יותר אזורי 30 קמ״ש ופסי האטה? הרלב״ד מציעה שינוי בגישה למהירות בעיר

בישראל כבר קיימות הנחיות המגדירות מהירויות יעד בהתאם לסוג הרחוב ולתפקודו. המסמך מציע למדוד את המהירויות בפועל, לזהות פערים ולבחון אם הרחוב מעודד את המהירות הרצויה. כביש רחב וישר, למשל, עשוי לשדר לנהגים מסר שונה מהתמרור המוצב בו. במקומות שבהם רמת הסיכון מחייבת זאת, מוצע לבחון גם הפחתה של מהירות היעד עצמה.

הניסיון ההולנדי ממחיש את התועלת האפשרית: בהערכה של אזורי 30 קמ״ש בשנים 1998–2003 נמצאה ירידה של כ־60% במספר הנפגעים שנזקקו לאשפוז לכל קילומטר דרך. הנתון מתייחס לכלל משתמשי הדרך, ולא להולכי רגל בלבד. הלקח הוא שהגבלת המהירות צריכה לקבל תמיכה בתשתית, באמצעות אמצעים שמביאים להאטה בפועל.

לרשויות המקומיות מיועד תפקיד מרכזי ביישום, בין היתר במסגרת תוכנית ״עיר בטוחה״, שלפי המסמך מקודמת תחילה ב־13 ערים. בין הכלים המוצעים: מיתון תנועה, מעברי חציה מוגבהים, מעגלי תנועה, אכיפה ממוקדת ומדידת תוצאות ההתערבות.

כאן עולה שאלת הביצוע: האם המדיניות תהפוך לתוכנית עירונית מקיפה, עם תקציב, לוחות זמנים ויעדים מדידים? האם נראה בקרוב עוד פסי האטה, או שסוף סוף יורחבו בישראל אזורים שבהם המהירות מוגבלת ל־30 קמ״ש כדי להגן על הולכי הרגל? המסמך אינו מציע הגבלה אחידה בכל העיר, אך בהחלט מציב בסיס להרחבתה במקומות המתאימים. המבחן יהיה ביכולת העיריות להפוך את העקרונות לשינוי ברחוב עצמו.