מסענו עם האבארט 500 מתחיל דווקא עם המקור. לא, לא נהגנו בו, אך במהלך הביקור במוזיאון המרשים של פיאט בטורינו זכיתי לשבת בגרסה המקורית של אבארט ל-500 מאמצע המאה הקודמת, הודות לטוב ליבו של מנהל המוזיאון. הישיבה במכונית הקטנטנה והבסיסית הזו הייתה כמו חזרה לאחור בזמן, אל תקופה בה קטן היה באמת קטן והמרוץ אחר ההספק עוד היה בחיתוליו. בין 27 ל-38 כ"ס היו לגרסאותיה הרבות, ולמרות מנוע אחורי והנעה תואמת, ממש אי-אפשר היה להתבלבל בינה לבין פורשה. מקסימום חיפושית. אבל הפשטות הזו היטיבה רבות עם הקסם של הספורטיבית הקטנה והקלילה (פחות מ-500 ק"ג בחלק מהגרסאות), קסם שאותו אפשר לחוש גם כיום. משיכה לממדים הזעירים שנותנים לה תחושה של קארטינג מגודל, כזה שתרצו לנהוג בו חזק עד כמה שהמנוע הזעיר מאפשר. מין כישוף שאני לא בטוח שהמכונית החדשה מצליחה – או רוצה – לשחזר במדויק.

מה שכן בטוח הוא שפיאט עשו עבודה טובה מאוד בשחזור רוח המקור תוך כדי התאמתו לזמנינו; ה-500 החדשה נראית ממש כמו גרסה מודרנית ומוגדלת ל-500 המקורית, וזה מחלחל היטב גם לגרסת האבארט הספורטיבית. אם ה-500 החדשה תקסים אותך מחדש כל בוקר כשתצא לחנייה, האבארת' תוסיף על כך נגיעה פרועה, אפילו מוטרפת מעט. כאילו אומרת "אני אולי נראית קטנה, אבל חכה חכה...".
מאפייני העיצוב והנדסת האנוש של ה-500 נשמרים כולם, אך מתווסף אליהם טאצ' ספורטיבי עדין ונאה. על הביצועים שמגיעים עם המראה אחראי מנוע ה-1.4 ל' המוגדש של פיאט, כאן בגרסת טורבו עם גיאומטריה משתנה, 135 כ"ס (ב-5500 סל"ד) ו-18.4 קג"מ (ב-2,500 סל"ד). לטובת הנהג הספורטיבי צורף משמאל ללוח השעונים מד לחץ גדישה שבמרכזו נורית המסמנת מתי מומלץ להעלות הילוך. מד הלחץ והנורית מושפעים (כמו גם מערכת ניהול המנוע ומשקל ההגה) מלחיצה על מתג ה-SPORT שבמרכז הקונסולה. לחץ הגדישה מטפס מכ-0.7-0.8 באר בעומס מלא למעל 1.1 באר, והמומנט המרבי עולה כתוצאה מכך ל-21 קג"מ ב-3000 סל"ד, מה שמאפשר, בין השאר, למצות את נתון ה-0-100 במלואו ולהשיג כ-7.9 שניות במיאוץ הקלאסי.
על החגיגה הדינמית אחראים מתלים קשיחים וקצרים וכן בקרת העברת מומנט הנקראת TTC – יחדיו הם מספקים יכולת מרשימה עבור מכונית כה קטנה – אחיזה מצוינת, זנב נטוע וניטרליות מבורכת בכמעט כל מצב.
יש עוד הרבה מה לספר על ההוט-האצ' הקטנה והשובבה הזאת. את הכתבה המלאה תמצאו בגיליון 274 של מגזין אוטו.