את המפגש המקומי עם ה-500 החדשה אני מתחיל כצופה, מביט בה לצד ה'נובה 500' המקורית משנות ה-50'. מתפלא עד כמה הן שונות, ובאיזה גאוניות הצליחו בפיאט לשלב סממנים כדי ליצור דמיון ברור – למרות פער הממדים העצום. אם החדשה נראית לכם קטנה - חכו לישנה. כעירונית שנולדה בעידן חסר עכבות בטיחותיות, סביבתיות והתפנקויות, ה'נובה 500' קטנה בהרבה מהדגם הנוכחי. וממושב הנוסע, כשהרעש, הרוח והשמש מכים בי באופן ישיר, זה ברור. המספרים מאשרים זאת, כמובן: בסיס הגלגלים – 184 ס"מ, קצר ב-46 ס"מ מזה של הנוכחית. האורך הכללי – 297 ס"מ בלבד – 58 ס"מ פחות. ועם 132 ס"מ לגובה ולרוחב היא נמוכה ב-10 ס"מ וצרה ב-17 ס"מ. וכן, היא שוקלת פחות מ-500 ק"ג, כמעט חצי ממה שיש לנו היום (930 ק"ג).
צילום: רונן טופלברג
ניגשתי ברגשות מעורבים אל מכונית הקטנה שמכונה בטעות "ה-500 החדשה". אני אוהב מכוניות קטנות, ונותן כבר שנים דוגמא אישית בנושא. בדרך כלל גם אין לי בעיה עם רטרו (אם זה נראה טוב, למה לא?) – ובכל זאת ניגשתי בחשדנות. ייתכן שזה המחיר המקומם ביחס למכונית הקטנה מהבית העממי? האם זהו תרגיל של פיאט שיתגלה ברגע האמת כריק מתוכן? ייתכן, אבל חומת הציניות שלי התקשתה לעמוד מול המראה המלבב של הננסית בגוון הפנינה.

לאחר פרק נסיעה קצר ב-500 הישנה – להיזכר... - אני עובר ל-500 החדשה, והכניסה מפתיעה.
מזמן לא ראיתי פיאט שעשויה כל כך טוב וכל כך נכון. פיאט בהחלט הצליחה ליצור תחושה טובה ואפילו יוקרתית, למרות שימוש בפלסטיקים נוקשים וחלקים מהמדף. מעצבן קצת לגלות שאין בקרת אקלים או תאורת מפות נורמלית, ושתא הכפפות המקסים מבחינת רעיונית (תא נסתר מעל לחלל הפתוח שמול מושב הנוסע) קשה לפתיחה. גם גג הזכוכית הפנוראמי יכול היה להסתייע בכיסוי אוטם יותר, כי כרגע הוא מכניס יותר מדי חום למכונית. תנוחת הנהיגה אינה מושלמת, בייחוד לגבוהים, והמושב הנאה אינו מספק תמיכה הולמת למרחקים ארוכים. מצד שני, המרחב מאחור מפתיע ויש אפילו תא מטען מספק: אמנם רק 185 ליטר, אבל הם פרושים בצורה שימושית.

ל-500 החדשה מנוע 1.4 ל' שמייצר 100 כ"ס, הרבה יותר מל-500 של שנות החמישים שהחלה עם 13 כ"ס והגיע בשיאה ל-22... המנוע רתום לשישה הילוכים ידניים וגם הוא מכין לנו הפתעה... הוא אוהב שלוחצים עליו ומושכים אותו למעלה, הרחק מעבר לקו האדום (6000 סל"ד) והיישר למנתק שב-7000. הוא אוהב לגעוש, לצעוק, להתעורר באזור ה-4000 ולהשמיע את אותו זמזום עצבני שננסיות איטלקיות כה היטיבו לייצר. יופי! איטלקי אמיתי.
אבל המנוע לא רק אוהב לטפס למרומים, הוא גם מכריח, כי מתחת לסל"ד הגבוה, הוא די מת. צריכת הדלק כצפוי טובה ונעה בין 14 ק"מ לליטר ל-11 בקטעים מאומצים. מיכל הדלק לעומת זאת קטן – 35 ליטר בלבד – ומגביל טווח.
צילום: רונן טופלברג
לא ציפיתי להרבה בתחום הניהוג ממכונית שמבוססת על הפנדה, אבל גם כאן ה-500 מפתיעה. מדהים עד כמה היא מרגישה שונה. היא דבוקה יותר לכביש, אינה רוכנת מדי בפניות ונותנת תחושה מוצקה ומחוברת בהחלט. הבלמים מצוינים, ההגה החשמלי מהיר ומגיב בזריזות מהנה להפניה, ומציע – בייחוד במצב ספורט – תחושה ומשקל טובים מרוב ההגאים של פיאט. הוא עדיין לא ממש-מתקשר ולעיתים מרגיש קצת מלאכותי, אבל הוא בהחלט די בסדר. וה-500 מרגישה בבית גם כשמגיעים הכבישים המתפתלים, שם היא מגיבה באופן מהנה למדי למשחקי מצערת עם חרטום שמתהדק בקלות פנימה ופסיעות זנב מאחור (עד שבקרת היציבות הבלתי-מתנתקת מתערבת).
המחיר על כך הוא הנוקשות והקופצנות (וקצת מפתיע לגלות זאת במכונית שנתפשת על ידי רוב הלקוחות כעירונית). היא נוקשה מדי בעיר, וגם מחוצה לה נוטה לדלג באופן מעייף (ולא תמיד מרוסן) על גלים ובורות. במהירות גבוהה זה פוגם-מאוד ביציבות הכיוונית ובתחושת הביטחון של הנהג, וההגה המהיר מוסיף לתזזיתיות היתר.

יום אחרי הנהיגה מצאתי את עצמי מתגעגע ל-500. כל מי שנכנס למכונית התאהב בה, בין אם זה הילדים, החברים או סתם קרובים שאפילו לא ידעו שהיא הומאז' לעבר. וכמו הרבה מכוניות עם אופי, גם ה-500 היא הרבה יותר מסך חלקיה – ולכן גם אם אינה מושלמת ומעוררת ביקורות, התוצאה הסופית היא מכונית שמעלה חיוך, מעוררת חיבה ומרגישה איטלקייה למרות המוצא הפולני. ה-500, למרות השורשים העממיים, מרגישה פרמיום. זה לא אומר שלא היינו שמחים לראותה במחיר נמוך מ-130,000 שקלים, אבל כאשר הביקורת הזו באה מאהבה – זה נשמע הרבה יותר טוב.

תודה למועדון ה-5 ולאופיר וול, בעליה של ה-500 אספנות, על הסיוע בהפקת המבחן
תודה מיוחדת לדן, בעליה של ה-500 החדשה, על המכונית והרוח הספורטיבית

ה-500 אבארת' - תמונות מתוך המסע לאיטליה
כל דגמי פיאט