האייטם הראשון שכתבתי לאתר "אוטו", כשרק התחלתי לעבוד במערכת במשרה מלאה, היה על הצגת סיאט איביזה FR. בת למשפחת דגמים חדשה שהייתה אמורה להתמקם מתחת לדגמי הקופרה הקרביים, לספק להמונים ניחוח ספורטיבי בלי הקורבנות – בשימושיות ומחיר – שדרשו הקופרות המחודדות. תמונות היצרן שליוו את ההודעה לעיתונות צולמו במצלמת פוג'י S2, וסבלו מרוויה מוגזמת של אדום – כך שהמכוניות בתמונות נראו כמו כתמים אדומים חסרי פרטים לחלוטין. מוזר אילו פרטים חסרי משמעות המח זוכר...

אני נזכר ב-FR ההיא ובעוד שלה בזמן שאנחנו נוסעים מהמלון אל מסלול קסטלאו שמארח את השקת סיאט לאון קופרה החדשה. נסיעה נינוחה ושקטה למדי על הכביש המהיר. "חסר לי כאן קצת צליל מנוע" אני אומר ליואל שאיתי ברכב "הוא בטח מושתק במצב ה"נוחות", בוא נעבור למשהו חי יותר" ולוחץ על הכפתור הייעודי, עם דגל הקופרה עליו, בקונסולה המרכזית – רק כדי לגלות שאנחנו כבר במצב "קופרה" הקיצוני ביותר. לאן נעלמו הקשחת הקפיצים (ב-10%) וההנמכה (ב-25 מ"מ) שדף הנתונים מזכיר?
צילום: מנהל
סיאט לאון קופרה. היא תגיע אלינו בגרסת 265 כ"ס

הקופרה הקודמת הייתה מכונית שדרשה מחויבות – המתלים הנוקשים אומנם שמרו את הרכב שטוח לחלוטין גם תחת עומסים מטורפים, אבל הענישו אותך בנסיעה יומיומית, והמנוע בעט בך בכל הזדמנות, מערבל את מעיך. אפשר היה להתנייד איתה ביום יום – אבל תענוג גדול זה לא היה. ועכשיו, בקופרה החדשה, הייתי יכול לקחת את אמא שלי לסיבוב בלי שהיא תשים לב שמשהו כאן שונה מהרגיל. כנראה שהבחור במסיבת העיתונאים (סוון, איזה מין שם זה לספרדי?) לא צחק כשדיבר על זה שהקופרה המירה את יומרות המסלול ב"כח אלגנטי". האם קופרה איבדה את הדרך או מצאה אחת חדשה? נצטרך להמתין למסלול.

קסטלאו
המסלול נראה מעניין מאוד, שפע פניות במגוון רדיוסים ושיפועים, עם מספיק חצץ מסביב. מקום בו אפשר לקחת מכונית עד הקצה מבלי לפחד מה יקרה אם תעבור את הסף. ואז מתברר שאנחנו ניסע רק בשיירה. שלוש הקפות כל פעם – אחת "להכרת המסלול", אחת מהירה ואחת לקירור הבלמים (עניין נדרש – הבלמים דעכו על המסלול בקצב מפתיע). מה הכיף בזה? – מה עוד שהמוביל קצת היסטרי, וגם בהקפה המהירה נוסע בקצב של 80%. בקושי. אך במקצים הבאים הוא משתחרר קצת, ואנחנו לוחצים את המכוניות חזק יותר ויותר, ואני מתחיל לקבל דז'ה-וו מה-S3 עליה קראתם בגיליון הקודם.
צילום: מנהל
קסטלאו. מסלול מעניין, שפע פניות במגוון רדיוסים ושיפועים
נכון, אין כאן את המשיכה הפסיכית של ההנעה הכפולה ביציאה מפניות (למרות ההספק הזהה), וגם הפסקול קצת מעומעם יותר, אך יש כאן את אותה מהירות קלילה, מחניפה – אבל גם אדישה. נדמה כאילו לא ממש משנה איזה קו תבחר, מתי בדיוק תרד על הבלמים או תחזור לגז – האוטו פשוט ישמור על קור רוח. ורק אם ממש תגזים, ירחיב קו בעדינות עד שתתעשת.

המנוע משדר גם הוא את אותה אדישות – 2,000 סל"ד, 3,000 סל"ד או 5,000 סל"ד, נראה שזה לא ממש משנה לו. הוא מושך בהחלטיות אחידה עד הדעיכה בקו האדום. אפילו זה נטול דרמה – במקום התנגשות אלימה ומטלטלת (ומסוכנת אם אתה בדיוק על קצה האחיזה) במנתק, המנוע פשוט מפסיק לדחוף. אין איזו התגברות של הצליל או הקצב לקראת הקצה, שתעניק לך את תחושת המיצוי של סחיטת כל סוס אפשרי מקצה הסל"ד – ותכין אותך להחלפת ההילוך המתקרבת. אם לא תשמור עיניים על מד הסל"ד, פשוט תגלוש שוב ושוב לשטח המת שבקצה הסקאלה, ותראה את המכונית לפניך מתרחקת ביציאה מהפניה. התיבה הידנית סבירה, מהלך הידית אולי טיפה ארוך מדי, אך ה-DSG מעולם (שישה הילוכים, כמו ב-S3) לא נראה קוסם יותר...
צילום: מנהל
על המסלול הקופרה מסוגלת לקבוע זמנים מרשימים
מונסראט
אם תכננתם אי פעם טיול לברצלונה, קרוב לוודאי שנתקלתם בשם. המנזר הבנוי בקצה הר תלול ומרהיב הוא אתר תיירות מפורסם ועמוס (ובהחלט שווה ביקור, אגב). אבל מה שלא מספרים במדריכים, משום מה, הוא שאל ההר עולים כבישים (כן, יותר מאחד) מרהיבים. מפותלים כדבעי, סלולים היטב, ארוכים ופנויים למדי באמצע השבוע. יופי של מקום לבדוק בו איך מתנהגת הקופרה בעולם האמיתי – הרי מסלול במילא אין בארץ, וכנראה גם לא יהיה בקרוב.

ובכבישים הללו היא זורחת – ההיגוי הפרוגרסיבי מהיר מאוד ודורש מינימום עבודת ידיים ברצפי השמאל-ימין-שמאל הבלתי נגמרים. החרטום נענה לפקודות ההגה בלהיטות, והדיפרנציאל מוגבל ההחלקה והנשלט אלקטרונית עוזר לעדר הסוסים הגדול לרדת אל האספלט ביעילות. יש מעט מאוד הוט-האץ' שיהיו כאן מהירות יותר. אבל. כן, יש אבל – כמו על המסלול, העניינים מבריקים קצת פחות כשמתקרבים לקצה. קצת פחות ברורים, פחות חדים. קצות האצבעות מגששות אחר קצה האחיזה, אבל העיניים והאוזניים מגלות אותו לפניהן, בצווחת צמיגים או הרחבת קו.
צילום: מנהל
גם מחוץ לעיר הקופרה נותרת אדישה, אך שומרת על נוחות נסיעה טובה

הקופרה משדרת ענייניות של מי שבאה לעבוד, לא לשחק. זה נהדר אם אתה בקטע של מדידות זמנים, אבל אני כבר לא במקום הזה, אני רוצה להשתעשע. לחזק את האגו עם זנב שעשה בדיוק מה שרציתי, מתי שרציתי, וחרטום שאולף לדבוק בקו למרות כוחות ה-G שהאיצו בו לסטות מדרך הפניה.
ולא, אין לכם מה לשאת עיניים למצב ה'ספורט' בבקרת היציבות (יש גם ניתוק מוחלט – שחוזר לחיים ברגע שנוגעים בבלמים) – גם במצב הזה קשה מאוד לגרום לקופרה לשחק, והתשלום ביעילות גדול מדי. פתאום היא "חופרת" ביציאה מפניות על הגז, ותת ההיגוי מרים ראש מוקדם יותר וגבוה יותר בכניסה אליהן. עדיף לתת לגמדים האלקטרוניים לעשות עבודתם בסתר, ובצורה כמעט בלתי מורגשת לעזור לשלדה להפגין את אותה אדישות מכילה, מאשר לגלות שגם בלעדיהם אתה לא מצליח לפתות את הקופרה לדבר עבירה.
צילום: מנהל
בקרת היציבות מתנקת במלואה, אך חוזרת לפעולה עם לחיצה על הבלמים
איפור קרב
אך היכולת הספורטיבית צריכה לא רק לעצור שעונים, אלא גם להראות. לפעמים נדמה לי שזה חשוב לקונים לא פחות מדביקות הצמיגים ודיוק ההיגוי. וגם כאן הקופרה הרבה פחות בוטה מקודמתה. זה מתחיל בעיצוב הבסיסי של הדור הנוכחי, שהתמתן ונרגע. זה ממשיך בתוספות מעודנות, "בטוב טעם", שלא נסחפות לקרב חצאיות וספויילרים ראוותני עם המתחרות. זו הרבה יותר גולף GTI מאשר פוקוס ST מבחינת המראה – יודעי דבר יזהו מיד, אבל היא לא תמשוך אש מצד מחזיקי הממל"ז. גם הפנים זוכה לנגיעות עדינות יחסית, עדינות מדי לטעמי, ובראשן המושבים האוחזים (אבל עדיין לא באקטים) עם עיטורי העור הלבן. ההגה שונה, וכך גם לוח המחוונים, אך עיטורי הקופרה עדינים והכיתובים נחבאים אל הכלים. נאה, אלגנטי, רגוע – בקופרה...

רשימת האבזור עמוסה כל טוב – אם כי לא ברור מה מכל זה יגיע ארצה – יש בולמים מתכווננים, בקרת שיוט אקטיבית, אתרעת סטיה מהנתיב, חימום מושבים, מסך מגע (מעט קטן מהמקובל היום) וזה עוד ממשיך. יחד עם השקט והנינוחות, נראה שהקופרה מנסה לתקוף את הגולף GTI בחצר הפרטית שלה – רכב יום יומי מפנק, עם יכולת להעלם מעבר לסיבוב כאשר לחצי החיים מאיימים לקבור אותך תחתם.
צילום: מנהל
הקופרה איבדה את החוד?

אדום-בז'
הקופרה היא מכונית נהדרת מכל אספקט פרקטי. היא מכונית שהייתי קונה בשמחה כרכב משפחתי, ועדיין יכול לספק שפע של פאן בריא בכבישים הנכונים. אך קשה שלא להרגיש מעט תחושת החמצה מול ההתברגנות שעברה על הדגם, כאילו משקפת את הזדקנותנו אנו. האדום כבר קצת פחות מופרז, הסלסה פחות תזזיתית ורועמת, ובפאייה יש עכשיו קצת פחות פלפלים חריפים. היא קלה יותר לעיכול, פחות מעייפת – אבל אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה למצוא בקופרה.

משיקולי דלק ומזג אוויר, סיאט לאון קופרה תגיע ארצה בשלב זה רק עם מנוע ה-265 כ"ס – ההבדל לא גדול, אין מה לדאוג – והיבואן מבטיח אבזור עשיר. המחיר? סביב 210,000 שקל. לא מעט – אבל הרבה פחות מהמתחרות, בעיקר אלו מבית. אם אין לכם בעיה לוותר על שלוש האותיות המפורסמות, חכו בסבלנות לקופרה. כדאי לכם.