קיה ריו האצ'בק – מבחן דרכים (1.4 ל', אוט') - אוטו

קיה ריו האצ'בק – מבחן דרכים (1.4 ל', אוט')

דור רביעי לסופרמיני של קיה נוחת בארץ. יצאנו לבדוק

קטגוריה: סופרמיני

גרסה: 1.4 ל', אוט', GX

מתחרות בולטות: סיאט איביזה, סקודה פאביה, יונדאי I20 , פיג'ו 208, סיטרואן C3

מחיר גרסה נבחנת: 96,000 שקלים

לפני עשור, כאשר ייצוג קיה עבר לידי טלקאר, הייתה אז קיה ריו בדורה השני - והייתה אחד הכלים החשובים להתבססות המותג בארץ. המטרה הייתה להעלות כמות גדולה של מכוניות לכביש בכדי להגיע למודעות, והריו, הפורטה והסיד נשאו בתפקיד דרך ציי הרכב. מאז קיה כבר רשמה הצלחות ענק, הן בסגמנט הפנאי עם הספורטאז' והן בסגמנט המיני עם הפיקנטו. שניהם הפכו לכלים החשובים עבורה והריו מעט נשכחה. עם זאת, מכירות הריו עומדות על כ-2000 לשנה, וזה לא מעט.

בעבר ניתן הדגש על גרסת הסדאן שמתחרה בציי הרכב מול יונדאי I25, אבל עתה, עם הגעת הדור הרביעי של הריו רוצים בקיה להתמקד באגף הסופרמיני עם גרסת החמש דלתות. בניגוד לעבר, היבואן שואף להפוך אותה למתחרה לגיטימית בסגמנט - וזו אחת הסיבות לתמחור החדש והנמוך מבעבר.

עיצוב ונראות
כבר בדור הקודם הריו הצטיינה במראה החיצוני, והדור החדש לוקח זאת צעד קדימה. היא נראית מצוין והשינוי הקל במידות ובפרופורציות מורגש.

השבכה הצרה שנמתחת לרוחב החזית, בדומה לפיקנטו, יוצרת רושם גדול וחסון מבעבר וכך גם קו הכתף והקורה האחורית האנכית יותר. באופן מעניין קו שמשת הצד האחורית מזכיר את זה של טויוטה אוריס היוצאת. יחידות תאורה מודרניות מכל צד משלימות תמונה מצודדת.

פנים הרכב
קיה ממשיכה לשמור נאמנות לגוונים הכהים בסביבת הנהג, החומרים נוקשים למגע ודיפון הדלתות הפשוט, ולמרות זאת סביבת הנהג אינה קודרת מדי - היא אפילו נעימה למראה ומייצרת תחושה של מכונית בוגרת וגדולה יחסית.

במרכז בולט (מדי?) צג המולטימדיה המקורי שפגשנו בעבר בפיקנטו. מצד אחד, תפעול המסך נעשה בשפה העברית, יש מצלמת רוורס מקורית ויש מערך צימוד ייעודי למכשירי "אפל" ("קארפליי"). מצד שני, גם המסך וגם התצוגה נראים פשוטים, ותפעול הממשק - למרות השפה העברית - אינו אינטואיטיבי תמיד. רשימת האבזור כוללת גם בקרת אקלים נוחה לשימוש.

תנוחת הנהיגה טובה אך המושב אינו נוח בנסיעות ארוכות עם מסעד קצר ומחסור בתמיכה לגב התחתון. גם בדור החדש הריו מציעה מרחב נאה מאחור וגם תא המטען נאה בגודלו (300 ל').

נוחות
נוחות נסיעה לא הייתה הצד החזק בריו היוצאת והשיפור בחדשה מורגש. ועדיין מדובר ברמה בינונית. הריו אינה מתרסקת אך בעיר מרגישה עסוקה מדי על פגמים קטנים וגדולים. כצפוי, מחוץ לעיר המצב משתפר כל עוד לא עוברים על שיבושים גדולים. למעשה, מה שיפריע כאן יותר הם רעשי הכביש.

התנהגות, בטיחות

ההיגוי קל מדי ולא מדויק ולפעמים מלווה ברעש מוזר, אבל מעבר לכך התנהגות הריו בטוחה וצפויה. אחיזת הכביש סבירה והבלמים חסרים נשיכה.

בדגמים האחרונים, הציגה קיה ישראל חידושים בתחום מערכות הבטיחות המתקדמות המקוריות - אך לא כך עם הריו. על אף שמערכות כאלו מוצעות עם הדגם בחו"ל, הגרסה הישראלית מציעה בעיקר את האבזור השגרתי (ניטור לחץ אוויר, שש כריות אוויר) ומערכת מובילאיי. מאכזב. ועוד - בריו לא ניתן לנתק את כרית האוויר בצד הנוסע, והמשמעות היא שלא ניתן להסיע ילדים ותינוקות במושב הקדמי.
מנוע וביצועים
את מנוע ה-1.4 ל' פגשנו בעבר ב-I20, הספקו 100 כ"ס לעומת 109 בעבר והוא משודך לתיבה אוטומטית עם שישה הילוכים. התוצאה היא חטיבת כוח נעימה ויעילה בדרך כלל. למרות הספק שאינו מהגבוהים בקבוצה ונתון האצה בינוני ל-100 קמ"ש (13.9 ש'), על הכביש לריו קצב מספק והיא אינה מרגישה איטית כמו ה-I20. במתאר תלול היא תתאמץ, בוודאי לצד דור נערות הטורבו העכשווי, ולזה נוסף צליל מנוע מוחשי, אך לא מעיק.

פעולת התיבה נעימה למרות שבנהיגה רגועה היא לא ששה להוריד הילוכים (ודורשת לשם כך לחיצה מלאה). האפשרות לתפעול ידני נוחה, אך חבל שהחיווי במצב זה מבלבל. צריכת הדלק במבחן הייתה סבירה בלבד עם כ-12.8 ק"מ/ל', כאשר בשיוט רגוע ניתן להגיע ל-14.5.

תמורה
השיפור של קיה ריו לעומת קודמתה מורגש כמעט בכל תחום. יחד עם זאת, הריו עלולה להתקשות מול מובילות הקטגוריה - הן בשל רמת ציוד בטיחותי לא מספקת והן בשל חטיבת כוח מיושנת. מצד שני, הריו מרווחת, נעימה ונראית גדולה ביחס למתחרותיה. רשימת האבזור מספקת וכך האחריות (שלוש שנים מלאות ועוד ארבע למנוע ולתיבת ההילוכים). הריו לא זולה כמו חלק ממתחרותיה ולא מאובזרת כמו אחרות, אך מדובר בסך הכל בחבילה סבירה - שעם עוד קצת מאמץ יכלה להיות טובה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות