דונלד טראמפ נגד המנגנון הכי מעצבן ברכב

לפי נתונים בארה"ב ובאירופה ומחקרים שנעשו בנושא, המערכת חוסכת בממוצע עד 5 אחוזים בדלק בשימוש רגיל. בעיר מפוקקת עם הרבה רמזורים ותנועה שמתנהלת בעצלתיים, החיסכון יכול להגיע גם ל-8 עד 10 אחוזים. אבל בכביש מהיר, כמעט שאין לה השפעה - אם אין עצירות, אין מה לכבות. כלומר מי שנוסע הרבה בעיר חוסך כמה גרושים. מי שנוסע רוב הזמן בינעירוני - לא מרוויח מזה כלום. להפך.

הבעיה האקוטית כרוכה בפגיעה בחווית המשתמש. אופי המנגנון גורם לכך שיש השהיה קלה בזינוק, לפעמים רעידה, ולעיתים תחושה שהרכב מתחבט עם עצמו לפני שהוא חוזר לחיים. זו הסיבה שכמעט בכל רכב יש כפתור שמסוגל לשתק את המערכת, אף שהיא חוזרת לפעול בכל התנעה מחדש (גם זה מעצבן). זאת ועוד, יש גם תלונות על שחיקה של מצבר ומתנע אבל היצרנים מפריכים אותן בטענה שהרכיבים מחוזקים ומתוכננים לזה. נקודה נוספת, היא שמצברים ברכבים כאלה יקרים יותר להחלפה - בישראל למשל מחירם יכול להיות גם כפול ממצבר רגיל.

ומה קורה באירופה?

באירופה המצב שונה לחלוטין. תקנות זיהום האוויר מחמירות יותר, ואלה מחייבות את היצרנים לצמצם כל גרם של CO2. לכן מערכת כמו סטארט סטופ הפכה לברירת מחדל בכל רכב בנזין ודיזל שאינו היברידי. בלי המערכת הזו, קשה יותר לעמוד בקריטריונים.

ומכאן, שאפילו אם בארה"ב מנסים לבטל אותה, באירופה היא צפויה להישאר, וגם בישראל. יצרן שפועל בשוק עולמי לא יפתח שתי גרסאות שונות לכל שוק, ולכן הסיכוי שהיא תיעלם לגמרי נמוך. בשורה התחתונה, סטארט סטופ לא מצילה את כדור הארץ ולא הורסת את הרכב. השאלה היא אם החיסכון הזה שווה את אי הנוחות, ועל זה הוויכוח הפוליטי והצרכני מתנהל עכשיו בארה"ב.