כשעוגמת נפש פוגשת טוב לב: הטויוטה הישנה שזכתה למהפך

באופן טבעי, מובן והגיוני, אנחנו נוטים לייחס חשיבות לחדש, הנוצץ והיקר. זה לא מזדון או רוע, פשוט האופן שבו המוח שלנו עובד כאשר זה מגיע למוצרי צריכה. אבל לפעמים, משהו מפעם הוא יותר מסתם רהיט, תמונה, בגד או במקרה שלנו – מכונית. לפעמים משהו מפעם הוא מזכרת, קפסולת זמן שמחברת בין מי שאני היום למי שהייתי, לאנשים שיקרים לנו ואינם. 

כאשר נתקלנו בפוסט של איה הוד ניקולט בפייסבוק היה ברור שזה אחד מהסיפורים האלו, כאשר הבנו לאן הוא התגלגל, ידענו שזו גם הזדמנות להוציא אותו החוצה ולספר אותו. לא רק כי הוא ראוי, אלא כי ההתגייסות לעזרתה הייתה כל כך מרגשת, שאי אפשר להשאיר אותה בלי קרדיט. 

אלא שמכאן, הסיפור מקבל תפנית מעניינת מאוד. "מישהו שגר בשכונה קרא את הפוסט שלי" היא מספרת, "אבל זה לא היה מי שפגע לי באוטו". והאיש הזה הוא דור פיקל, מנכ"ל יוניון מוביליטי מבית יבואנית טויוטה יוניון מוטורס. פיקל מתכתב עם איה ומחליט לנסות לסייע ככל האפשר "הבנתי שיש אפשר לעשות כאן טוב, ולחזק על הדרך את הערכים של המותג ושל היבואן".

לאחר מכן מתחיל הכדור להתגלגל במסדרונות החברה. פיקל, מעביר את הסיפור שלה לידי יואנה ברגיג, מנהלת קשרי הלקוחות אצל היבואנית ומשם למחלקת השירות שם נוחת אצל אריה לייב סמנכ"ל השירות, טכני וחלפים שמאשר את המחווה יוצאת הדופן כלפי איה – המכונית תשופץ על ידי היבואנית מהיסוד ותוחזר למצבה המקורי. 

אז מה עכשיו? איה מספרת שהדבר הראשון שעשתה אחרי שקיבלה את המכונית מחדש היה לתלות בה תמונה של סבא שלמה וסבתא רוזה ז"ל. והתחנה הבאה של הקורולה הזו היא להיכנס לסטטוס האספנות שהיא ראויה לו "כחדשה" ולזכות להמשיך ללוות את המשפחה עוד הרבה שנים. 

וכך הסיפור שמתחיל באחד הביטויים הדוחים ביותר של התנהגות נהג, של פגיעה ברכוש והימלטות, מסתיים בסוף טוב, בחבורת אנשים שמבינה שגם מכונית זולה יכולה להיות יקרה מאוד מבחינה סנטימנטלית וראויה להערכה ושימור.