המבחן פורסם במקור בגיליון אוטושטח 21 (מרץ 2005)
זה היה אחד המבחנים המעניינים והמרתקים ביותר לעשייה ולכתיבה בחודשים האחרונים. מבחן אשר הניב תוצאה סופית אמביוולנטית כמו שהיא מוחלטת. השקענו מאמץ רב בחקר
לנד רובר דיסקברי החדש, אשר הצליח להזים את החששות הראשוניים באשר ל"אבדן הדרך" של לנד רובר, בעזרת ארטילריה אלקטרונית כבדה. ועתה, עומד הדיסקו בפני המבחן הקשה ביותר שלו: מבחן השוואתי מול מוביל סגמנט רכבי הפנאי המפוארים. כלי בעל חזות, יכולת ומחיר, כלי הנמכר במספרים יפים, למרות המיתון, כלי אשר נסחר בהתלהבות בשוק יד-שניה -
פולקסווגן טוארג.
שני גורמים מביאים את לנד רובר דיסקברי 3 לעימות.
הגורם הראשון הוא תג המחיר, שהחל במקור ב-360,000 שקלים, עלה ל-380,000 ונעצר אחרי העלאת המיסים ב-410,000 שקלים - מה שמותיר פער של פחות מ-20,000 שקלים ביחס לטוארג. כך מוצא עצמו דיסקברי מתמודד מול שני מחנות חזקים: ה"זולים" מצד אחד ובו לנד קרוזר ופאג'רו, וה"יקרים" מהצד האחר המתחילים בגרסאות הבסיסיות של טוארג.
צילום: תומר פדר
הגורם השני הוא התצורה החדשה של דיסקברי: הדור החדש אמנם נשען על שלדת סולם, אך זו חדשה לגמרי ביחס לדור 2 ו"רזה" מהמקובל, מאחר ועמידות המרכב העליון בפני מאמצי פיתול היא זו שאחראית לעיקר עמידות המכלול כולו; שלדת הסולם נועדה לסידור והגנה טובה על מכלולי ההינע ומערכת קפיצי האוויר, תוך שהיא מאפשרת הגנה על המרכב העליון בפני מאמצי פיתול גדולים (כמו בהצלבות, למשל). בנוסף, בדור 3 ישנן ארבע זרועות מתלה נפרדות וארבעה קפיצי אוויר. לטוארג, בהשוואה לדיסקברי 3, יש מרכב אחוד לחלוטין.
הקשר ורקע
טוארג הוא פרי מורשתו של יו"ר פולקסווגן הקודם ד"ר פיך, המחזיק מניות גם בפורשה, והינו פיתוח משותף לשני היצרנים. עם כוונות לעבר שווקים דשנים בארה"ב וגרמניה, שם חדר הצמד טוארג/קאיין לשתי רמות מיתוג במקביל. טוארג וקאיין מיוצרים יחדיו באותו מפעל בסלובניה, כשהשוני העיקרי ביניהם מסתכם בעיצוב הפנים, חלקי מרכב, כיול המתלים ושני מנועים. הייבוא של טוארג ארצה החל לפני כשנה וחצי ונחל הצלחה מזהירה. הוא כבש לעצמו - כמעט בן לילה - 30% מהסגמנט, כשאת עיקר הנזק הוא מסב לב.מ.וו X5. לדברי היבואנית, צ'מפיון מוטורס, חלק מההצלחה של טוארג נזקפת לזכות התדמית של מתחריה, כמו גם לרמת השירות הגבוהה ולקשר הצמוד של מחלקת ה"יוקרתיות" עם קהל הלקוחות.
צילום: תומר פדר
למרות שהם מגיעים מכיוונים שונים לגמרי, לשני הדגמים פילוסופיית מבנה דומה. מרכב אחוד (במקרה של הדיסקו גם שלדת סולם), מתלים נפרדים, ארבע כריות אוויר המשנות את מרווח הגחון, בסיס גלגלים בין 285 ל-288 ס"מ, תיבת הילוכים עם שישה יחסי העברה ומספיק אלקטרוניקה, מחשבים וחיישנים כדי לבנות מעבורת חלל קטנה. גם המשקל דומה עם יתרון לטוארג השוקל 2400 ק"ג בגרסת המבחן מול 2700 ק"ג לדיסקו.
למבחן התייצבו שניים: דיסקברי 3 בגרסת SE אשר שירת אותנו נאמנה גם במבחנים באוטושטח 21 ונתרם באדיבות "גתוס". מולו עמד טוארג V6 בנזין שהועמד לרשותנו על-ידי "צ'מפיון" - יבואן פולקסווגן. גרסת דיזל (V6, בנפח 3.0 ליטר) המקבילה למערכת ההנעה של דיסקברי נמצאת עדיין בדרך ארצה על האוניה (עם נתונים מדהימים של 225 כ"ס ו-51 קג"מ) ואמורה להגיע במהלך מאי. כך ש"הסתפקנו" בגרסת V6 בנזין חדשה עם 240 כ"ס ו-32 קג"מ. להזכירכם, מפיק מנוע הדיזל של הדיסקו 190 כ"ס ו-45 קג"מ.
צילום: תומר פדר
אופי דרך עיצוב
העמדת שתי המכוניות אחת ליד השניה מבליטה רבים מההבדלים הקונספטואליים. הטוארג מעוצב, אתלטי וחטוב. הדיסקו מלבני, נראה כחצוב באזמל וקורנס מסלע גרניט סקוטי. ההבדלים בעיצוב המרכבים השונים כה גדול עד כי לא ניתן לבחור מה מהם עדיף. המשותף לשתי המכוניות הוא שהן מייצגות את אילן היוחסין שלהן דרך המרכב בצורה בולטת. לטוב ולרע. טוארג נראה כמעט כמו כל דבר אחר שפולקסווגן מוכרת - רק גדול יותר. דיסקברי נראה כמו תוצאה של מפגש לילי בין ריינג' רובר לדיפנדר - גדול ומלבני, עם נקודות מעוצבות בחן מחד גיסא וקווי מתאר חדים וישרים מאידך גיסא.
תא הנוסעים של הדיסקו עשוי היטב ונהנה מחומרים איכותיים והנדסת אנוש מודרנית וטובה. אולם הוא נראה דל מול תחושת הפאר וההדר של סביבת הנהג המפוארת בטוארג. העץ הוא עץ אמיתי, האלומיניום הוא אלומיניום מוברש, זכוכית מונעת השתקפות סוככת על לוח המחוונים וגווני העור הבהיר נעימים מאוד לעין. איכות שני תאי הנוסעים טובה מאוד, אבל בטוארג היא מאוד מחניפה לנהג, בעוד שבדיסקו - לא. תא הנוסעים של הדיסקו מרווח יותר והוא מציע גם
שורת מושבים שלישית המתקפלת ליצור רצפה שטוחה. בטוארג אין אפשרות לקבל שבעה מושבים.
צילום: תומר פדר
אספלט ודרכי התמודדות
בנסיעה בכביש שתי המכוניות מרשימות מאוד בדרכים שונות. בשיוט נינוח עומד מד הסל"ד של הדיסקו על 1700 סיבובים עצלים בזמן שהמכוניות משייטת על 100 קמ"ש. ה- NVH אקסמפלארי ובידוד כל סוגי הרעשים והוויברציות מעולה בכל קנה מידה. איכות הרייד יוצאת דופן ותתקשו לאתר רעש רוח או צקצוק מריהוט התא או מאיזשהו דיפון, אפילו יהיה זה אספלט משובש מאוד. העברות ההילוכים חלקות - אם כי מהוססות תחת לחץ - ויש למנוע הרבה "בשר" ביציאה מהמקום ולתאוצות ביניים.
איכות הנסיעה בטוארג מוצקה ומהודקת. לקפיצי האוויר חלל קטן יותר והם מבודדים פחות את תא הנוסעים מהאספלט השבור, כך שיותר מפני הדרך חודרים פנימה. עוד נרשם רעש רוח ממסגרות החלון ואוושת צמיגים על אספלט מחוספס. למרות זאת הטוארג עדיין נוח ונעים לנסיעה, אך הוא עושה זאת בדרך המוצקה יותר. הטוארג חש קטן וקל יותר מכפי שהוא, מול הדיסקו אשר חש גדול ולעיתים גמלוני על מתלים רכים ובשל תמיכה טובה פחות במרכב על ציר הרוחב.
צילום: תומר פדר
ההבדלים הופכים לקיצוניים יותר בכביש מפותל, שם הטוארג חולף בקצב שהדיסקו - פיזית - לא מסוגל. למרות הגה סרווטרוניק מנותק ומנוכר לגמרי, התנהג הטוארג כמו מכונית פאר מהירה ורבת יכולת בכבישי הגלבוע. החיבור למכונית דרך המושב מפתיע, אחיזת הכביש מעולה, הבלימה חזקה מאוד וכמעט ללא דעיכה (ותודה לברמבו על קליפרים עם שש בוכנות ודיסקים ענקיים) והשליטה במרכב פנטסטית. תיבת ההילוכים של "אייסין" עושה עבודה נהדרת ומדלגת בחדות ובמהירות בין ההילוכים כדי לשמור את מנוע הבנזין על 6000 סל"ד נוכחים למדי.
מולו, דיסקו חושף את משקלו ואת מתליו הרכים. הוא מתנודד הרבה על ציר הרוחב, זוויות הגלגול חדות וגם מערכות הבקרה השונות מתערבות מוקדם יותר. דיסקו לא עושה משהו שלילי, אך התחושה בפנים על גבול הלא-נעימה - למרות היגוי טוב משמעותית ונכונות מפתיעה לשנות כיוון בקלות, כולנו חשנו טוב יותר בטוארג בפיתולים. בשיוט בינעירוני אפשר לרשום תיקו דחוק ועל אספלט משובש (עיר) יש יתרון נוחות משמעותי לדיסקו.
צילום: תומר פדר
עפר
ההבדלים בין המכוניות על הכביש הופכים לבולטים יותר בשטח. בחולות, שתי המכוניות הכבדות ינועו ביתר קלות ב- LOW ובהילוך שני או שלישי בתיבת ההילוכים. השלדה המוצקה והמתלים הקשים של הטוארג משחקים כאן לטובתו ועוזרים לו לצוף מעל לקליפת הדיונה. גם האפשרות "לזרוק" את האוטו ולשחק עם העברות משקל קלה ובטוחה יותר בזכות מרכז כובד נמוך ומתלים מוצקים. אולם אותה מוצקות מטלטלת את הנוסעים כשחוצים קוליסים עמוקים וגבשושיות חול תלולות.
הדיסקו, לעומת זאת, נע בכבדות-מה בחולות (
נתקלנו בתופעה של דימום מנוע לאחר שזה עבד בעומס גבוה מאוד ולא הצליח להניע את המכונית ב-HIGH. מ"חברת המזרח" נמסר כי מדובר בתקלה ברכב המבחן) והצליח להתגבר על אתגר הדיונה, אם כי במאמץ רב יותר מהטוארג. המתלה הרך (אפילו עם הטריין במצב חולות) לא מאוד עוזר כאן ומשקל היתר מורגש מאוד. עוד מורגש - אצל שתי המכוניות - מחסור חמור בצמיגי שטח ראויים וחוסר אפשרות ריאלית להוריד באופן מועיל לחץ אוויר בצמיג צר-חתך. גם כאן התגלתה תיבת ההילוכים של הטוארג כעדיפה והחזיקה את המנוע בזמזום קבוע מעל 6000 סל"ד, כשהיא מדלגת בין הילוך ראשון ושני לפי הצורך.
צילום: תומר פדר
שבילי שדות פתוחים, חלקם משובצים אבנים וחלקם עם מהמורות מכובדות למדי. מול הגיהוץ המושלם של הדיסקו, קיפץ הטוארג, והעביר הרבה מפני השטח לתא הנוסעים אשר - למרבה ההפתעה - קרקש יותר משהיינו מצפים ממוצר פרימיום. אפשר לתת לכלי ספציפי זה הנחה בתור רכב הדגמה שעבר 20,000 ק"מ קשים למדי עוד לפנינו. באותן שקערוריות שהמתלים המעולים של הדיסקו מחקו, הטוארג קיפץ והרעיד והעביר תחושה - או נכון יותר, תחינה - להוריד את הקצב.
שתי המכוניות בלמו מצוין על מצע חלקלק, ואצל שתיהן ה-ABS הפריע אבל לא היווה מטרד זולת בקצב ראלי. שם, היכן שלהעברת משקל חלק חשוב בהיגוי, לטוארג היתרון בזכות מרכז הכובד והמתלים. אבל בקצב טיול נינוח וקצת יותר מזה, הדיסקו עדיף, ובפער.
צילום: תומר פדר
במסלעות החינניות של הר חורשן שלפו השניים את הארסנל הכבד. שיפוע הצד חלף כשמושב הטוארג היה המקום הנעים יותר לשהייה. אבל היכן שנדרש מהלך מתלה, הורדת מומנט מדודה ומרווח גחון לבריאות, הדיסקו עבר בהליכה בעוד שהטוארג - על 30 ס"מ מרווח הגחון - סחרר גלגלים, קיפץ, הצליב ועלה לבסוף אבל עם הרבה יותר דרמה ומאמץ מהדיסקו האדיש.
בטוארג ישנה אפשרות להוסיף נעילת דיפרנציאל אחורית מכנית (כ-7000 שקלים) שתפחית מהדרמה, אבל אלו לא ישנו את מהלך המתלה המוגבל או את זוויות המרכב. לדברי נציג "צ'מפיון" אמורה להגיע גרסת אדוונצ'ר שתצויד במוטות ייצוב נתיקים וכריות אוויר עתירות נפח. עד אז, היתרון המוחלט בסלעים הוא של דיסקו.
סימולציה
היום נסגר עם הדמיית טיול על משעול נופי היורד ממלכישוע לשדי תרומות. שביל הררי ומסולע, עתיר נוף ודל אוכלוסייה. מבין השניים הדיסקו היה הנעים יותר: תנוחת הישיבה הגבוהה, שטח השמשות הגדול, בידוד מופלא מצד המתלים, אך תקשורת טובה מצד ההגה (אחד אמר טובה מדי) משאירות את הנהג בתמונה לגבי מה שקורה שם מתחת.
צילום: תומר פדר
גם הטוארג היה נעים מאוד בעיקר בזכות מנוע בנזין חרישי אשר איפשר תנועה עם חלונות פתוחים ונשימה עמוקה של ריחות הפריחה וזמזום החרקים. אולם הורדת הגחון, כדי לשפר את הנוחות, הסתיימה בנגיחת סלע תמים וה-LOW לא מספיק קצר כדי לרדת במורד תלול מבלי לגעת כלל בבלמים. וכשלוקחים בחשבון גם את הצורך לשאת תיק חילוץ, וציוד מחנאות - אזי יתרון תא המטען העצום של הדיסקו בא לידי ביטוי.
עוד שתי נקודות לפני סיום. הגלגל החלופי של הטוארג הוא מהזן החוסך מקום ועשוי להיות בעייתי אם נקרע צמיג עמוק בשטח (מה שכמעט קרה). כמו כן, אין נקודות גרירה בולטות ויש להסיר מכסה פלסטי ולהבריג אוזן גרירה. מצד שני
קיימת בטוארג אפשרות להשתמש במיכל האוויר לניפוח הצמיגים (או ציוד אחר) - דבר שבדיסקו אין (היצרן לא ממליץ על התקנת ברז). ואם כבר בענייני אוויר אנחנו, אופן פעולת המתלים מהיר יותר משמעותית בדיסקו
ויעבוד גם במצבים שהטוארג ינפיק הודעת חירום ממוחשבת על תקלה במערכת ההנעה (מ"צ'מפיון" נמסר שמדובר בתקלה ספציפית ברכב שהשתתף במבחן).
צילום: תומר פדר
סיכום
שתי המכוניות מרשימות מאוד הן בביצוע והן ביכולת.
פולקסווגן טוארג הוא מוצר פרימיום מרשים ביותר אשר מביא לשטח את מכונית הפאר ולרחובות העיר את אפנת השטח בשיאה. אף על פי שאינו מיועד על-ידי יוצרו להיות רכב מסעות קשוח, הוא בכל זאת מסוגל להתמודד עם החיים בשטח, למרות החליפה המחויטת והנעלים המבריקות, אם כי לא ללא מאמץ. יכולתו הדינמית מעולה ותא הנוסעים עשוי לתפארת. בנוסף, נהנה הטוארג מסחירות מצוינת וכן משמירת ערך טובה. כך שהבחירה בפולקסווגן תהיה בחירה בטוחה וסולידית.
ואז בא
לנד רובר דיסקברי 3, שלא מחניף לנהג באותה דרך ראוותנית. במקום עץ דובדבן יש מהלך מתלה, במקום אלומיניום יש נעילת דיפרנציאל (לא לשכוח כמובן את רמת הגימור HSE המאובזרת אך היקרה יותר). השוני בין שני הכלים גדול, ממש על גבול הגדרתם כעופות מזן אחר. דיסקברי 3 מרשים מאוד בכביש ונוח מהטוארג, למעט בכביש מפותל ובנהיגה מהירה מאוד. הוא מרשים מאוד כשמגיעים לשטח. שם, עם הסתייגות מחולות, הוא מתגבר על מכשולים מטורפים בזלזול, וגורם לכל נהג שטח זב-חוטם לחוש כגיבור אמיתי. שום תקלות נוראות לא נתגלו בינתיים (למרות שכלים רבים כבר מטיילים בשטח באופן סדיר) ומוקדם מדי לדעת מה תהיה הסחירות ושמירת הערך בעתיד.
לכן, בהקשר השטח ואופי החיים בו, הדיסקברי 3 עדיף. לידו, מציע הטוארג ניחוח וטעם אחר לגמרי, אשר עשוי להיות מושך לא פחות - ואולי אף יותר - למי שהשטח אינו חלק מתפריטו הקבוע.
