VIDEO
זה היה קרוב מאוד לאסון גדול, סנטימטרים ספורים מאחד האירועים היותר מביכים שהייתי עלול לחוות. בכלל. שיירת
פרארי בארץ הקודש, אני נוהג בפרארי טסטהרוסה, המכונית שהיתה תלויה בפוסטר על קירות חדר נעורי, סוג של הגשמת חלום שמעוררת צמרמורת, שגורמת לעור ברווז, לדמעת התרגשות בעיניים. "רק חסר שסמנתה פוקס תשב לידי ואני בן שש עשרה" אני אומר נרגש לבחור שיושב לצידי, הבעלים של המכונית.
נדירה בין נדירות בין 1984 ל־1996 יוצרו 7177 יחידות של טסטהרוסה, "ראש אדום" באיטלקית. אייקון של שנות השמונים עם אותם כונסי אוויר אורכים שמשך במכחולו פיניפארינה, עיצוב שהימם אז את העולם. והדגם הספציפי הזה הוא מיוחד אפילו יותר, "פליינג מירור" קוראים לו בגלל המראות שנמצאות באמצע הקורה הקדמית. ממנו יוצרו רק 412 יחידות אומר לי הבעלבית, "נסעתי שוב ושוב לארצות הברית כדי למצוא אותה, אפילו למייקל גו'רדן יש אחת". אז מה אם המראה מסתירה לך את הדרך? בעיצוב איטלקי כמו בעיצוב איטלקי — העיקר שזה יפה.
מנוע מרכזי בנפח 4.9 ליטר, 12 צילינדרים בתנוחת בוקסר, 390 כ"ס, מפלצת מתקופת הברזל שלפני המחשבים והאלקטרוניקה. "שים גז, אל תפחד" הוא אומר, ואני שם. הצליל מרטיט לב, הוא מהימים שהקול היה אמיתי — לא כזה שמהנדסי סאונד בדקו אותו מול קבוצות מיקוד. במרכז, מסילת ההילוכים הידועה מאלומיניום, אני מנסה להעלות הילוך ואז נשמע רעש חריקה נורא, מצמית. "אל תיבהל, תכניס את ההילוך עם רגש", ואני מנסה שוב, עם כל הרגש, ואני מפוצץ עכשיו ברגשות, ובסוג של סיבוב של מפרק יד ימין, בתזמון המדויק, ההילוך נכנס, ואני מרגיש מקצוען של ממש.
צילום: רונן טופלברג. סרטון: צילום ועריכה - רותם גרוזוביק מוביט הפקות
ואז, בדיוק כשאני חושב לשאול את פרארי אם הם בדיוק מחפשים איזה נהג מבחן, באיזה צומת אחד — הפרארי ספיידר 458 שלפני מאיצה כדי לתפוס את הירוק המהבהב, אני מאיץ אחריה, אבל הנהג בספיידר מחליט ברגע האחרון לבלום. הטסטה רוסה שלי (היית רוצה, המערכת), שהיתה בעיצומה של תאוצה חזקה, בולמת עכשיו בכל הכוח, עשן לבן מתמר מהצמיגים הרחבים, אין שום מלאכי ABS שיעזרו לנו ושלושתנו — הטסטה, אני, והבעלבית — מתקדמים בנחישות אל אחורי הספיידר.
על רגעים כאלו אומרים שאתה רואה את החיים כולם עוברים מולך? אני ראיתי רק את הכותרת בעיתון שלמחרת: "הישג חסר תקדים לקושמרו: ריסק שתי פרארי במסע היסטורי אחד". כאמור — זה הסתיים סנטימטרים ספורים מטווח אייטם תיקשורתי מביך, כשאני מחבק את הבעלבית ומבקש ממנו, חיוור וברעד קל — סליחה, סליחה!
לפיכך נתכנסנו ההתכנסות הזו היא לכבוד 70 שנות פרארי — טיול בארץ הקודש עם מכונית הקודש שאין מזוהה ממנה עם ספורט מוטורי בעולם, זו שזכתה בתארים על מסלול הפורמולה אחת יותר מכל מותג אחר, המכונית שכל ילד על פני הגלובוס יודע לומר את שמה. שבעים שנה מאז אנזו פרארי החליט להפוך את הקבוצה שלו למכונית סדרתית — והשאר אגדה שבאמת הייתה.
מ־2012, אז החל הייבוא של פרארי לישראל, נמכרו כאן 51 מכונית עם סמל הסוס הצוהל ועוד כעשר קלאסיות. המכונית הכי זולה בהיצע היא קליפורניה — V8, 3.9 ליטר, כפול־מגדשים, 560 כ"ס, 1.75 מיליון שקלים, יש כבר משומשת במיליון שקלים — והיקרה ביותר שאפשר לקנות באופן ישיר היא 812 סופרפאסט: V12 אטמוספרי, 6.5 ליטר, 789 כ"ס, שמחירה יכול להגיע ל־4 מיליון שקלים.
צילום: רונן טופלברג. סרטון: צילום ועריכה - רותם גרוזוביק מוביט הפקות
דני איטליאנו — כן, זה באמת השם שלו מהבית — מנכ"ל אוטו איטליה, מספר שיש לפחות שני ישראלים שקנו שתי פרארי, אחד מהם כתב צ'ק של 5.5 מיליון. הרוכשים הם כאלו שבאים להגשים חלום, וכאלו שיש להם איך להגשים אותו, חלום שממומש בדרך כלל בבקרים המוקדמים של סופי השבוע.
ב־7 השנים הראשונות הטיפול הוא בחינם, וביטוח מקיף עולה כ־30,000 שקלים, ואם אתם חושבים שזה זול אתם צודקים; הסיבה לכך היא השתתפות עצמית בסך 80,000 שקלים. "כל לקוח זה רומן של מעל שנה, עד שהוא מגיע לבשלות של רכישה שכוללת מעבר חסמים פסיכולוגיים של 'מה יגידו'. לגבי האישה — אחרי הפגישה השניה אתה מבין שהיא הסכימה, אחרת הוא לא היה בא. בדרך כלל אני לוקח אותם לנהיגת מבחן בחו"ל, עדיף על מסלול, עד שהחיידק נדבק סופית".
פרארי מייצרת 8500 מכוניות בשנה, ואם היתה מייצרת עוד 30,000 יחידות, היתה מוכרת גם אותן. בכל רגע נתון יש כ־400 הזמנות בתור, והביקוש רק עולה. "ל־812 סופרפאסט שתחליף את ה־F12, יש תור של שנה וחצי, אנשים משלמים ולא באמת יודעים מתי יקבלו את האוטו".
"ישראלי שמתגורר רוב השנה באירופה קנה להפרארי אפרטה (הגרסה הפתוחה) שרק 150 יחידות ממנה יוצרו. מחיר הקנייה היה 1.8 מיליון אירו, ושנה אחרי כבר מציעים עליה 8.5 מיליון". חבל שלא קניתי אחת בעצמי, אני מצטער בשבילי ותוהה לסיבת המחדל העסקי.
צילום: רונן טופלברג. סרטון: צילום ועריכה - רותם גרוזוביק מוביט הפקות בנוסף — יש כמובן אין ספור תוספות שעלולות לייקר את המכונית בעשרות אחוזים — כמו צבע שנמשח במספר שכבות ומחירו כ־120,000 שקלים, ואפשר להדפיס על הדשבורד את ראשי התיבות שלך, שמך או את תמונת הבחורה שאהבת בתיכון. ניתן גם לרכוש אחת שכולה יוצרה בהזמנה אישית לגמרי — מה שנקרא "One Off". פרארי עושה רק ארבעה פרויקטים כאלו מדי שנה — מכונית בעיצוב ובתכנון פרטי, כמו זו שהזמין לעצמו לאחרונה אריק קלפטון ב־4.5 מיליון דולר; פרארי אחת שיש רק לו.
אני מסתכל על השיירה של כעשרים מכוניות, כמו קופסאת בונבוניירה צבעונית שהתפזרה לה על האספלט, צובט את הלחיים כדי להבין שהנס הזה קורה עכשיו כאן אצלנו. השיירה עולה צפונה ובכל מקום נשלפים הטלפונים לצילום, קהל מעריצים שלא יודע את משמעות הספרות ב־458 (נפח המנוע בליטרים ומספר הצילינדרים) אבל ברור לו שהוא עומד מול יצירת אומנות.
ועכשיו תורי לחוות את ה־
488 (כאן הסימול מציין נפח כל צילינדר). אני מנסה להתרגל למתגים השונים, הייחודיים לוח המחוונים שופע אלקטרוניקה ואפשרויות כונון — אבל אין זמן להתעסק בזה. כביש החוף, המכונית מלפנים שבנתיב השמאלי נותנת כבוד וחוזרת ימינה — וישורת של כמה מאות מטרים נפרסת קדימה.
צילום: רונן טופלברג. סרטון: צילום ועריכה - רותם גרוזוביק מוביט הפקות
לחיצה מלאה על המצערת ו... כל מילה שתהיה כאן תפספס את התחושה. גם לאדם כמוני, שחווה כבר כמה חוויות מוטוריות, נגמרות המילים. ננסה בכל זאת — מנוע ה־V8, על 3.9 ליטריו, צמד מגדשיו ו־661 סוסיו — מועך אותך למושב, ההילוכים נבעטים קדימה באלימות ממש והכל מלווה בסאונד מסעיר. המפלצת שיודעת להגיע למאה קמ"ש בתוך שלוש שניות מסתערת על האספלט ובתוך עוד מספר שניות קצרות במיוחד אתה מוצא את עצמך במהירות שאסור לומר, מתלהב כמו ילדה עם קוקיות (או ילד! — שאף אחד לא יעלב) מנסה להרגיע את החיוכים הלא רצוניים ולהדעיך את האדנלין.
סוף הוא התחלה חדשה ואז זה נגמר. מסע של יומיים בישראל הסתיים בחנוכת המסלול החדש בערד, אם עד פה חשבתי שאני בחלום, כאן זה כבר היה בחיים שאחרי המוות — בגן עדן. המכונית הזו באמת לא דומה לשום דבר אחר. בדאון שאחרי באו המחשבות על מדינה בחרפון, עם כותרות שצעקו "ביזיון! חילול הקודש! פרארי ברחבת הכותל", ועל התהייה מה יהיה עם סוסים אצילים כאלו בעוד עשרים־שלושים שנה, כשהכל יהיה חשמלי ושקט.
עד אז יש לכם כמה שנים להגשים חלום, לחסוך שקל לשקל ולנסוע לכל מקום בעולם שבו יסכימו להעניק לכם לחוות, ולו למספר מטרים, באחד הפלאים שיצרה האנושות המודרנית.
צילום: רונן טופלברג. סרטון: צילום ועריכה - רותם גרוזוביק מוביט הפקות
