בקרוב לא תוכלו לדעת איפה יש מצלמת מהירות?

עצם ההתקנה - פסולה

לטענת המדינות, האיסור הקיים אינו מספק הרתעה. האכיפה בשטח מורכבת, קשה להוכיח שימוש בזמן אמת, ובפועל נהגים רבים ממשיכים להיעזר בהתרעות. לכן הדרישה החדשה היא לעבור לאיסור רחב יותר, שיכלול גם התקנה והפצה של אפליקציות התרעה, בדומה לאיסור הקיים על אמצעי גילוי ייעודיים אחרים.

אם מהלך כזה יאושר, ההשלכות לא ייעצרו אצל הנהגים. אפליקציות ניווט ושירותי מפות יידרשו להסיר או להשבית פיצ’רים של התרעה על מצלמות עבור משתמשים בגרמניה. המשמעות היא אחריות רגולטורית גם על מפתחי האפליקציות ועל חנויות האפליקציות, ולא רק על המשתמש הסופי.

הממשלה הפדרלית מציגה קו זהיר בהרבה. גורמים בברלין מזהירים כי איסור גורף יחייב פיקוח על מכשירים אישיים, בדיקות בצדי הדרך והסדרה מורכבת מול פלטפורמות דיגיטליות. בנוסף, עולה חשש מפגיעה בפרטיות הנהגים ומיצירת תקדים בעייתי בכל הנוגע לאכיפה טכנולוגית.

הפער בין הצדדים צפוי לעבור לדיונים בוועדות מקצועיות ובהמשך גם לבחינה בבונדסראט. האפשרויות שעל השולחן נעות בין איסור מלא, דרך החמרת קנסות בלבד, ועד פשרה שתשאיר את האיסור ממוקד בשימוש בזמן נהיגה.

ומה קורה בישראל

בישראל, נכון לעכשיו, התמונה שונה. אין יוזמה ואין דיון במסדרונות המחוקק שמבקש לאסור התקנה או שימוש באפליקציות התרעה על מצלמות מהירות. אפליקציות ניווט שמציגות מיקומי מצלמות פועלות באופן חופשי ונפוץ, ואינן מוגדרות כאסורות.

המחוקק, ובראשו משרד התחבורה, מתמקד בהרחבת אמצעי האכיפה עצמם - פריסת מצלמות חדשות, מדידת מהירות ממוצעת והטמעת מערכות אכיפה חכמות - ולא בהגבלת מקורות מידע לנהגים. גם משטרת ישראל אינה רואה כיום בהתרעה על מצלמות עבירה בפני עצמה.