נתחיל בטריוויה לא טריוויאלית. מאז נוסד מפעל "משאית השנה הבין־לאומית" (ITOY) ב־1976, ופרט לאותה שנה ראשונה (אז אטקינסון הבריטי), לא זכה בתואר זה יצרן משאיות שאינו שייך לקבוצת איווקו/דאף/וולוו/מאן/מרצדס/סקניה/רנו. יצרנים אמריקאים? יפנים? קוריאנים? אירופאים ברמה לאומית? יוק.
 
הנובר
בבוקר, לפני ההכרזות, ההצגות והמפגשים, ערכתי סיור היכרות בתערוכת הנובר לרכב כבד שנערכה לפני כשנה. בצד אחד האולמות הגדולים עמדה תצוגה של משאיות פורד המיוצרות בטורקיה על־ידי אוטוסאן, למעשה — תצוגה של רכב אחד, ובצמוד לו דגם הקונספט שלו.
 
הרכב הזה נראה בעיקר ומעל לכל עדכני מקצה הפגוש ועד אחורי תא הנהג, וזה לא דבר רגיל אצל יצרנים בקנה מידה כזה. ראש הגורר פורד F-מקס בהחלט הרשים, אפילו מאוד. משם הפלגתי לאולמות אחרים, וחזרתי לטקס ההכרזה של משאית השנה 2019. זה הוענק, כאמור, לדגם זה.
 
1628807
צילום: יואל פלרמן

אשדוד
בחמש לפנות בוקר פגשתי באשדוד את אלכס שנוהג ב־F-מקס של חברת לוגיסטים. המדרגות מסודרות היטב, כך שהכניסה פנימה נוחה, קלה ובטוחה; שעתיים אחרי, באלון התבור, הסתבר כי זה נכון גם ביחס ליציאה. התנחלתי על מושב הנהג, שילבתי ל־D ויצאתי לדרך (כן, הכנסתי טכוגרף). כלומר, זה מה שצריך לעשות כשרוצים לנהוג במשהו, אבל מה שנחמד כאן זו הקלות והידידותיות של הרכב; קל מאוד להסתדר איתו. כוונון ההגה, באמצעות לחיצת רגל שמאל על כפתור, יעיל וקל, וטווח התנועה שלו בשני הצירים מעולה. לוח המחוונים ברור וקריא והמושב ההידראולי טוב, כולל אפשרויות כוונון והתאמה לרוב. הנדסת האנוש ממש בסדר, ובכלל, המבנה של סביבת הנהג, הפונה אליו בחלקה הימני, מוסיף. וכן, מסך מולטימדיה גדול יותר יתקבל בברכה.
 
פורד F-מקס, בניגוד לדגמים רבים של יצרנים אחרים, מוצע, לפחות בשלב זה, בגרסת ראש־גורר 4x2 בלבד עם תא שינה גבוה — כלומר, הוא מיועד לעבודות קו ארוכות־טווח, השימוש הנפוץ ביותר באירופה ברכב כבד בכלל, ראשי־גורר בפרט.
 
לדגם זה מנוע מקורי וחדש — 12.7 ליטר, 500 כ"ס, 2500 נ"מ — ותיבת ZF טרקסון 12 הילוכים. סביבת הנהג בנויה בחצי סהר, ומספר תאי האחסון גדול מאוד. במפרט האבזור: לוח מחוונים רב־תצוגות ("8, כיתוב גם בעברית); תקשורת עדכנית (ענן, מולטימדיה "7.2, אפל קרפליי); מערכת 'קונקט טראק' לניטור נהיגה, מערכות הרכב ומיקומו בנתיב נסיעה; מושב נהג רב כוונונים. בנוסף, הטיית תא הנהג נעשית באופן חשמלי. לרכב גם מפרט בטיחות עדכני, הכולל בקרת שיוט אדפטיבית, עם בלימת חירום ותגבור במהלכה, שמירת נתיב.

1628811
צילום: יואל פלרמן
 
חלק מהרחובות באזור התעשייה באשדוד יאתגרו כל רכב בגלל שהאספלט שלהם עלוב, וראש גורר 4x2 עם בסיס גלגלים קצר, מפגין רגישות גבוהה להזנחה הזו; F-מקס העניק לנו שירותי נוחות נאותים בהחלט. עם תחילת הנסיעה עברנו (אלכס ואני) את תהליך ההיכרות הנדרש, ומצאנו הרבה מהמשותף בעצם השירות במערך ההובלה בכלל, במובילי טנקים בפרט.
 
הקטע הוא שכל השיחה בינינו נערכה בעוצמת קול רגילה, מכיוון שהמנוע פשוט כמעט ואינו נשמע בכביש הבין־עירוני, באופן זניח בכביש עירוני או במהירות איטית. הצליל שלו, מעבר לעוצמתו הנמוכה בתא הנהג, נשמע מאוד מרוחק. כאשר נוסעים בכביש 6 בבוקר השכם, זה מתכון טוב מאוד לאיכות החיים של הנהג, והטיפול המשובח ברעשי רוח מוסיף אף הוא. בתי המראות, שמטבעם הם יצרני רעשי רוח לא קטנים, מתוכננים היטב — וכך גם המראות עצמן, המעניקות שדה ראייה מצוין.
 
1628812
צילום: יואל פלרמן

תגבור ההגה הוא בצד המעט כבד בסקלה, ולטעמי הוא בדיוק במידה הנכונה. בכביש הבין־עירוני הדבר מעניק ביטחון ושליטה, ובתמרונים "על המקום" כמו באתר של לוגיסטים באלון התבור או באוברסיס בחיפה, לא הרגשתי כל בעיה.
 
צפון, יום שלישי
עם תנועה דלילה יחסית בכביש 6 צפונה בבוקר, קל היה להתרשם מהקלות בה הרכב עולה למהירות שיוט. אופי הפעולה של המנוע, יחסי ההעברה שלו והתנהלות התיבה מכוילים לפעולה מעודנת יחסית, ממש לא כוחנית. לחיצה של "חצי מצערת" מסדרת קצב תנועה נינוח. אם רוצים התנהלות נמרצת, כמו ביציאה מהמקום בצומת מרומזר, יש ללחוץ עד הסוף, ואופי הפעולה משתנה. התיבה מצידה משלבת להילוך גבוה יותר ב־1900 סל"ד, מורידה לנמוך ב־1000 סל"ד, בשני המקרים בתוך התחום הירוק; ב־80 קמ"ש המנוע ב־1400 סל"ד. אגב, צריכת הדלק, לפי מחשב הדרך, עמדה על 3.2 ק"מ/ליטר.  
 
במעט העליות בדרך, כולל ההיא בכביש 65 לקראת צומת מגידו, הפגין הרכב שממש אין לו בעיה לטפל בהן, ואפשר היה אפילו לוותר על שילוב ידני. תפעול התיבה — באמצעות בורר בצד ימין של ההגה, המפעיל גם את הריטרדר — טוב מאוד. עם זאת, חשוב לציין כי גם בנסיעה זו, גם בשאר הנסיעות במהלך היום, הרכב היה עמוס כדי 10-12 טון סחורה לערך, ורפרטואר עליות כמו בדרך לרמת הגולן לא עמד לרשותנו. בירידות שהיו הפגין הריטרדר (5 דרגות) כישורי בלימה מרשימים, היה יעיל מאוד בהאטה לקראת צמתים, ולמערכת הבלימה הראשית כישורי עצירה נכבדים ביותר.
 
אזור התעשייה של אלון התבור הוא מהסוג המודרני, אבל גם שם רמת האחזקה של הכבישים לא משהו. שקעים בולטים וגלי כביש אתגרו יותר את נוחות הנסיעה בפורד, אבל גם על בורות של ממש, לא נרשמה חבטה והנוחות לא קרסה.
 
בהמתנה שם אפשר היה להתרשם מתא הנהג. הדבר הבולט ביותר הוא המערך הסופר מרשים של תאי אחסון שימושיים, והמקרר במרכז גדול מאוד. משטחי הפלסטיק הגדולים של סביבת הנהג נוקשים יחסית, ואין להם המרקם המאפיין את הכלים היותר יקרים בברנז'ה. עם זאת, איכות הגימור טובה ואיכות ההרכבה מכובדת ביותר; במהלך הנסיעה, גם על הקטעים המשובשים הנ"ל, לא נרשמו צקצוקים כלשהם.

1628808
צילום: יואל פלרמן
 
התא גדול, מאפשר מעבר נוח לצדו השני ולמיטה מאחור. המיטה עצמה גדולה, עם מזרון רחב. ניתן לאטום את התא לאור עם וילונות סביב.

רחוב האשלג, 19:00
משם נסענו לאוברסיס חיפה, חזרנו לאלון התבור, פרקנו, ירדנו לתדיראן עפולה, העמסנו, נסענו לאשדוד. מסלול זה משלב כבישים משניים וגם מהירים, אזורי תנועה אנטיפטיים באזורי תעשייה שלא מקבלים באהדה רכב גדול (פרט לקטע ההוא של שיפוצי דרך לא ברורים, אחזקה גרועה), משטחי העמסה ענקיים וגם צפופים מאוד.
 
פורד F-מקס התגלה כשותף נעים מאוד לעבודה הזו, וגם לאחר יום עבודה ארוך יחסית, עם 417 ק"מ ו־7 שעות נהיגה שנמתחו על־פני 14 שעות, הגעתי לסוף המסלול במצב תקין לחלוטין; הנהיגה משם לבית, ברמת גן, לא היוותה כל בעיה.
 
1628810
צילום: יואל פלרמן

לפורד F-מקס אין הקצה העליון בהגשה כפי שיש לדגמים הנכבדים ביותר, אלא שהוא זול משמעותית מהם, ומציע לנהג — וזה חשוב גם למפעיל — רמת שקט גבוהה מאוד, ביצועים ראויים, התנהלות מצוינת, תא נהג יעיל ושימושי ביותר. וחשוב מאוד: מערכות בטיחות עכשוויות.
 
אז אם עיקר עבודתכם עבודות קו, ואתם מחדשים צי, מחליפים רכב, סתם מתעניינים במה שחדש, לכו להתרשם מפורד F-מקס, בהחלט יש ממה.