המבוך / מסע הבלופים שמאחורי הוזלת הדלק

יתרה מזאת. להבדיל מישראל, כל הממשלות, ללא יוצא מן הכלל, דבקו באותה מדיניות סביבתית מחמירה של הטבות מס מרחיקות לכת לרכב חשמלי, כולל הנחות גדולות בנתיבי אגרה, פטור מתשלום על חניה בערים, חקיקה מסודרת להקמת עמדות טעינה בבתים משותפים, ויותר מכל - סוג של "ענישה" למי שבוחר ברכב בנזין על ידי מיסוי מאוד גבוה.

כל אלה, משקפים שיטת עבודה אחידה שמסתכלת קדימה, בוחנת לטווח ארוך, שמה את טובת האזרח והמדינה לפני הכל, ולא בוחרת מתוך זמינות ועצלנות במנגנון מיסוי חזירי בגין שימוש במכונית הפרטית.

ככה לא מורידים חומה

החגיגה התקשורתית סביב ההחלטה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' רק ממחישה, ויסלחו לי הקוראים, את עומק החרטוט שממשיכים להאכיל אותנו במשך שנים. למי שהסיפור הזה נשמע מוכר, ההיסטוריה מספקת לא מעט תקדימים, כמו בלימת החירום שניסתה להשית הממשלה במשבר האנרגיה ב-1973 כשמחירי הבנזין נסקו; הנהגים הורו, תחם איום קנסות, להפחית מהירות נסיעה בכביש בינעירוני מתוך מחשבה שגויה שזה יוביל לחסכון בדלק, וכן התבקשו לבחור ביום "שבתון" שבו הרכב לא נוסע בכלל.

יותר מ-50 שנה אחרי כן, אנחנו פחות או יותר על אותה אוטוסטרדה עקומה ורצופה טלאים, כאשר רק המכוניות השתנו והמדינאים מקוטבים עוד יותר בדעותיהם. אז ביד אחת, המדינה מתנהגת כמי שפועלת ל"רווחת הציבור" ומצטלמת ליד משאבות התדלוק (בעיתוי הנכון כמובן) כדי להודיע לנו שהיא מטפלת ביוקר המחייה, וביד השנייה ממשיכה לסחוט קהל שבוי משום שהתמכרה למנגנון שמכניס לה עשרות מיליארדים בשנה די בקלות. 

המהלך של סמוטריץ, חשוב להדגיש, נתקל בכמה חומות של גורמי המקצוע באוצר. לפי הדיווחים, אגף התקציבים, אגף הכלכלן הראשי ורשות המסים התנגדו להפחתה בספטמבר כי אחרי כל הסרטונים בטיקטוק, צריך לקחת את הכסף מאיפשהו. ולכן הביקורת שלהם נוגעת לפגיעה, כמה מפתיע, בהכנסות המדינה ולבחירה בהטבה גורפת על בנזין, במקום בסיוע ממוקד למי שמתקשה להתמודד עם ההתייקרות. 

https://www.tiktok.com/@b_smotrich/video/7682531881660861717

המחירים ירדו - אולי זה הזמן?

דיווחנו בחודשים האחרונים לא רק על גלי הוזלות, כי אם על תנועה מסיבית של מכוניות חשמליות של מותגים חדשים שמייצרת תחרות שגורמת ליבואנים לרדת מהתיאורים המנותקים אודות "מכוניות יוקרה" חשמליות, שכלל לא תואמות את ההגדרה. אבל זה רק חלק מהתיקון.

הוזלות של חשמליות חדשות, בעיקר ברף המחירים הסביר של 150 אלף שקל ומטה אכן משפרות את תנאי הכניסה לשוק, ואולי יבלמו את הירידה במכירת חשמליות מלאות. אבל נשאלת גם שאלה, כמה תעלה המכונית הבאה מאותו דגם, ומה זה יעשה לערך המכונית שלו?

פער נוסף של 15 אלף שקל בירידת הערך לאורך שלוש שנות בעלות, למשל, שקול ל-5,000 שקל בשנה. אנחנו מדברים רק על תרחיש מתמטי, אבל הוא נותן לנו הבנה די מדויקת כיצד חלק גדול מהחיסכון הזה נבלע בצורה אחרת.

בה בעת, לחשמליות יש תחרות גם מצד המכוניות ההיברידיות הנטענות. בינואר-אוגוסט נמסרו בישראל 57,726 מכוניות פלאג אין, לעומת 22,018 שנה קודם לכן, ונתח השוק שלהן הגיע לרבע. הן מאפשרות למי שטוען בקביעות לבצע נסיעות יומיומיות רבות בחשמל, ולצאת לנסיעה ארוכה עם מנוע בנזין. אבל בלי טעינה סדירה, מה התועלת בכלל? 

בלוף אחרי בלוף

בנורווגיה, ממשלות מימין ומשמאל ויתרו לאורך שנים על הכנסות ממסים כדי לאפשר לציבור לאמץ את הרכב החשמלי בצורה מדורגת ומבוקרת. בישראל, הפחתה זמנית בבלו הופכת למסיבה של יחסי ציבור, והנהגים כמעט מתבקשים לרדת על הברכיים ולהגיד תודה שהמדינה מתחשבת בהם.

אפשר להצדיק הקטנה של הטבות כשהשוק כבר מבוסס ממש, כפי שעושה נורווגיה. אבל בישראל ההטבות מצטמצמות בזמן שחסמי הטעינה עדיין קיימים. המדינה מקטינה את התמריץ לקנות רכב חשמלי, לפני שבכלל השלימה את כל התנאים שיהפכו אותו לבחירה משתלמת.

יש בכך זחיחות שמאוד מאפיינת את הגישה הזו של הממשלות בארץ, טקטיקה של זריקת גלגלי הצלה עם חורים בכל פעם שמתרחש משהו מטלטל בענף הצרכנות. הקלה מוצגת כהישג שיש בעקבותיה הבטחה לשינוי לטווח ארוך, כאשר הכל שווה ערך לפלסטר על צלקת עמוקה, זלזול בציבור שנאלץ לבלוע כל אמירה מפוצצת. בסוף, אנחנו יודעים שלא נעשה כלום ושום דבר - הדלק יישאר יקר, המס על החשמליות עולה והחלופות של התחבורה הציבורית עדיין לא מספקות. 

בשלב הזה, האזרח בישראל אין לו אלא להתנחם במעט חמצן לנוכח הנחה שתפקע בקרוב (סביר שבסיום הבחירות), שכן מחירי הדלק כנראה ימשיכו לעלות ככל שהמשבר מחריף. ועל אף שזה אולי נוח למחנה השני, סמוטריץ' הוא לא הכתובת להשתלחות.

כל מי שישב בתפקיד הזה לפניו הוא בסך הכל סימפטום שמייצג מערכת של מחדלים שחוגגת על חשבון ציבור משלם המיסים ומקדשת פתרונות זמניים כדי להרגיע את הרוחות. זה קצת מזכיר לי את סאגת "לחם ושעשועים" ברומא העתיקה: נותנים לציבור הקלה שאפשר להרגיש מיד, ומקווים שלא ישאל מה קורה אחר כך כשהיא נגמרת.