משפחה. זו מילה שאנחנו בתור בני אדם רגשנים מעניקים לה המון משמעות. בתעשיית הרכב (ולא רק בה) משתמשים באותה מילה כדי שאנחנו, שוב אותם בני אדם רגשנים, נוכל להתחבר למוצר מסחרי. שימוש ב"משפחת דגמים", "דמיון משפחתי", "דור", "אחות" ועוד שלל מונחים שכאלה (וגם מושגים מדעיים קרובי־משפחה, כמו DNA) נועד ליצור שייכות, המשכיות ותחושת חמימות כללית בליבנו.
מרצדס, לצורך העניין, לא שונה. הדור הקודם של A קלאס (2012) היה ניסיון ראשון שלה להיכנס לתחום הקומפקטי באופן רחב ו"משפחתי" שכזה. על בסיס הקומפקטית ההיא הוצגו מגוון דגמים שחלקו מכלולים רבים (מוזיל עליות) ודמיון עיצובי (משפחה, אמרנו). המשפחה שגשגה, ובשנת 2018 אחת מכל ארבע מכוניות מרצדס הייתה שייכת לתחום הקומפקטי.
מרצדס ראתה כי טוב, והחליטה לצעוד קדימה עם הדור החדש של A קלאס ומשפחתה, והבטיחה לא רק דגמים משופרים ביחס לקודמיהם, אלא גם את הרחבתה של המשפחה. כיום ישנם לא פחות משבעה דגמי מרצדס קומפקטיים, והשמיני כבר בדרך.
תפקיד חשוב
אפשר לומר שאת תפקיד נושאת הדגל של המשפחה העניקה היצרנית ל
מרצדס CLA, הקומפקטית שהלכה בעקבות מכונית הסלון CLS, שהביאה את המבנה של קופה־ארבע דלתות ונמצאת עימנו עשור וחצי.
וכמו CLS ביחס ל־E קלאס עליה היא מבוססת, כך גם CLA ביחס ל־A קלאס; שילוב של הופעה מיוחדת המתקבלת מתצורה ומחיר מהגבוהים במבחר הקומפקט. שילוב זה עושה אותה באופן טבעי מקדמת תדמית, מכונית שקונים קצת יותר בגלל שרוצים מאשר צריכים.
הדור הקודם שך CLA נמכר ביותר מ־750,000 עותקים, מספר שקשה להתעלם ממנו בתחום היוקרה שבדרך כלל מדבר במספרים קטנים. חשוב מכך — CLA לא רק שימשה מנוע צמיחה חשוב עבור מרצדס, אלא גם משכה נהגים רבים, וצעירים, עבורם הייתה היא המרצדס הראשונה.
גילם הצעיר מאוד את קהל הלקוחות (טוב לתדמית), ולקוחות חדשים וצעירים, מצוינים להרבה שנים של קניית מכוניות מרצדס חדשות (טוב לתזרים המזומנים). מי אמר שלא טוב לערב משפחה ועסקים? גם טוב וגם כדאי.
מה עם הסדאן?
התרחבות המשפחה הביאה על עצמה מה שנראה במבט ראשון כמו כפילות מסוימת — מרצדס הציגה כמובן דור שני ל־CLA (אמרנו הצלחה, לא?) אבל גם גרסת סדאן ל־A, אחות היינו אומרים בנימה משפחתית נדרשת, ואכן במבט ראשון הן נראות דומות מאוד. דומות מדי.
בכל זאת, שורה ארוכה של שינויים מביאה לתוצאה שונה. ה־CLA החדשה ארוכה מ־A סדאן ב־14 ס"מ, רחבה ממנה בשלושה ונמוכה ממנה בס"מ. ביחס ל־CLA הקודמת היא ארוכה ב־5 ס"מ, רחבה ב־6 ס"מ ובאותו הגובה, אבל בסיס הגלגלים ארוך ב־3 ס"מ (273 ס"מ, זהה לסדאן).
הפרופורציות האלה יוצרות, יחד עם טיפול שונה במשטחים, צמיגים במידות נדיבות ואף מחודד יותר ("אף כריש", מרצדס דואגת לציין), מכונית עם יציבה נמוכה ודינמית יותר, הן ביחס לסדאן, הן ביחס לדגם הפורש. ברור שהיא חולקת אותו DNA עם אחיותיה למשפחת A קלאס, אבל מזכירה יותר מתמיד את מרצדס CLS, ההיא שכאמור הייתה החלוצה בז'אנר. העיצוב של הדור הקודם היה קצת לא גמור, ואנשי מרצדס הודו בכך בהשקה, אבל בזה של הדור הנוכחי הם כבר גאים לגמרי. ות'אמת? הצליח להם,
מרצדס CLA נראית נהדר כמעט מכל זווית.
בכל זאת A
אז עיצוב החוץ דומה־שונה־מהמם־למראה. יופי. אבל גם סביבת הנהג שווה כמה שורות. היא אומנם דומה־עד־זהה לזו של A קלאס, אבל זה לא משנה, מכיוון שהיא אחת המרהיבות והמושקעות בסביבה. שני מסכי ענק משמשים את לוח המחוונים ומערך המולטימדיה, ומקנים לה הופעה טכנולוגית ומתקדמת. המכונית מגבה את התחושה הזאת במגוון מערכות שליטה חכמות וגאדג'טים — תפעול קולי, מערך ניווט מתקדם, תצוגה עילית מצוינת ועוד. חמישה פתחי מיזוג עגולים, תאורת אווירה עשירה ומגוון חומרים רכים מוסיפים לתחושה שמישהו השקיע בך. אה, ופתיחת דלתות ללא מסגרת תמיד מקנה אווירה מיוחדת יותר.
המושבים מלפנים מעט נוקשים, אבל אוחזים היטב ובעלי אפשרויות כוונון רחבות. קו גג נמוך מקנה תחושה של ישיבה "בתוך המכונית", ומבחינתי זה היה מצוין. מצד שני שדה הראיה לא מרשים במיוחד. הגיוני.
מאחור קו הגג גובה מחיר מסוים במרווח הראש, אבל המצב סביר בהחלט לשני מבוגרים. תא המטען מספק.
לטייל בגרמניה
בזמן ההשקה זכינו למזג אוויר סגרירי. כל ניסיון להכניס קצת צבע לסיפור בעזרת מסלול ההשקה יוביל לתיאור אפרורי למדי של נופי דרום גרמניה. אבל אני אוהב גשם, אז למרות שורשי הפולניים לא התלוננתי.
ונחזור ל־CLA. באירופה היא תוצע, כצפוי, במגוון גרסאות דיזל ובנזין. אלינו רלוונטיות בעיקר שתיים עליהן נהגנו — גרסאות ה־200 וה־250. לראשונה מנוע בנפח 1.3 ליטר (1332 סמ"ק) שמקורו בשיתוף פעולה עם רנו; המנוע מעמיד לרשות הנהג 163 כ"ס ו־25.4 קג"מ המועברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבה רובוטית דו־מצמדית עם 7 הילוכים. את הסידור הזה פגשנו כאן בארץ עם A קלאס הרגילה, וגם כאן הוא מרשים בכל הקשור לכוח וצבירת מהירות. אף לסת לא נשמטה, אבל הוא מספיק לכל צורך הגיוני ומסתדר היטב אפילו במהירויות אוטובאן טיפוסיות.
לגרסת 250 מנוע בנפח 2.0 ליטר שמפיק 224 כ"ס ו־35.6 קג"מ, וגם כאן התיבה היא מהסוג הדו־מצמדי. הרושם דומה, אך תוספת הכוח מורגשת כמובן, גם אם לא באותו פער כפי שרומזים הנתונים. לחובתם של המנועים נאמר כי הם אינם מהמעודנים בסביבה, מווברצים לא מעט ומשמיעים קול לא ממש מעורר בתא הנוסעים. התיבה בסדר, אבל היא החלק החלש בעסק — לא הכי זריזה, ובמהירויות נמוכות הופיעו לא פעם רעשים מכאניים וחבטות קלות.
רכבי המבחן צוידו כולם במתלים האדפטיביים האופציונליים, אופציה נהדרת. נוחות הנסיעה הייתה טובה מאוד במצב 'קומפורט', על חשבון ריסון המרכב כמובן, אבל אחד מהמצבים הדינאמיים יותר סידר את העניין. בסך הכל לכל שלב בטיול נמצא כיול מתאים למתלים, ואני יצאתי מרוצה. איכות הנסיעה פחות הרשימה עם נוכחות בולטת מדי של רעשי כביש ורוח.
למרות הגשמים, ה־CLA צלחה את הפיתולים ביערות של דרום גרמניה בקלות, העניקה תחושת ביטחון עם המון אחיזה, תגובות שלדה טובות ובלמים שתפקדו נהדר. הדיבורים של מרצדס על הרחבת מפשק הסרנים ביחס לדור היוצא (כ־6 ס"מ מלפנים ו־5.5 ס"מ מאחור) בהחלט מורגשים בכביש. ההגה הקל במצב הרגיל, מקבל משקל סביר במצב 'ספורט'; יש למה לצפות למפגש איתה על אספלט מפותל מקומי.
אחות קטנה
מי שהייתה מכונית שלעיתים נתנה תחושה כאילו לא הלכו איתה "עד הסוף", הפכה בדור השני שלה לשלמה בהרבה ומוצלחת למדי.
מרצדס CLA נראית מצוין, מציעה תא נוסעים מרהיב, התנהגות כביש טובה שלא על חשבון הנוחות (לפחות בגרסאות עם המתלים האדפטיביים) ומעניקה אווירה מיוחדת עם מיטב הטכנולוגיה של היצרנית.
כרגיל השורה התחתונה הסופית תגיע כשיתגלה המחיר בארץ, שלא צפוי להיות נמוך במיוחד. היא צפויה להגיע אלינו עוד השנה.
