תאונת הב.מ.וו התבררה כקומבינה, אבל לא של הנהג

בהמשך, החתימה החברה את המבוטח על מסמכים להעברת הבעלות בשרידי הרכב לידיה, לצורך מכירתו. אלא שאז הגיעה תפנית בעלילה: חברת הביטוח חזרה בה מהעמדה הראשונית, דחתה לחלוטין את התביעה וטענה כי הרכב עבר למעשה שתי תאונות שונות, וכי מדובר בניסיון הונאה מצד המבוטח.

נתוני האיכון הפילו את התיאוריה

הסכסוך הגיע לבית משפט השלום בחיפה, שם הוחלט למנות מומחה מוסכם מטעם בית המשפט. הבדיקה כללה נתוני איתוראן ופרטנר, סימני צמיגים, ממצאי שטח ועדויות הנהג, אחיו, חברו ונהג הגרר.

לפי הממצאים, התאונה התרחשה ב-27 באוקטובר 2023 בכביש 77 בין זרזיר למוביל. הרכב ירד לשול הדרך, המשיך לאורך תעלת ניקוז במשך כ-140 מטרים ונעצר. כל הנתונים, כולל מיקום הרכב וזמני ההתראות, תאמו באופן מלא את גרסת הנהג.

לאחר מכן נגרר הרכב לכפר מנדא ובמהלך אחת העצירות נרשמו שתי התראות זעזוע חלשות במיוחד בזמן שהרכב עמד במהירות אפס. אלא שלפי חוות הדעת, מדובר ככל הנראה בטלטול שנגרם בזמן העלאה או הורדה מהגרר, ולא באירוע תאונתי נוסף. המומחה קבע כי אין שום ממצא שמאפשר להפריד בין הנזקים או להוכיח שהתרחשה תאונה נוספת.

גם הטענה למעורבות של רכב אחר כלל לא הוכחה. המסקנה המקצועית הייתה חד משמעית: אין בסיס לטענת מרמה ואין ראיה לכך שהתאונה בוימה.

השופטת עקצה גם את החשבון

במקביל ניסתה חברת הביטוח להפחית מהפיצוי סכום של 126 אלף שקלים בטענה שזהו שווי שרידי הרכב, שלכאורה נותרו בידי המבוטח. אלא שהשופטת רחל באום דחתה גם את הטענה הזאת.

לדבריה, הרכב היה בשליטת חברת הביטוח, והמבוטח אף חתם על מסמך שמאפשר לה לאסוף את השרידים ולעשות בהם כרצונה. אלא שהחברה בחרה שלא לעשות זאת.

השופטת אף מתחה ביקורת על אופן החישוב של שווי השרידים וקבעה כי נפלה בו טעות מתמטית מהותית. בפסק הדין ציינה כי "שמאות אינה חישוב אריתמטי פשוט, אלא הערכה מקצועית שתלויה גם במצב השוק, בביקוש לחלפים וביכולת המיקוח סביב מכירת השרידים".

בסופו של דבר פסק בית המשפט כי המבוטח זכאי לפיצוי של כ-321 אלף שקלים לאחר קיזוז השתתפות עצמית. בנוסף חויבה חברת הביטוח לשלם הוצאות משפט, שכר מומחים ושכר טרחת עורך דין, כך שהסכום הכולל הגיע לכ-414 אלף שקלים.

עו"ד אסף ורשה, המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין, הסביר כי כאשר חברת ביטוח טוענת למרמה, נטל ההוכחה מוטל עליה באופן מלא. לדבריו, "לא מספיק להעלות חשד או להצביע על אי התאמות נקודתיות, אלא יש צורך בראיות כבדות משקל שמוכיחות כי המבוטח פעל במכוון כדי להוציא כספים שלא כדין".