אלפא רומיאו, שנוסדה ב-1910, יצרה לעצמה שם עולם כבר בעשור הבא, כאשר קבוצת המירוצים שלה, עם הנהג אנזו פרארי שהיה בהמשך מנהלה, הצליחה באופן יוצא דופן במסלולים. אלפא זכתה בשתי אליפויות הפורמולה 1 הראשונות (1950, 1951), ובין הנהגים היו טאציו נובואלרי ומנואל פנגיו. בהמשך פנתה למכוניות נוסעים ספורטיביות, ונציגיה במסלולי המירוצים בדגמי טורינג למיניהם הצליחו במאות מירוצים, וזכו באליפויות לאומיות ובאליפות אירופה מספר פעמים. למרות ההצלחה במסלולים ומעמדה בקרב אוהבי הנהיגה, היקף המכירות ירד, לא מעט בגלל איכות ייצור לא טובה. ב-1988 נקנתה אלפא על-ידי פיאט, ויועדה להיות המותג הספורטיבי שלה (גם על חשבון לנצ'יה). מעמדה כמותג יוקרה לא נפגע, אך המכירות דשדשו בגלל דגמים לא מוצלחים. בסוף המאה הקודמת, עם הצגת 156, ובהמשך 166 ו-147, נראה היה ש"אלפא חוזרת" – אבל זה לא קרה. ולמרות שמיטו (2008) וג'וליטה (2010) המעוצבות להפליא הוצגו די מזמן, שינוי של ממש לא נרשם. אלא שאלפא היום, אכן, חוזרת. מה שהתחיל (2008) עם 8C המדהימה ביופייה, כולל הנעה אחורית, והמשיך ב-4C הקטנה יותר, מוצא ביטוי בג'וליה החדשה (2015; שיווק בישראל מסוף 2016): עיצוב רב רושם, הגשה ברמה גבוהה – ובעיקר: הנעה אחורית (או כפולה), וגרסת רבת און של עלה תלתן ירוק, עם 510 כ"ס ושיא נורבורגרינג, המכוונת היישר לגרסאות הביצועים של המשפחתיות הגדולות של המשפחתיות הגדולות של אודי/ב.מ.וו/מרצדס. הדגם שאחריו, סטלויו, הוא רכב פנאי בינוני בעיצוב ספורטיבי – ושני אלה מצהירים כי אלפא אכן חוזרת.

.