אוטו ארוך־טווח: דונגפנג בוקס - דוח מס' 3 (מתעדכן)

בדצמבר 2024 נחתה פה מכונית אחרת — קטנה, יעילה, חשמלית אבל גם כזו שלא עולה יותר מחלופות הבנזין — וקוראים לה 'דונגפנג בוקס'. עכשיו היא מתייצבת אצלנו לחודשי שימוש אינטנסיביים במסגרת המבחנים ארוכי הטווח של המגזין. 

קופסת הפתעות

רגע לפני שנצלול לבוקס עצמה, קצת רקע על הבית ממנו היא מגיעה. דונגפנג — בתרגום חופשי: 'רוח מזרחית' — היא חברה ממשלתית סינית, ובניגוד ללא מעט סטארט־אפים מוטוריים שהזדרזו לקפוץ על העגלה החשמלית, היא חברה שנוסדה עוד ב־1969 (והתפצלה לשלל תתי־חברות ומבני בעלויות שונים) ומאז הספיקה לא רק לייצר מכוניות, מסחריות, משאיות ועוד, אלא גם לשתף פעולה עם ניסאן, רנו, הונדה, סטלנטיס ולהחזיק בבעלות משותפת גם בחברות פרטיות סיניות חדשות יחסית כמו סרס.

כמו כל תאגיד גדול, ותיק וכזה ששואף לדריסת גלגל בכמה שיותר מקומות, גם לדונגפנג מספר מותגים, ובישראל אנחנו מכירים בעיקר את וויה, פורת'ינג ואת M HERO, רכב השטח הענק שלא ממש משווק פה, אבל הגיע לסיבוב דאווין על המקומיים. אחד מאותם מותגים הוא נאמי, מותג החשמליות הזולות של הקונצרן. ממנו מגיעה בוקס, למרות שבסין שם זה מוצמד לא למכונית הזו, אלא לגרסה מקומית של רנו קוויד, שהוא בעצם דאצ'יה ספרינג ומשווק גם תחת שלל שמות אחרים. 

הקופסה ומה שבתוכה

השם 'בוקס' אולי מרמז על קווים רבועים, אבל בפועל היא כל דבר חוץ מזה. עגלגלה, עם גלגלים בקצוות המרכב, גג לבן צף, חזית אטומה ורצועת תאורה שמחברת את הפנסים ויוצרת פרצוף 'מחייך'. התוצאה — מראה שובב, בדיוק החן שאמור לאפיין מכונית סופרמיני. 

ידיות הדלתות קופצות ונשלפות החוצה, מושב הנהג החשמלי מתרחק כדי להקל את הכניסה. בפנים ממתינים ריפודים בהירים בתפירת מעוינים, תאורת אווירה וחלונות גדולים בזכות השימוש בדלתות נטולות מסגרת. התחושה הראשונית היא של תא נוסעים מקטגוריה גבוהה יותר, הן באיכות החומרים, בגימור ובאבזור. וכאן לא מדובר ברמת האבזור הגבוהה ביותר; לבוקס יש רק אחת והיא מלאה בכל טוב. 

מתפעול המזגן ועד הגדרות הנהיגה, מסך המדיה שולט בכל פעולה, והוא סובל מהשתקפויות חזקות ביום ותפריטים לא ברורים. התרגום לעברית נראה כאילו נעשה בחופזה: 'לחייב' במקום "לטעון", 'כלכלה' במקום 'חיסכון'. על רקע המראה הכללי והרושם של תא הנוסעים, שקעי הטעינה בהתקנה מקומית נראים זולים. מיקום מחזיקי הכוסות בתחתית התא, כאשר הגישה אליהם לא נוחה בעוד עריסת הטעינה האלחוטית לנייד נמצאת ממש ליד המרפק, מעלה תהיות בנוגע לסדרי העדיפויות של המתכננים. אלו אולי פרטים קטנים, אבל כשהם מצטברים, חוויית השימוש מתסכלת והתחושה הכללית היא שמישהו פשוט לא ישב על מרכיבי השימוש היום־יומיים. 

גודל של קטגוריה מעל

כאשר מתפנים לבחון את שאר התא מגיעה אחת ההפתעות הגדולות של הבוקס. בסיס גלגלים ארוך במיוחד (266 ס"מ) וגובה של 157 ס"מ הם כמה סנטימטרים טובים מעבר למקובל בקטגוריה שלה, ועושים את השורה האחורית לנדיבה מהמקובל. רגלי נוסעים מבוגרים ייאלצו להתקפל בשל רצפה גבוהה, לילדים זה ממש לא יפריע. 

גם תא המטען מפתיע: 326 ליטרים, מהנתונים הטובים ביותר בסגמנט. אמנם סף ההטענה גבוה, ובתי הגלגלים גוזלים חלק מהרוחב, אבל ביחס למתחרות מדובר ביתרון שימושי.

נדיבות לא שגרתית

כאמור, דונגפנג החליטה לוותר על רמות אבזור שונות ומציעה את בוקס במפרט אחיד ומאובזר מאוד: מושב נהג חשמלי עם זיכרונות, כניסה והנעה ללא מפתח, טעינה אלחוטית, תאורת לד, מסך מרכזי גדול ("12) ולוח מחוונים דיגיטלי ("5). כל אלה אינם מובנים מאליהם בסופרמיני. רק שתי תקלות מעיבות על החגיגה. הראשונה היא היעדר שיקוף לאנדרואיד ואייפון, זה כן נעשה על ידי אפליקציה חיצונית שיותר מדי פעמים קורסת ולא עובדת באופן תקין.

מה שמוביל לתקלה השנייה, למכונית אין רדיו, כלומר, הרכיב הטכני שקיים במכוניות משנות ה־50 של המאה הקודמת נמצא כאן פיזית, אבל אינו קולט שידורים. לפחות שלוש פעמים יצא לי להעביר הדרך הארוכה מהבית שלי למערכת בדממת אלחוט, פשוטה כמשמעה — וזה לא פשוט כמשמעו. האם מדובר בתקלה רגעית או חוסר קבוע? נדאג לדווח בפעם הבאה.

ברשימת מערכות הבטיחות הרשימה מרשימה; בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים ומצלמות היקפיות. על הנייר זה מרשים, אבל בפועל — המערכות פעילות יתר על המידה. התרעות קוליות בלתי פוסקות, זיהוי תמרורי מהירות שגוי שמוביל לגערות על נהיגה במהירות מופרזת, זיהוי של כל תנועת ראש כהסחת דעת ונזיפה ותיקון אגרסיבי של ההגה עושים את הנהיגה ללא ביטולן לטורדנית. הבוקס טרם נבחנה במבחן ריסוק אירופי, ציון רמת הבטיחות שלה על פי משרד התחבורה עומד על 6 מתוך 8. 

חיה עירונית, לא בין־עירונית

לבוקס מנוע חשמלי המפיק 95 כ"ס ו־16.3 קג"מ, אלו נתונים צנועים יחסית. וכמו במידות החיצוניות, ממקמים אותה פחות או יותר באמצע הדרך בין שתי חלופות בנזין כמו סיאט איביזה (110 כ"ס) וסוזוקי סוויפט (82 כ"ס). אבל המומנט הוא זה שמעניין פה יותר — ומעבר לנתון המכובד עצמו וכיאה למנוע חשמלי מוגש לנהג במלוא אונו כבר בסל"ד אפס. ואכן בעיר זה עובד מצוין: המומנט המיידי מספק זריזות, והבוקס מעניקה תחושה שהיא קלילה ונמרצת.

מחוץ לעיר, עם ההגעה למהירות תלת־ספרתית — אירוע שאורך 10.6 שניות — קצב צבירת המהירות איטי בהרבה. כאן עקיפות דורשות מחשבה ותכנון, ואם בהיבט הממדים היא עומדת חצי ראש מעל המתחרות, מאחורי ההגה בכביש הבין־עירוני היא קרובה יותר למכוניות מיני קטנות מאשר לסופרמיני מודרניות. בחירה במצבי הנהיגה — 'אקו', 'נורמל', 'ספורט' — כמעט שאינם משנה את התוצאה.

בלימה רגנרטיבית קיימת, אך אינה מגיעה לרמה של "דוושה אחת". השהייה קלה בין עזיבת הדוושה לבין תחילת הבלימה עשויה לדרוש הסתגלות. אם כי לא הייתי ממהר לסווג אותה כשלילית, זו בחירה מודעת על מנת למנוע את הטלטול החריף שלעיתים מופיע בחשמליות עם בלימה רגנרטיבית חריפה. 

בדיוק מה שצריך

לבוקס סוללת 42.3 קוט"ש והטווח המוצהר הוא 310 ק"מ. בפועל, הצריכה השוטפת עמדה על 8.7 קוט"ש/ק"מ, כך שהטווח במבחן המציאות נע בין 280 ל־320 ק"מ, תלוי בתנאי הדרך. דהרה בין עירונית והררית תביא לנתון הנמוך, נהיגה בפקקים תיטיב עם הטווח. עבור מכונית קטנה זה נתון מצוין, שמספיק מעל ומעבר לצרכים היומיומיים. כמי שמתגורר במרחק של 120 ק"מ מהמערכת, השימוש השוטף בבוקס הוא בהחלט הוצאה שלה מהקשרה. למעשה זהו טווח שהוא מעבר להקשרה של כל מכונית סופרמיני, חשמלית או לא, בשימוש יומיומי. ועדיין, היא עמדה במשימה בלי רגשי נחיתות שלה או חרדת טווח שלי. 

טעינה מהירה מתבצעת בהספק עד 50 קילוואט — לא מרשים במיוחד, אך בהחלט שימושי לטעינה מזדמנת. בטעינה ביתית, ההספק הוא 6.6 קילוואט איטיים. 

דרוש ליטוש

התחום שבו הבוקס עדיין מגלה פער בינה לבין האירופיות, היפניות והקוריאניות בחבורה הוא הוא כיול המתלים. בעיר היא נוקשה יחסית, וקופצנית על שיבושים. מחוץ לעיר היא רכה. זה בסדר כל עוד הכביש ישר ומאפשר לה לבלוע מהמורות ואספלט גלי, זה פחות נעים בעיקולים שם היא נוטה להתנודד עם זוויות גלגול ניכרות. ועוד משהו שלא קשור למתלים אבל כן לנסיעה מחוץ לעיר — בידוד הרעשים במהירות גבוהה לא מספק.

בזכות בסיס הגלגלים הארוך והגלגלים הממוקמים בקצוות המרכב, היא מציעה יציבות טובה מאוד בנסיעה ישרה. האחיזה מספקת כל עוד לא לוחצים חזק מדי, וההיגוי קל ונעים לשימוש במיוחד הפתיע לחיוב קוטר הסיבוב שעושה תמרון וחניות שלה לקלים מאוד. 

נבדק ע״י קינן כהן.

המשכתי צפונה. לרוב אני אוהב לשייט במהירות המותרת, ובדרך כלל הקרוז קונטרול נכנס מהר מאוד לפעולה. אבל אחרי מספר קילומטרים וניתוח נתונים מהיר, הבנתי שהוא פחות חסכוני – ודווקא צורך יותר אנרגיה מהסוללה. המנוע החשמלי מפיק 95 כ"ס, לסוללה אנרגיה של 50 קוט"ש והיא אמורה להספיק לכ־300 ק"מ.

בנסיעה כזו עולה השאלה: למה בעצם להוציא את הבוקס מהסביבה העירונית לשיוט בכביש מהיר צפונה? ובכן, היא אמנם רכב עירוני, אבל עם טווח של 300 ק"מ ומנוע צנוע אך יעיל, היא מסתדרת גם בכביש הפתוח. קצת כמו לשאול למה לנסוע עם קיה פיקנטו לצפון – היא עירונית, אבל יכולה לעשות את זה.

לאחר נסיעה פקוקה למחצה של 120 ק"מ הגעתי ליעד, כשהסוללה עומדת על 45%, כך שהטווח בפועל הא כ-270 ק"מ. גל החום לא פסח גם עלינו, והבוקס שימשה כרכב ממוזג לצוות הצילום במשך שעות – גירעון של 3% בלבד מהסוללה.

בסוף היום, כשהרעב הכריע, יצאתי לצוד ארוחת צהריים. בתזמון מושלם, ליד המסעדה חיכתה עמדת טעינה מהירה .(DC) הבוקס הגיעה לשם עם 24%, וכשהתחברתי – הופתעתי. היצרן מצהיר על הספק טעינה עד 50 קילוואט, אבל בפועל קיבלה ההספק הגיע ל-60 קילוואט, מה שהפך את התהליך לקצר מהצפוי.

כעבור כ־20 דקות סיימתי לאכול, והמשכתי הלאה עם 60% טעינה. בדרך חזרה, אחרי מאות קילומטרים עם הבוקס, הבנתי שני דברים: מסך המולטימדיה פחות פרקטי לשימוש בזמן נסיעה, ובימי קיץ רותחים אפשר לצפות מהבוקס לטווח ריאלי של כ־250 ק"מ.

נבדק ע״י דודי חנין.

והסיבה לכך היא, גם, כי יש בעיצוב שלה קסם שאין לאחרים, גם אבזור עשיר שאין למתחרים. ומפרט האבזור בבוקס כולל בין השאר מצלמות היקפיות יעילות במיוחד, תאורת אווירה מגוונת שמורגשת לטובה אחרי השקיעה. למושב הנהג תפעול חשמלי, אוורור (לא ממש מורגש), והעיקר, וזה מה שבאמת חשוב, המושב, למרות מראהו הפשוט, היה לי נוח.

מצד שני, אין רדיו (אז למה יש אנטנת כריש על הגג?). לי אישית זה פחות הפריע, כי אני שומע רדיו דרך אפליקציה בנייד, המחובר ( לעיתים) למערכת המולטימדיה של הרכב.

ברמה העיצובית, אז כבר מבחוץ ניתן לראות שהרכב "שונה מהעדר" וקשה להישאר אדיש להופעה שלו. כאן אציין שהשילוב של הכחול בחוץ והאפרפר בפנים ברכב שקיבלנו למבחן לטווח ארוך הוא הפחות אהוב עלי, בוודאי כאשר ניתן לרכוש אותה בצהוב בחוץ ובלבן מפנים, או בכל־סגול שעושה אותה מקסימה ממש. 

איך נוסעת? הביצועים הם מהסוג המאפיין קטנות עם מנוע בנזין, לא כאלה בהנעה חשמלית; מ־0 ל־100 קמ"ש ב־10.6 שניות — אבל היא טובה יותר בפועל בגלל מאפייני הפעולה של המנוע החשמלי. ניתן לשייט במהירויות של 130-140 קמ"ש וזה בהחלט מספק, אבל עקיפות מהירות במהירות גבוהה זה כבר עניין אחר; כאשר מגיעים למהירות תלת־ספרתית, לבוקס יש הקצב שלה. 

במהירות שיוט גם בקרת השיוט האדפטיבית עובדת כהלכה; פגשתי טובות ומדויקות ממנה, אבל ברכבים יקרים בהרבה. במהירויות גבוהות הרכב, גם בקו ישר, אינו מעניק לנהג תחושת ביטחון מוחלטת; לא מפריע בפועל, לא קיים במתחרות הישירות.

והטווח? טווח הנסיעה המוצהר של בוקס, לפי תקן WLTP, הוא 310 ק"מ. לא נשמע הרבה אבל הטווח בפועל ובניגוד לדגמי חשמל רבים אחרים, לא שונה בהרבה מהמוצהר. גם בנהיגה מהירה ורציפה בכביש המהיר הגעתי למעל 250 ק"מ. בנהיגה בעיר וסביב לה ניתן להתקרב לטווח המוצהר. זמן הטעינה בפועל מעט ארוך, וכאשר הסוללה הייתה כמעט מרוקנת, הספק הטעינה היה  58 קילוואט וברגע שהסוללה הגיעה ל־70%-60%, ההספק ירד לסביבות 37 קילוואט. סבלנות היא מילת המפתח פה.

נבדק ע״י איתמר רותם.

* מיוחס לסרט פורסט גאמפ; בפועל: 'אמי אמרה שהחיים היו כמו קופסת שוקולד...