הרבה לפני מצלמות מהירות: כך אפשר למנוע עשרות הרוגים בשנה

בין ההרוגים האחרונים בתאונת דרכים, נמנה עוד מוות מיותר של נהג שעצר בשול הדרך. התרגלנו בישראל לשילוב של תשתיות גרועות עם חוסר מודעות להתנהלות נכונה במצבי חירום. כך, בכל שנה בשלוש השנים האחרונות נהרגים רק בשולי הדרכים בישראל כ-30 בני אדם. 

קבוצת הנהגים השנייה היא נהגים צעירים. מבחינה של הנתונים, עולה כי ב-3 השנים האחרונות נהרגו 166 נהגים צעירים בכבישים. בחלוקה לתת קבוצות, עולה כי מתוכם 99 נהרגו על אופנוע או קטנוע. 40% מתוך אותם הרוגים רוכבים צעירים מגיעים מהמגזר הערבי, שיעור כפול משיעור הערבים באוכלוסיה בישראל.  

קבוצת הרוגים נוספת היא רוכבי אופנועים וקטנועים. בשלוש השנים האחרונות, נהרגו 270 רוכבים, שבכל אחת מהשנתיים האחרונות מדובר בכ-100 רוכבים הרוגים בשנה, כרבע מכלל ההרוגים. סטטיסטית, אופנועים וקטנועים הם כלי בסיכון גבוה במיוחד. כך עם כ-180 אלף אופנועים וקטנועים לעומת מעל ל-4 מיליון מכוניות, למרות שהם מרכיבים רק 4.5% מכלל משתמשי הדרך, אופנועים וקטנועים מהווים כ-22% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים. בחינה מדוקדקת של הנתונים מעלה כי נפח המנוע והחוזק שלו משפיעים על רמת הסיכון וכך מספר ההרוגים מתוך אותם רוכבים עולה בשיעור ניכר בהתאם לנפח המנוע של הכלי, רוכבים על אופנועים כבדים נהרגים יותר באופן משמעותי מאשר רוכבים על כלים בנפח קטן יותר.  

מעבר לפערים הברורים של היעדר מעטפת ההגנה שמספקת מכונית, הסיבות לפגיעה הגבוהה באופנוענים וקטנועים מורכבות בעיקר מאכיפה כושלת, רגולציה שלא מתאימה למציאות וסיכון מודע שחלק גדול מהרוכבים לוקחים על עצמם. כמחצית מהרוכבים ההרוגים בשנים קודמות היו ללא רישיון בכלל או ללא רישיון שתואם את נפח הכלי שרכבו עליו. עשרות אלפי רוכבים נוספים רוכבים ללא ביטוח חובה בשל העלות הגבוהה. תוכניות לשינוי תוכנית לימודי הרכיבה נמצאות בפיתוח כבר שנים ולא מיושמות, נתיבים ייעודיים לאופנוענים אין בנמצא, גם לא חובת מיגון פרט לקסדה. כך ששוב, ללא שינוי מערכתי, ככל הנראה נראה את המספר הנוראי הזה של רוכבים הרוגים נותר ללא שינוי. 

הקבוצה האחרונה והחשובה ביותר לטיפול, הן מצד הנפגעים הפוטנציאלים והן מצד הנהגים הפוגעים היא ההרוגים מקרב הולכי הרגל.  בשלוש השנים האחרונות נרשמו 334 הרוגים הולכי רגל. מתוכם יש לציין שתי תת-קבוצות מרכזיות שצריך לקחת בחשבון – ילדים מהמגזר הערבי עד גיל 9 – 32 ילדים הרוגים מתוך סה"כ 46 ילדים הולכי רגל הרוגים עד הגיל הזה. מדובר בנתח של 70% מכלל האוכלוסיה, מה שאומר שיש לשאוף כי המגמה של השנה האחרונה עם 6 ילדים הרוגים בלבד מהמגזר, היא לא תופעה חולפת ושהמגמה החיובית הזו תימשך. 

תת קבוצה מרכזית נוספת שדורשת טיפול ממוקד היא הולכי רגל מגיל 65 ומעלה. הם מהווים כ-41% מכלל ההרוגים הולכי הרגל. לנהגים, המסקנה הברורה מפגיעה בהולכי רגל בתוך הערים היא הצורך האקוטי בהורדת מהירות בתוך העיר. עיריית ת"א, הרימה את הכפפה והודיעה כי תוריד ברחבי העיר את המהירות המותרת ל-30 קמ"ש בכדי לצמצם את מספר הנפגעים.

הורדה של מספר ההרוגים היא משימה לאומית שלא תיפטר רק באמצעות דו"חות דרקוניים על שימוש בנייד או רישות במצלמות מהירות. המדינה חייבת לקדם באופן מהותי חינוך והסברה למשתמשי דרך, הכשרה טובה יותר לנהגים, שיפור תשתיות, חקיקה ואכיפה נוקשה על עבירות שבאמת מסכנות חיים ולא לחפש פתרונות מתחת לפנס גם אם כלכלית זו השקעה מניבה במיוחד.