פלואנס: גדולה, מכובדת ונאה למראה.
מדברים מיצוב ואמינות
מספיק מבט קצר בכדי להבין שהכיוון אליו הולכת הפלואנס שונה לחלוטין מזה
ששורטט על ידי המגאן-סדאן הקודמת. העיצוב בעל שפה משלו ושונה מאוד מזה של
הדור החדש למגאן. גם גרסת ההאצ'בק תציג פריטי עיצוב מובחנים וזאת כדי
להבדילה מאחותה היוקרתית. הסיבה לפיצול נובעת מהרצון של
רנו לספק מיצוב
גבוה יותר למגאן, אבל לשמור על תחרותיות בשווקים הזולים יותר, אלו
שמעדיפים באופן מסורתי מכוניות בתצורת סדאן. נשמע לכם מוכר?
עבור מי שמעקם את האף במחשבה כי הוא עתיד לקבל "מגאן סוג ב", רנו ממהרים
להדגיש כי בתכנון הפלואנס הושם דגש נרחב על תחושת האיכות, שאמורה לא ליפול
מזו של המגאן החדשה. הם מבטיחים שמה שדרש שיפור אכן הוחלף, ושחווית הנהיגה
תשודרג ביחס למגאן II. גם באמינות הם מבטיחים שיפור, לא רק בזכות שיתוף
הפעולה עם ניסאן, אלא גם בגלל בדיקות שרידות מפרכות שנערכו למכוניות בכדי
להבטיח שרידות לאורך זמן. כעת יגיד הזמן אם זו המכונית שתצליח לשנות את
דעת הציבור...
מטר לשקל
פלואנס סדאן היא המכונית הגדולה ביותר בסגמנט המשפחתיות, ואנשי רנו מתגאים
בכך מאוד בטבלאות השוואה מול המתחרות ואפילו מול משפחתיות גדולות. אבל
בואו נעזוב את ההבטחות וההצהרות ונתמקד בעיקר: המכונית אכן גדולה – ממד
האורך עומד על 462 ס"מ, 12 יותר מהמגאן. הרוחב גדל ב-3.5 ס"מ ל-181 והגובה
טיפס ב-2 ס"מ ל-148. גם בסיס הגלגלים עלה בסנטימטר וחצי, ל-270 ס"מ. כל
אלו מלמדים על פוטנציאל למרווח פנים יוצא דופן, כמו גם מקדם רושם גדול
מבעבר. ובאשר לאותו רושם: עבור מכונית ששמה נגזר גם מעיצובה (פלואנס היא
זרימה, רהיטות) ההתרשמות הראשונית איננה רהוטה מספיק. לפחות עבורי רק ביום
הנהיגה השני הכל החל לתפוס צורה. הקווים התחברו לפרופורציות, הפנסים
השתלבו לגריל, עיצוב תא המטען השלים את הצללית והסך-הכל בוגר, שלם ו...נו,
זורם.
צילום: רוני שטרן, יצרן כך נראית הפלואנס האצ'בק. בתמונה עם חישוקים מגודלים ושאר עיטורים
אותנטי או רב הבעה?
האלגנטיות ממשיכה גם לתוך התא, לפחות בגרסה המצוידת. קווי המשטחים עדינים
ושילובי הצבעים נעימים. איכות ההרכבה הטובה ניכרת בהעדר מרווחים ורעשים
ושימוש בחומרים רכים במרבית המקומות הנכונים יוצר תחושה מתאימה. לצערם של
עובדי ההייטק, גרסת הבסיס (אות'נטיק) תסופק בצבעי פנים כהים וברמת אבזור
נמוכה הכוללת מזגן פשוט, מחשב דרך, תא כפפות מקורר, גלגל הגה מתכוונן
לגובה, חישמול מלא ומערכת שמע פשוטה (היושבת נמוך מדי בקונסולה המרכזית)
עם תפעול דרך ידית לצד ההגה. רמת הגימור הגבוהה יותר (אקספרסיון) תצרף
אפשרות לשילוב צבעים בהיר יותר, עיטורי כרום חיצוניים, בקרת אקלים מפוצלת
עם פתחים מאחור, בקרת שיוט, כיוונון מלא להגה, מערכת שמע משודרגת עם שקעים
למכשיר חיצוני וחיבוריות בלוטות', חיישני חנייה, אורות וגשם, משענת יד בין
המושבים הקדמיים ופנסי ערפל. במכוניות ההשקה היו גם מושבי עור, גג שמש,
מערכת ניווט, מראות מתקפלות ומפתח התנעה – כל אלו לא יגיעו ארצה בשלב
הראשון.
פלואנס רושמת וי על נוחות הישיבה ותנוחת הנהיגה, כמו גם על המרווח מלפנים.
מאחור המצב לא רע, אך ביחס לנתוני הממדים המבטיחים גדולות ונצורות, נרשמת
אכזבה במרווח הראש ובקלות הכניסה, הדורשת התכופפות מוגזמת עקב מיפתח דלת
נמוך. זה גם המקום לתהות מהו יתרון הממדים החיצוניים כאשר מרווח הפנים
איננו גדול מאצל חלק מהמתחרות הקומפקטיות יותר. את החסרון הרי אנו מכירים
– בניסיונות חנייה במרכז ת"א...
גרסת ההאצ'בק מספקת מרווח מעט פחות מרשים מאחור (בסיס גלגלים קצר ב-6 ס"מ)
אך נוחות כניסה עדיפה. תא המטען שלה קטן יותר (368 ל' לעומת 530 מרשימים)
אבל הגישה אליו נוחה יותר ובניגוד לפלואנס סדאן, מוטות ההרמה של מכסה התא
לא גונבים ממנו נפח.
בטיחות לסיום: הרכב יגיע ארצה עם מפרט מקובל מלא, כמובן. המגאן זכתה לציון
מרבי במבחן הריסוק האירופי, ואין כמעט ספק שלפלואנס גורל דומה שישמר את
סטנדרט הבטיחות המצופה מרנו.
צילום: רוני שטרן, יצרן זוהי רמת הגימור הגבוהה שתגיע לארץ. מינוס מסך ה-GPS והידית המוזרה באמצע
מנוע ישן, תיבה חדשה
להשקה התייצבו שני מנועים ושלוש תיבות. את רוב הקונים בארץ יעניין כמובן
רק שילוב אחד מאלו – בנזין 1.6 ל' אוטומטי. בעניין זה יש לנו בשורות רעות
וטובות. הרעות הן שהמנוע מספק כאן רק 105 כ"ס, עקב הרצון לחסוך בדלק
ובפליטת מזהמים. התוצאה היא תחושת עצלות בהאצה וצורך בסל"ד גבוה ומרעיש
(מדי) בכדי לספק ביצועים סבירים, זאת על אף משקל ממוצע נמוך משל המגאן
הקודמת. שידוך המנוע לגיר הידני, שלא יגיע ארצה, מספק 110 כ"ס אך עדיין
אינו מרגיש נמרץ מספיק.
החדשות הטובות נוגעות לתיבת ההילוכים. רנו מספרים שהקשיבו לטענות החוזרות
בנוגע לאופי פעולת תיבת ה-AL4 הישנה, ועל-כן החליפו אותה בתיבה של חברת ZF
עם ממיר מומנט משופר להעברות חלקות ומהירות יותר. התוצאה, בפשטות, טובה
משמעותית.
את הפרק נסכם כמעט כמו בכל השקה אירופית – גרסת הדיזל 105 כ"ס לוותה בגיר
6 הילוכים ידני והייתה נמרצת, נעימה ושקטה באופן משמעותי ביחס לגרסת
הבנזין. הוסיפו לכל זה צריכת דלק מרשימה ותוכלו להבין מדוע אנו מעדיפים
אותה לאין ערוך. רק בספטמבר, ככל הנראה, יגיע הדיזל לארץ בשידוך לתיבה
רובוטית כפולת-מצמדים חדשה. אנחנו מחכים.
זורמת על הכביש
בנסיעה מתגלה כי הפלואנס שקטה ונינוחה גם במהירות גבוהה. ברנו מגבים זאת
בנתון – 25% פחות רעשים מבמגאן. כבישי טורקיה גרועים לא פחות מאלו שלנו,
וכיאה למכונית המורכבת במפעל המקומי נוחות הנסיעה טובה מאוד. גם היכולת
הדינמית משרה בטחון עם זווית גלגול נמוכה תחת עומס ומפשקי גלגלים מוגדלים
המספקים התנהגות כביש מאוד נטועה, אוחזת ובטוחה.
ההיגוי – נקודת חולשה של המגאן II – שופר משמעותית. ההגה החשמלי נע בין קל
מדי במהירות נמוכה לכבד מספיק במהירות גבוהה. דיוקו טוב מבעבר (ועדיין לא
אופטימלי) והנהיגה כתוצאה זורמת יותר, ללא תיקונים תכופים. הייתי רק שמח
לתגובה מעט מהירה יותר להפנייה, אבל עם שיפור כזה באמת שאין על מה להתלונן.
צילום: רוני שטרן, יצרן וכאן גרסת הציים הפשוטה, בערך (רק תחליפו את הידית הידנית)
הגיע זמן הפלואנס?
המחירים הצפויים לפלואנס יציבו אותה ישירות מול המתחרות: מ-118,000 שקלים
לגרסת הבסיס עד 125,000 שקלים לגרסה המאובזרת. מחירי ההאצ'בק יהיו גבוהים
בכ-3,000 שקלים בהתאמה. בקבוצה הזו, כך נראה, יש לה יתרונות בתחום הרושם
בגלל הגודל והעיצוב. רמת הגימור שלה סבירה לציי הרכב וגבוהה לפרטיים,
המרווח הפנימי נאה, רמת הבטיחות גבוהה ויש לה נוחות נסיעה טובה ותיבת
הילוכים שלא עתידה לעצבן אף אחד. המנוע עשוי להיות נקודת תורפה מסוימת. עד
כמה – זאת נדע כשהרכב יגיע ארצה למבחן השוואתי.
כאמור, הדיזל כפול המצמדים יגיע סביב ספטמבר, לפניו עוד עתיד לעלות ה-2.0
ל' בעל התיבה הרציפה, ואחריו צפויה להגיע המגאן המערב-אירופית בגרסאות
קופה וספורט. הפלואנס החשמלית תהיה מעט שונה בעיצובה ותימכר בארץ דרך חברת
בטר-פלייס במהלך 2011.
ואם נחזור לשורה התחתונה (הפעם באמת...) נוכל עכשיו להבין כי אמנם היא כבר
לא מציעה ייחודיות, אך הטיפול של רנו במרבית המאפיינים השנויים במחלוקת של
המגאן הקודמת מספק לפלואנס סיכוי לא רע להצליח יותר מהמכונית אותה היא
מחליפה.
