המייל שבישר על ההשקה של אלפא רומיאו סטלביו תלתן ירוק לא היה לגמרי ברור. הלו"ז מעורפל, הטיסות השתנו — ובעיקר: איש במערכת לא הבין למה לשלוח אותנו מעבר לים להשקת רכב שכבר משווק בארץ. התשובה לתהייה האחרונה הייתה בכך שההשקה העולמית נערכה בסעודיה, כך שהוחלט שעבור הישראלים (וכמה רומנים, מסתבר) עדיף למצוא פתרון אחר. החבר'ה של אלפא בחרו להשקיע ולערוך השקה נוספת ומצומצמת בבאלוקו שבאיטליה.

1606666

 
בעקבות הפניות ההן
בבאלוקו שוכן אתר הפיתוח של אלפא רומיאו, ומבין 55 הק"מ המגוונים שמצויים באתר כיום ומשרתים את כל קבוצת FCA, כ־4.5 ק"מ מוקדשים למסלול הניסוי המקורי והמיתולוגי של אלפא רומיאו. כל פנייה במסלול, טרחו המארחים לציין בפנינו, תוכננה בדמותה של אחת שנמצאה במסלולי הגרנד פרי של אותן שנים (האתר נפתח ב־1962). לאט לאט החלה לחלחל ההבנה שאני עשוי לנהוג על המסלול בו החבר'ה של 'אוטו־דלתא' שייפו את אגדות המירוצים של אלפא רומיאו, וגם כאלה ש"סתם" כיכבו בחלומותיהם של רבים.
 
אבל במקביל גם החל להתפתח חשש. דווקא את האירוע המוטורי הזה, השילוש הקדוש מסלול־מירוצים־מורשת, אני הולך לחוות מאחורי הגה של רכב פנאי גבוה וכבד? מיד פצחתי בתהליך שכנוע עצמי ארוך ומעמיק — "אין סיכוי שישלחו אותנו עם רכב פנאי למסלול" אמרתי לעצמי, "האיטלקים לא באמת רוצים שנחשוף אותו במערומיו" המשכתי לנמק. אבל הרצון לחוות מסלול, ועוד את המסלול הזה, היה חזק. "אולי הוא עוד יפתיע" קיוויתי.
 
הפתעה
עצם העובדה שבשנת 2018 בכלל התקיימה השקה לדגם כלשהו של אלפא רומיאו היא סוג של הפתעה; אלה, כידוע, מועטות מאוד. וחבל, כי אפילו ספיידרמן יודע שעם עבר מפואר וגדול באה אחריות גדולה, וקשה למצוא רקורד ארוך ומרתק כשל אלפא רומיאו, גם אם נדמה שדווקא אלפא עצמה שכחה זאת.

1606665

 
ואז, לפני מספר שנים, רגע לפני הצגת מחליפה מבוססת (שוב) רצפת הנעה קדמית ל־159, הגיעה נקודת המפנה, ובמהלך של להיות או לחדול החליטו באלפא לתכנן "אלפא אמיתית". והמהלך הזה הניב לנו את הג'וליה החדשה (יוני 2015), כזאת עם הנעה אחורית (וכפולה), עם ביצועים בהתאם שעשתה המון טוב על הנשמה של חובבי המותג. שנה ושליש אחרי (נובמבר 2016) ועל אותו בסיס, הוצג מה שהפך להיות הכרח, רכב פנאי, סטלביו.
 
החתן
ג'וליה הוצגה תחילה בגרסת "תלתן ירוק ארבעה עלים" — Quadrifoglio Verde; גרסאות הביצועים של אלפא מאז 1970, וכינוי שמקורו במכונית המירוץ RL שיוצרה ב־1923 וציין דגמים כאלה גם בהמשך. המטרה הייתה ברורה: הפגנת כוונות והכרזה על חזרה למקורות — ובהחלט הצליח להם באלפא. אני חושב שאין מקלדת אחת של עיתונאי רכב שנותרה יבשה ביום שהוצגה, בין אם מריר־זימה על הצמיגים האחוריים או דמעות של שמחה לקראת תחיית המותג האהוב (יש, הרבה. בייחוד אלה שעברו שלושים־ארבעים שנים את הקטע של "אלפא חוזרת", "תחיית אלפא", "מה קרה לאגדה?" וכו'. העורך).
 
1606668


גם סטלביו הוצג מיומו הראשון באותה גרסת ביצועים, ועם אותם נתוני מנוע; V6 כפול מגדשים 2.9 ליטר, 510 כ"ס ו־61.1 קג"מ. וגם כאן נמצאים בולמים אדפטיביים, צמיגים רחבים (285 מ"מ מאחור), בלמים קרמיים, שלל חלקים מסיבי פחמן ועוד כמה דברים שאמורים להעניק כיסוי להבטחה הדינאמית. התיבה האוטומטית (8 הילוכים) זהה, אך בשונה מג'וליה קוודריפוליו, ההנעה בסטלביו הזה כפולה — אחורית בבסיסה, עד 50% לפנים לפי האחיזה. נתוני הביצועים מכובדים, וככל שמדובר בקו ישר, קל לשכוח שמדובר בכלי גבוה וכבד יותר (25.5 ס"מ ו־135 ק"ג בהתאמה) — מ־0 ל־100 קמ"ש ב־3.8 שניות.
 
התוצאה של כל זה הסתכמה בתצוגת יכולת סופר מרשימה במסלול נורבורגרינג — הסטלביו קבע זמן של 7:51.7 דקות, והיה לרכב הפנאי המהיר בגיהינום הירוק. ועדיין, זה כמעט 20 שניות יותר ממה שלוקח לג'וליה דומה סביב אותו מסלול. החששות שבו לכרסם.

1606802

 
עולם אחר
הבוקר הגיע, יצאנו לכיוון מתחם הניסוי בבאלוקו, וברגע שחצינו את שער הכניסה חששות האתמול התחלפו בהתרגשות. וקשה להאשים אותי. ביקור במתקן ניסוי שכזה הוא בגדר חלומו הרטוב של כל חובב רכב; ואם לא — אז צריך להיות. לכל מקום אליו תסתכלו תראו מכוניות מוסוות בשלבי בחינה שונים, הצלילים שמגיעים מלפנים־מאחור־מהצדדים מפלחים את האוויר ומסמרים את השיער ושפע מסלולי השטח והאספלט מעודדים מחשבות מגונות.
 
וזה עוד לפני שדיברתי על המכוניות עצמן. עזבו את הררי המכוניות ה"רגילות" שבמתחם, כאלה שאינן מגיעות אפילו ארצה. אני גם לא מדבר על אינספור גרסאות "סוכריה־בא־לצבוט־אותה" כאלה ואחרות של פיאט 500. המתחם מלא להתפקע במכוניות פרארי־מזראטי־אלפא, ואני בגן עדן.
 
מספיק עם הניחושים
בסוף הצלחתי להרים את הלסת מהרצפה ולהחזיר את העיניים למקום (הקטע הזה של רפואה לא מסובך כמו שחושבים) ופגשתי לראשונה בסטלביו שלשמו התכנסנו כאן. מול המבנה של 'אוטו־דלתא' (שהיום משמש כמשרדו של נהג המבחן הרשמי של אלפא) הועמדו לרשותנו ארבעה תלתנים ירוקים צבועים בכחול ובאדום.
 
1606667
הנה הם, מחכים לחבורה של ישראלים, וכמה רומנים שהצטרפו


פחות התחברתי לעיצוב, הסטלביו נראה קצת כבד לטעמי ולא מספיק הרמוני, אבל אין ספק שבגרסת התלתן הוא מציע הופעה מרשימה מאוד. את עיצובו של תא הנוסעים דווקא אהבתי, וקווים נקיים, משטחי אלקנטרה ועיטורים מסיבי פחמן עושים לי את זה. איכות ההרכבה, לעומת זאת, הרשימה הרבה פחות. תנוחת נהיגה טובה נמצאה בקלות, למרות שהיא גבוהה מהרצוי ברכב עם נתונים שכאלה.
 
תחילה שלחו אותנו באלפא לסיבוב היכרות קצר בכפרים שמחוץ למתחם. בכבישים השבורים סביב המסלול נוקשות המתלים בולטת, מתבקש לאור ההבטחה הדינאמית. עם זאת בלטה העובדה שבסך הכל מדובר בכלי נעים ומתורבת למדי לניוד יום־יומי. המנוע שקט ומספק כוח זמין (ומשייט עם 3 צילינדרים בעומס נמוך), התיבה מעבירה הילוכים באופן חלק, ולמרות נוקשות המתלים זה עדיין מקום שמאוד נעים לשהות בו.

1606805

 
אבל עשו לעצמכם טובה, העבירו את בורר מצבי הנהיגה (DNA) לאחד המצבים היותר מעניינים שלו ('דיינמיק', למשל), ועשו זאת כמה שיותר מהר; ההנאה מובטחת. אומנם תגובת הדוושה חדה מדי, בטח בכביש הציבורי, אבל הקולות שבוקעים מלפנים ומאחור ממילא יגרמו לכם לקבע אותה לשטיח. אין ספק שמדובר בכוכב אמיתי, ובאחד מהמנועים היותר מבדרים שיצא לי לחוות. אבל מעבר לרעש וצלצולים הוא גם יודע לעבוד, ואחרי השהייה קלה דוחף את הסטלביו לעבר האופק בקצב שפחות מתאים לכבישי הצפון הצרים.
 
למרות הגודל והמשקל, וכל עוד לא מדובר בפניות הדוקות מדי, הסטלביו מתגלה ככלי מוצלח ביותר לגמיעת כבישי הספגטי של איטליה. הצמיגים האדירים מספקים טונות של אחיזה, זוויות הגלגול מתונות, ההגה חד ומהיר והכלי צולל לתוך הפניות בצורה סופר מרשימה. גם הבלמים, למרות שעבדו קשה בהאטת המסה הזו (1830 ק"ג), לא הראו סימנים של חולשה. תת־היגוי קל במגבלות, פה ושם איזו פסיעת כוח קלה בחזרה לגז; הציפיות לקראת המסלול מתחילות לעלות.

1606664
זו לא הג'וליה הקוצבת, היא נמצאת על המסלול עם הסטלביו השני
 
המבחן
באלפא הקצו לנו שלוש הקפות על המסלול — היכרות־גז־קירור. מצד אחד אני רוצה להלין על תנאי העבודה שלי (שלוש? רק שלוש?); מצד שני, עורך מסוים, שאת שמו לא אזכיר, ביקר בשתי השקות (הראשונה של אסטון מרטין, השנייה של יגואר) שנערכו בסמוך למסלול נורבורגרינג — אבל בחזקת לראותו בלבד. אז אולי עדיף שאסתום.
 
כאן הבקרות מנותקות לגמרי ואפשר לדחוף את הענק הזה לקצה. הקפה ראשונה אכן נוצלה בכדי להכיר את המסלול. בהקפה השנייה המכונית הקוצבת (ג'וליה תלתן ירוק כמובן) כבר ייצרה קצב מהיר באמת, כזה שקשה היה להאמין שהסטלביו יכול לו, אבל המכלולים שהפתיעו בכביש הציבורי זרחו כאן במסלול. רגל גסה תוציא את הישבן לסיבוב, לפעמים לפסיעה קלה שאחריה הכוח עובר לקדמיים ומושך את הסטלביו לפנייה הבאה, ולפעמים בצורה קצת יותר מלבבת. החיוך התפשט על השפתיים באופן לא רצוני.

1606803

 
עם הכניסה להקפה השלישית והאחרונה הקצב ירד — ואני רק רציתי עוד. זה קצת לא נתפס — אני על מסלול, עם רכב פנאי גבוה וכבד ונהנה מזה הרבה יותר ממה שראוי. אופס.
 
כבר אצלנו
המפגש עם סטלביו תלתן ירוק היה הפתעה מוחלטת עבורי. אני עדיין לא מבין איזו סיבה יש לקחת רכב פנאי שכזה ולהציג לו גרסה ספורטיבית, הרי זה נוגד כמעט כל סוג של היגיון; נציגי אלפא טוענים שאפילו ערך כלכלי הם לא רואים במקרה הזה.
 
אבל אם כבר עושים את זה כדאי לעשות את זה ממש ככה; אלפא יקרה*, טוב שחזרת אלינו.    
 
*המחיר: מ־750,000 שקלים