אוטו השנה 2017 - אוטו

אוטו השנה 2017

לא היה קל לבחור באוטו השנה. בסופו של תהליך נכתב השם מאליו

08:15. קשה לי עם בחירות כמו 'אוטו השנה'. אני לא אוהב הצהרות בומבסטיות, כי העולם תמיד קצת יותר מורכב. כשהייתי קטן סיפרו לי שרולס רויס היא המכונית הכי טובה בעולם. אבל העולם ההוא כבר לא קיים ואולי אף פעם לא היה כזה, וגם אני כבר לא ילד.
אבל אנחנו לא צריכים לבחור כ'אוטו השנה' את המכונית הטובה ביותר בעולם, או אפילו את הדגם החדש הטוב ביותר עליו נהגנו. כי 'אוטו השנה' צריך להיות הדגם שמביא בשורה, שמצליח ליצור משוואה חדשה. ולא שזה קל, או פשוט, ובהחלט ייתכן שיש בעיה לבחור דגם אחד ולהכתיר אותו כ'אוטו השנה'. אבל יכול להיות שמה שנראה קשה בהתחלה נעשה מובן מאליו בסוף התהליך.
פקקים מכל כיוון מכתרים אותנו כבר עם פתיחת היום הארוך, מאפשרים זמן רב להרהורים. זה החל בהתהפכות משאית בכביש 443, ונמשך לכל כיוון. אפילו להגיע למפגש במרכז מסחרי נידח במודיעין, כזה שלולא אביבי לא הייתי מכיר, הופך לאתגר.
08:45. עדיין בפקק. עוד קודם, בחדר הישיבות, גילינו שאין דגם אחד שמתייצב מעל כולם בזכות עצמו, ובכלל לא היה קל לבחור במכוניות הבולטות של השנה; יש שנים כאלה. אבל אט אט, כאשר בררנו את המוץ מהתבן, קיבלנו תמונה שנעשתה ברורה יותר ויותר – וכאשר הגענו לשלב בו צריך לבחור את אוטו השנה מבין הדגמים הבולטים, הדבר נעשה ברור, מובן מאליו, כמעט צפוי. וכן, גם אתם הקוראים חשבתם כמונו.
בניגוד אולי לצפוי מאיתנו, מגזין שהוא גם לחובבי ההגה של המדינה, שלוש מארבע הפיינליסטיות שלנו – טויוטה פריוס, פיאט טיפו, קיה ספורטאז' – לא מצטיינות בתחום הביצועים או חדוות הנהיגה; לשלושתן ביחד(!) יש רק 29 כ"ס יותר מ-335 הסוסים שיש לשברולט קמארו, העולה הרביעית לגמר. נראה שגם תשומת הלב שמושכת הקמארו לבדה גדולה בהרבה מזו שזוכות לה כל האחרות ביחד, והפער נמדד במכפלות. יהיו לזה גם השלכות.
09:15. לקראת הקפה. הגנרלים יושבים בחדר הישיבות ומחליטים מה יבצעו החיילים הפשוטים. במקרה הזה היינו שניהם... שבועיים קודם הצבענו על הפיינליסטיות של אוטו השנה והיום אנחנו יוצאים לדרך בשיירה מוזרה. רצינו שזה יהיה קצת יותר מעוד יום צילומים, משהו שיספק קצת חוויה, צבע וגם נהיגה, ובלי כוונה קיבלנו את הכל – לטוב ולרע. אפילו עצירת הקפה של הבוקר הפכה דרמטית כשבכותרות רשום שכעת גם מכונות האספרסו הפכו לאויבות הציבור...
09:30. טויוטה פריוס. כמה דקות אחרי הפסקת הקפה, המסע מותנע רשמית ואני פותח בפריוס. אולי המכונית המפתיעה עבורנו בשיירה. כל אחד שינהג בה יופתע עד כמה היא נעימה. ומפתיע שזו טויוטה. כאשר נכנסתי אליה לראשונה, יום קודם בחניה של טויוטה, הרגשתי מעט אבוד. לפתע, התצוגות המורכבות נראו קשות לתפעול וכך גם בורר ההילוכים הייחודי שמורכב בצורה אופקית ובלם החניה שמופעל ברגל, אבל לא נמצא במקומו הטבעי. כל אלה גרמו לי להתעכב עד שיצאתי מהחניה. ובתור מי שמחליף מכוניות לפחות כמו גרביים, מדובר במשהו לא שגרתי.
אבל ההמשך היה חיובי. יש בפריוס תחושה שקשה להסביר אך קל להרגיש, ובהשוואה לדגם הקודם מדובר בצעד משמעותי לכיוון בשל ומעודן יותר. בהיותה שגרירה טכנולוגית של יצרן הרכב הגדול בעולם, היא נבחרה להציג את פלטפורמת TNGA החדשה והחשובה עליה יסתמך כמעט כל המבחר העתידי של טויוטה. פלטפורמה זו אמורה לשפר את נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש, עם מבנה קשיח ומרכז כובד מונך וגם לאפשר חופש רב יותר בעיצוב – והפריוס מפגינה את כל אלה. זו אינה מכונית לנהג, היא אפילו לא מתיימרת, אבל בטויוטה הלכו על נוחות – והצליחו. בנוסף, היא גם מעודנת מאשר קודם. חטיבת הכוח המשופרת הביאה לצריכת דלק עדיפה מחוץ לעיר, היכן שהמערכת ההיברידית לא הצטיינה בעבר. כל החידושים האלה, יחד עם העיצוב הלא שגרתי – שגורר דעות מקוטבות – ועיצוב הפנים הייחודי, מצביעים על כך שטויוטה עוברת שינוי משמעותי, ועשו את הפריוס לאחת החשובות השנה.
11:30. כביש אלון. תומר פדר, שהיום הזה הוא החגיגה שלו, שכנע אותי שכדאי לצלם כאן על ההר, מול הישוב ששמו כשם הכביש. אבל כשאנו מגיעים הוא מעדיף את העמק שתחתיו. אנחנו מורידים בעדינות את המכוניות למגרש עפר בפתח נחל קלט ומסתדרים. סביבנו שילוב מוזר של מקומיים ותיירים מכמה דתות ומינים. הרבה אנרגיות ומתח.
14:00 – משנים כיוון. חמש דקות אחרי שקפצתי להביא מים לכוחותינו המתייבשים, אני חוזר ומוצא את תומר מוטרד. התושבים חושדים בקבוצת המכוניות ונהגת אחת צעקה עליהם באמצע צילום הקמארו. הוא חושש מהתפתחויות. טוב, ידענו שהקמארו תמשוך גם תשומת לב שלילית.
תומר מציע לנסוע לערד ולצלם את השער ואת תנועת הקמארו שם. "זה לא רחוק מדי?" אני תוהה. "אני מרגיש שאני צריך את סביבת הנוחות שלי" הוא אומר. נשמע כמו גחמה של נערה מתבגרת אבל אני מתקשה לסרב. היום הזה הוא שלו. חישוב זריז אומר שאפשר להספיק לצילום שקיעה בתנאי שנסתפק עד אז במים בלבד. טוב שקניתי. בכל מקרה אם ניכשל שם נחזור בלי שער. ולחשוב שלפני היציאה ניסיתי לשכנע אותו לצלם שם.
"אני מקווה שהאישה הזו לא באמת צלצלה למשטרה" חותך תומר את קו המחשבה שלי כאשר אנחנו יוצאים מהחניה. אבל לפני שאני מספיק להגיד יעקוב אבולעפיה, אנחנו רואים את הקמארו בצד הדרך – ומולה שוטר במידות אמריקניות תואמות. אין ספק, באזורים האלה היעילות המשטרתית מופלאה. טוב שאני בטיפו התמימה למראה. אחרי בירור לא קצר אנחנו מקבלים את ברכת הדרך, אבל נאלצים לנוע מאחורי הניידת בחלק האחרון של הכביש.
14:15. פיאט טיפו. כבר שנים שבפיאט ישראל משוועים למשפחתית. מאז ה-124 וה-131 של שנות השבעים המותג האיטלקי לא נחל הצלחה בתחום זה, ובשנים האחרונות כלל לא התמודד בו. ועכשיו סוף סוף יש להם טיפו – מכונית שהגיעה כמעט בזמן הנכון, וכמעט במפרט הנכון. אבל כשסוף סוף יש להם משפחתית – התחום יוצא מהאופנה. וכשסוף סוף יש להם מנוע 1.6 ל' – השוק עובר לטורבו, ולמנועים חזקים יותר; גם מידות הרכב מעט קטנות מהמיטב המשפחתי של היום. ואם זה לא מספיק, יש להם גם מעט מדי מכוניות, רק 600 כלים הגיעו השנה בגלל בעיות אספקה.
אבל התחום המשפחתי עדיין משמעותי בארץ ופיאט הצליחה להביא מתמודדת ראויה במחיר של סופרמיני. זו לא המכונית הטובה בקטגוריה, ובמובנים רבים היא יושבת בין תת-משפחתיות למשפחתיות. אבל בניגוד לזן התת-משפחתי, שהבטיח הרבה לפני ארבע שנים אך לא קיים, הטיפו הביאה חבילה משכנעת. הטיפו משכנעת כבר במבט ראשון, עם עיצוב נעים ופרצוף גאה. היא נראית משפחתית, היא נראית גדולה והיא נראית טוב. המעצבים ביצעו היטב את מלאכתם כמו שניתן לראות בפנסים האחוריים שמתקשרים עם הקו החדש של פיאט או בגג שחלקו המרכזי נמוך יותר.
אבל הקלף החזק הוא האפשרות לרכוש משפחתית אוטומטית מצוידת במחיר שמתחיל ב-100,000 שקלים ומגיע ל-108,000 שקלים. אז נכון, כאשר אנחנו נעים לכיוון ים המלח, קשה שלא לשים לב לחומרים הפשוטים המרכיבים את סביבת הנהג שנראית מצדה מיושנת. גם צג המולטימדיה הקטן לא מאוד מושך ואפילו הניסיון להוסיף צבע עם דיפון וריפוד בהירים לא כל כך מצליח בגלל גוון שנראה כמו לבן מלוכלך. היא גם די רועשת ונוחות הנסיעה אינה מבריקה. כן, הטיפו אינה מלוטשת – ועדין מדובר בתמורה נהדרת למחיר.
במאמר מוסגר נזכיר שכשהתלהבנו מהמכונית עם המפגש הראשון, עדיין לא התפרסם הציון הנמוך במבחני הריסוק. מדוע, כשמדובר במכוניות שמיועדות ל"ארצות מפתחות", היצרנים לא משקיעים מספיק בבטיחות? כלומר, התשובה ידועה (כסף), ובכל זאת.
15:00. ממהרים. בדרך ים המלח תומר מביט בשעון ומפציר להאיץ. אבל שוב אנחנו נתקעים מאחורי ניידת, ובעדה שלנו לא עוקפים שוטר בתפקיד. האם זה הזמן לעבור לקמארו?
15:15. שברולט קמארו. הקמארו מתעוררת בנהמה ולרגע מייצרת בנוף המדברי פס-קול ותפאורה מסרטים אמריקאים. אפשר לדמיין שאנחנו נעים במהירות במדבריות של נבדה כאשר את בתי המלון המנצנצים של ווגאס מחליפים אלה של עין בוקק. אחרי שנים ארוכות של ציפיות והבטחות, מאז חזרה הקמארו לייצור ב-2009, ואחרי עשרות מכוניות שהגיעו ביבוא אישי, היא נחתה בארץ באופן רשמי. סוף סוף ניתן לרכוש בארץ מכונית שרירים אמריקאית.
והקמארו היא מכונית שרירים אבל מעכשיו - טובה מאשר בעבר, ובניגוד לנהוג במכוניות "פוני", בנויה על בסיס מתקדם שפותח עבור קאדילק. המראה האגרסיבי והבולט שלה מבטיח והיא מקיימת. היא נראית נכון, כמו שמכונית שרירים אמריקאית צריכה להראות. משחקי הנפח בעיצוב הדגם החדש, כולל שתי התפיחות בגג ומכסה המנוע המפוסל, נראים טוב. והיא גם נוסעת כך – עם צליל בריא ויכולת גבוהה. ועבור מכונית שמושכת המון תשומת לב ומביאה אווירה חגיגית, גם המחיר אינו נורא ומשקף תמורה סבירה.
הקמארו מכניסה מייד לאווירה עם מושב נמוך ויפה, אך לא מספיק נוח והתחושה מאוד אינטימית. הראות מוגבלת לכל כיוון, וטוב שיש מצלמה אחורית. איכות המרכיבים עדיין לא ברמה הצפויה ממכונית כזו והנדסת האנוש ממש לא מבריקה. היא מעייפת לפרקים וגם מאמצת, אבל לשמוע את המנוע נוהם ולהרגיש את האחוריים דוחפים מעלימים את כל הקיטורים. אכן מכונית של דרמה בכל רגע.
16:15. מנחת ערד. שרידי "שדה התעופה" של העיר הדרומית הם אולי אזור הנוחות של תומר, אבל עבורנו זה מקום לחטוף צינון. בטיפוס מים המלח הטמפרטורה צונחת בכ-10 מעלות, וכאשר תומר שולף סולם וחצובות אנחנו אצים למעילים.
17:30. איפה המוזה? אנחנו קופצים להתחמם במוזה. סוף סוף אפשר לאכול משהו ביום הלחוץ שעוד לא נגמר.
18:45. קיה ספורטאז', אוטו השנה. אני מכיר את הספורטאז' היטב מכל המבחנים שערכנו לו ולכן קצת הזנחתי אותו במהלך היום. אבל ביציאה מערד אל לילה קודר וקר שמתובל בערפל סמיך אני נזכר למה אנשים אוהבים אותו – ואת רכבי הפנאי בכלל. ממקום מושבי הגבוה התחושה מסיבית ובטוחה יותר.
בדרך הארוכה למרכז יש זמן להיזכר באחיו של סבו, יונדאי טוסון המקורי. רכב הפנאי הקומפקטי ההוא הוצג ב-2004 וגרם לשינוי אדיר בשוק: מחירו היה נמוך משמעותית מזה של המתחרים; במחירו הציע הטוסון אלטרנטיבה לקטגוריה של מכוניות נוסעים (משפחתית-גדולה); הוא לא פרץ דרך, אבל הביא חבילה טובה; הוא נמכר כמו הרבה מתחרים ביחד; הוא הפך את הקטגוריה הזו לפופולרית; המחיר שלו גרם להורדת מחירים אצל המתחרים. נשמע מוכר?
כאשר החל יבוא הספורטאז' הקודם בגרסת 1.6 ליטר – ובמחיר של משפחתית – נפוצו אגדות כי מדובר בצעד חד-פעמי, בגלל מלאי שיוצר לרוסיה ונותר ללא דורש עם נפילת השוק שם, או בגלל שזו מכירת סוף עונה לדגם וותיק שיוצא מייצור.
אבל, עם השקת הספורטאז' החדש הכריזה קיה שזו רק תחילת העונה לרכב ולשוק. הדור החדש לא רק ששמר על מחיר תחרותי, ולא רק שהוסיף אבזור – הוא היה הראשון בתחום העממי להביא חבילת בטיחות שכזו, בכל רמות האבזור. ובכך היה, שוב, לפורץ דרך בתחום חשוב ביותר. הספורטאז' משך את כל השוק לאזור המחיר המושך, והוא היה לא רק לרכב הפנאי הנמכר ביותר – אלא גם לדגם הנמכר ביותר בישראל, ובשנה בה נקבע שיא מסירות. ולא רק המחיר: חבילת הבטיחות שלו הביאה גם מתחרים רבים להציע דומות לה ברמות המחיר האלה. שאפו.
20:15. 12 שעות אחרי, וקל לי עם בחירת 'אוטו השנה' השנה. כי פריצת הדרך הזו היא בדיוק אותו "דבר" חמקמק שחיפשנו ב'אוטו השנה' – וכנראה שגם אתם. ולכן, כשסוכמו כל הקולות, עיתונאים וקהל, התברר שהספורטאז' הוא המנצח החד-משמעי בתחרות 'אוטו השנה 2017'.
בחירת הקוראים
בבחירת "אוטו השנה" משתתפים עיתונאי רכב והקהל, כאשר הבחירה הסופית היא שקלול במשקל שווה של בחירת הקהל ובחירת העיתונאים. השנה – ולא תמיד זה המצב – הקהל והעיתונאים היו בדעה אחת; אלו וגם אלו בחרו בקיה ספורטאז' כ"אוטו השנה 2017", ובפער גדול. 29.2% מכלל המצביעים באתר* בחרו בספורטאז'.
מעוניינים לדעת מי עוד היו פופולאריים בקרב קהל המצביעים? הנה עשר המכונית הנבחרות:
1. קיה ספורטאז' – 29.2%
2. יונדאי טוסון – 18.7%
3. שברולט ספארק – 16.4%
4. AMG GT מרצדס – 12.7%
5. RS7 אודי – 12.2%
6. מרצדס E קלאס – 11.6%
7. מזראטי לבנטה – 11.4%
8. הונדה סיוויק טייפ אר – 10.6%
9. אופל אסטרה – 10.3%
10. מרצדס C קופה – 10%
*כל אחד מהמצביעים באתר הצביע לשלוש מכוניות.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות