת יעיל. המרווח מלפנים טוב מאוד, למעט מרווח הראש שגג השמש נוגס בו בפה מלא. יש עדיין מספיק מקום לראש, גם לגבוהי המערכת, אבל, איך נגיד זאת? טוב שלאף אחד מאיתנו אין תספורת קוצים... מעבר למושב האחורי חושף מרווח טוב בכל הכיוונים. המושב עצמו מעט קצר ולא מספק מספיק תמיכת ירכיים לגבוהים, אבל היושבים בו נהנים מפתחי מיזוג משלהם. תא המטען גדול ושימושי ומציע דלת שנפתחת ונסגרת חשמלית (תוספת יקרה בשילוב עם כניסה ללא מפתח).

E של כוח
רכב ההדגמה היה ה-E350 (בגרסה ייחודית לישראל, עם המנוע הישן יותר, שרגיש פחות לאיכות הדלק). מנוע הבנזין V6 בנפח 3.5 ל' מספק 272 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-35.7 קג"מ ב-2,400-5,000 סל"ד ומשודך לתיבת 7 ההילוכים המוכרת של מרצדס. למרות הנתונים שמבטיחים גמישות מוחלטת, מיד עם תחילת הנסיעה מגלים שהמנוע חובב סל"ד, ומציע התחזקות משמעותית בשליש העליון של סקלת הסל"ד. לא שחסר כוח גם לפני כן, ואפשר להתנהל כל היום מבלי לחרוג משלושת אלפי הסיבובים לדקה, אבל האקשן האמיתי מתחיל באזור ה-4,000 סל"ד. תיבת ההילוכים עובדת טוב רוב הזמן, מדי פעם תגובתה מעט איטית, או שהיא מתבלבלת בין שפע ההילוכים, אבל לרוב לא היו לנו טענות אליה ובמקרה הצורך תמיד יש את האופציה לתפעול ידני מהבורר או מלחצנים מאחורי ההגה. צריכת הדלק הממוצעת במבחן עמדה על כשבעה ק"מ לליטר, כאשר בשיוט נינוח ב-100 קמ"ש נרשמה צריכה של 10.4 ק"מ לליטר.
צילום: תומר פדר
מעלה – מטה
ה-E קלאס היא מכונית נוחה. היא שומרת על תא הנוסעים נעים בד"כ ולא מעבירה את פלאי הכביש פנימה, ועדיין פה ושם עובר רעד המהמורות לתא, בעיקר על שברי אספלט רוחביים וחדי שפה (דוגמא בכביש הקרוב לביתכם). גם שיבושים גדולים במהירות איטית יצליחו לטלטל את הרכב יותר מהצפוי, למרות שבשורה התחתונה הנוחות בהחלט טובה. מחוץ לעיר גם מעט ההערות נעלמות וה-E נוחה, נעימה ובעיקר שקטה, כאשר מעבר למעט רעשי רוח לא תשמעו דבר בשיוט רגוע, בו מתייצב המנוע על פחות מ-2,000 סל"ד והתיבה מחליפה הילוכים, במקרה הצורך, בחלקות נינוחה.

וכמה שהתרשמנו בשיוט, כך התאכזבנו בכביש המפותל. נכון שזה לא העיקר במכונית כזו, או לקהל יעד כזה, אבל גם מנכ"ל מעונב רוצה לפעמים לצלוח במהירות כביש מפותל – כי הוא ממהר או כי סתם נזכר איך היה פעם, כשהיה צעיר. אולם ה-E היא לא המכונית הנכונה למשימה. שלא יהיה ספק, מדובר במכונית אוחזת ובטוחה שלא תפתיע את הנהג הממוצע. אבל לא מהנה לנהיגה מעוררת. זה מתחיל עם זוויות גלגול גדולות. הן מורגשות במיוחד בפניות חדות יותר ופחות בסוויפרים מהירים, אבל קשה להתעלם מהן. התחושה היא כאילו מכריחים את הרכב לעשות משהו שהוא לא ממש רוצה, והוא נחוש להבהיר לך שהוא לא בקטע. ושכדאי שתוריד את הקצב. וזה עובד לה, ל-E. אפילו טוב מדי. ההגה אילם לחלוטין, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הפריעה לנו הרבה יותר התחושה שהרכב מתחיל "להתפזר" תחת עומס כבד – להגיב בצורה לא צפויה, להתנדנד, להתבלבל... אז נכון, זה לא העיקר במכונית סלון גדולה – אבל עובדה שרוב המתחרות (וגם הדור הקודם של ה-E, בעצם) יודעות לעשות גם את זה, מבלי לשלם מחיר משמעותי, אם בכלל, בתחומים אחרים. נקודה מוזרה נוספת היא בקרת היציבות. באופן מפתיע, בהתחשב ביחוס המשפחתי, ניתוקה מתבצע בלחיצה קצרה, גם תוך כדי נהיגה, עם נורית צהובה קטנה, ולא עם כיתוב מאיר עיניים. במצב מנותק הבקרה כמעט נעלמת לחלוטין, אין מצב ביניים, והיא תתערב רק כאשר כבר מאוחר מדי.
צילום: תומר פדר
E בודד
המרצדס E קלאס החדשה היא מכונית טובה. אפילו טובה מאוד. היא מופנמת, קצת כמו שמצפים ממרצדס, אבל אולי קצת יותר מדי. היא נוחה ונעימה ביום יום, בטוחה, מרווחת, מאובזרת ומפנקת. ואם תא הנוסעים והעיצוב החיצוני לא פורצי דרך, עדיין אנו סולחים לה בזכות הביצוע המוקפד.
אבל בכל זאת משהו חסר לנו. במכונית של חצי מליון שקלים, עם פרמיות מחיר אפילו מול המתחרות הישירות, אנו מצפים ליותר מ"טובה". אפילו יותר מ"טובה מאוד". וה-E קלאס, מבחינתנו, לא מצליחה להגיע לשם, לא מצליחה "לעשות לנו את זה". אבל אם סמלים מוכרים וסולידיות הם כוסית הסינגל-מאלט האירית שלכם, ו"דינמיות" היא מבחינתכם תואר שמתאר עסקים בצמיחה, אז כדאי שתקדישו כמה דקות לה-E החדשה, היא בהחלט מתמודדת חזקה בקטגוריה הקשוחה הזו.