לא שילם ביטוח חובה - ויצא עם פיצוי ענק

מאחר שלא היה לו ביטוח חובה, הרוכב לא היה יכול להגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקום זאת הוא פנה למסלול אחר, לפי פקודת הנזיקין. זהו מסלול מורכב יותר, משום שבניגוד לפלת"ד הוא מחייב את הנפגע להוכיח שמישהו אחר אשם בתאונה. במקרה הזה, המשמעות הייתה ניהול מאבק משפטי סביב השאלה מי יכול היה למנוע את ההתנגשות.

ארבעה בוחנים, מחלוקת אחת

באופן לא רגיל, בתיק העידו ארבעה בוחני תאונות שונים שניתחו את סרטוני התאונה. בוחן מטעם המשטרה קבע כי מבחינת נהג הרכב התאונה הייתה בלתי נמנעת. לדבריו, שיח על אי התנועה יצר הפרעה חמורה לשדה הראייה, כך שניתן היה להבחין באופנוע רק ממרחק של 24.5 מטרים. הוא הניח שהרוכב נסע בצד שמאל של הנתיב במהירות 50 קמ"ש, ולכן סבר שלנהג לא נותר מספיק זמן להגיב.

גם מומחה מטעם נהג הרכב תמך במסקנה שהתאונה לא הייתה ניתנת למניעה מבחינתו. הוא טען שהרוכב נסע במהירות גבוהה בהרבה, כ-82 קמ"ש, ונצמד לצד שמאל של הנתיב. לשיטתו, השילוב בין המהירות, המיקום בכביש והצמחייה שהסתירה חלק משדה הראייה מנע מהנהג להבחין באופנוע בזמן.

מנגד, המומחה מטעם הרוכב קבע כי האחריות מוטלת על נהג היונדאי. לדבריו, האופנוע נסע במרכז הכביש, ולכן השיחים לא חסמו את שדה הראייה. הוא טען כי הנהג פנה שמאלה בנסיעה רצופה, בלי לעצור בקו הצומת ובלי לוודא שהדרך פנויה, ובכך לא נתן זכות קדימה לתנועה שהגיעה ממול.

גם המומחה מטעם עיריית כפר קאסם קבע כי הנהג הוא האחראי לתאונה. הוא שלל חסימה של שדה הראייה על ידי הצמחייה וקבע כי במקום היה שדה ראייה פתוח למרחק של לפחות 100 מטרים. לפי חישובו, הרוכב נסע במהירות של כ-40 עד 55 קמ"ש, כלומר בטווח סביר יחסית, וניתן היה להבחין בו בזמן.

הנהג התרשל, אבל הרוכב לא נוקה מאחריות

השופט שי מזרחי מבית המשפט המחוזי קבע בסופו של דבר כי נהג הרכב התרשל. לפי פסק הדין, הנהג נכנס לצומת בנסיעה רצופה, בלי להאט או לעצור כדי לוודא שהדרך פנויה, אף שהיה עליו לתת זכות קדימה לאופנוע שהגיע ממול.

עם זאת, בית המשפט לא הטיל את מלוא האחריות על הנהג. על הרוכב הוטל אשם תורם בשיעור של 20%, לאחר שנקבע כי עמד לרשותו שדה ראייה פתוח של כ-70 מטרים, ולכן היה עליו להבחין ברכב מוקדם יותר ולבלום. התביעה נגד עיריית כפר קאסם נדחתה, לאחר שנקבע כי לצמחייה לא היה קשר סיבתי לתאונה במיקום שבו נסע האופנוע.

לפני התאונה עבד הרוכב כנהג משאית וחלוקה. בעקבות הפגיעה הוא איבד למעשה את יכולתו להמשיך לעבוד במקצוע פיזי. ועדה רפואית קבעה לו נכות צמיתה משוקללת של 55%, בגין הקטיעה והפגיעה הנפשית. הרוכב תיאר דיכאון, סיוטים, קושי להתרגל לחיים עם פרוטזה וכאבי רפאים בגדם, שאותם תיאר כ"מכות חשמל".

הפרדוקס: בלי ביטוח, עם מסלול אחר

עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מסביר כי אחד החלקים החריגים בפסק הדין נוגע לפיצוי בגין כאב וסבל: 400 אלף שקל. לדבריו, "אילו הרוכב היה מבוטח בביטוח חובה, הוא היה חייב לתבוע לפי חוק הפלת"ד, שבו הפיצוי עבור רכיב זה מוגבל ונמוך יותר. כך נוצר מצב לא נוח מבחינה משפטית וציבורית: רוכב שלא שילם ביטוח חובה הצליח לקבל פיצוי במסלול שבו, לפחות בחלק מראשי הנזק, התוצאה יכולה להיות גבוהה יותר".

השופט התייחס לכך בפסק הדין וציין כי התחושה שלפיה "החוטא יוצא נשכר" מעוררת אי נוחות עמוקה, אך הדגיש כי כל עוד החוק לא שונה, בית המשפט מחויב לפסוק לפיו.

המקרה הזה לא הופך רכיבה בלי ביטוח חובה לכדאית. להפך; מי שנפגע ללא ביטוח עלול להישאר בלי המסלול האוטומטי של חוק הפלת"ד, ולהידרש להוכיח בבית המשפט שמישהו אחר אשם בתאונה, אומר לנו עו"ד אסף ורשה. "במקרה הזה הרוכב הצליח לעשות זאת. במקרים אחרים, זה עלול להיגמר בלי פיצוי כלל".