קוראים לו יוסי, והוא מחזיק בתואר חמי. אבא של אשתי אם אתם לא חזקים בהגדרות משפחתיות. יוסי הוא איש יקר, אבל מכוניות זה לא הקטע שלו. ועדיין, בכל פעם שיש בחוץ מכונית יקרה או מיוחדת הוא מעיף בה מבט קצר, ותמיד חותם את התרשמותו בשאלה – "קפה, היא עושה?" וכמובן מקבל תמיד תשובה שלילית.

הפעם, אני הייתי זה שהוציא אותו לראות את פיאט 500L. לא בגלל העיצוב, לא בגלל השימושיות, אלא בגלל דבר אחד – היא עושה קפה! כן כן. מה שאין אפילו ב-S קלאס יש כאופציה (1,800 שקלים) ב-500L – מכונת קפה מבית לאווצה, שנמצאת בין המושבים הקדמיים ומאפשרת לכם להכין בפקק אספרסו. בחו"ל היא אפילו מוצעת עם אופציה לסט כוסות וכלי לסוכר ולכפית. אם זה לא סטייל איטלקי, אני לא יודע מה כן. הוא כל כך התלהב, שלא ממש עניין אותו איך האוטו. אבל אתכם, אני מניח, דווקא כן...
פיאט 500L. חלק ממשפחת ה-500

ה-500L היא ניסיון של פיאט לעשות את מה שב.מ.וו עושים בהצלחה עם מיני. לקחת הצלחה של רכב אחד שהומצא מחדש, ולהעביר את ה-DNA, וההצלחה, למשפחת דגמים שלמה. ה-500L מיניוואן-קטן, היא הראשונה לעשות זאת, והיא אכן מזכירה את האחות הקטנה. היא קיבלה בהמשך גרסת שבעה מושבים (שמוצעת גם היא בארץ) ורק גרסת ‘טראקינג', עם איפור שטח, נשארה באיטליה.

כמו כל הקטגוריה, ה-L היא לא רכב גדול. היא קצרה בהרבה ממשפחתית (כחצי מטר פחות מקורולה או 8 ס"מ יותר מפונטו) אבל גבוהה יותר (בכ-20 ס"מ) בעוד רוחבה דומה למקובל בקטגוריה המשפחתית – מה שאמור לתת מרווח משפחתי עם יכולת השתחלות לחניות של סופרמיני. ה-L נמכרת בארץ בכמה גרסאות, החל מ-1.4 ליטר ידנית ב-115 אלף שקלים ועד הדיזל הרובוטית שלנו, ב-145 אלף שקלים, וגרסת ה-7 מושבים (ליווינג) ב-160,000 שקלים.
פיאט 500L. קצרה בהרבה ממשפחתית ממוצעת, אך עדיין מרווחת

בחנייה ה-L מבהירה די מהר שהיא שייכת לסוג העיצובים שאו שאוהבים, או שממש לא. אני שייך יותר לאלו שכן התחברו אליה. מלפנים היא מבליטה את הקשר ל-500 עם הפנים המוכרות, אך החלק האחורי כבד למראה ופחות מיוחד. כמו ב-500, יש כאן אפשרויות להתאמה אישית. למשל הצביעה הדו-גוונית של רכב ההדגמה, אפשרויות שונות לצבעים בתא הנוסעים ועוד. התוצאה, לדעתי, חמודה. אחרים טענו שהיא כעורה, אבל אין מחלוקת על כך שהיא מיוחדת ושונה.

הקשר ל-500 ברור גם בפנים, עם מושבים הצבועים בשני צבעים, שילוב בין אדום ושחור וכיתובי 500L. מול הנהג יש פס אורכי הצבוע בצבע הגוף, ששובר את השחור של הקונסולה. נציין לטובה את הראות המצוינת החוצה, את שפע התאים הגדול והמרווח הנאה בכל המדדים. בכלל התא מרגיש נעים ושמח, ומזכיר לטובה את האחות הקטנה. אבל לא הכול חיובי, ראשית, רמת האבזור הבסיסית לא מספקת בהתחשב במחיר (במיוחד של גרסת הדיזל). אומנם יש בקרת שיוט, מסך מגע נוח (אבל לא גדול) שממנו תתפעלו גם את הבלוטות', חיבור USB למערכת ועוד. אבל אין, למשל, בקרת אקלים. כן תמצאו אותה, יחד עם גג פנורמי, וחיישני חניה, גשם ותאורה, בגרסת האבזור הגבוהה יותר – שמוצעת רק בבנזין ומוסיפה 11,000 שקלים למחיר.
לתא הנוסעים עיצוב ייחודי, אך איכות החומרים בסיסית
איכות החומרים בסיסית, עם פלסטיקה פשוטה וחלולה, אבל איכות ההרכבה במרבית המקומות טובה. אבל מה שבאמת הציק לנו היו המושבים הקדמיים. התמיכה לגב התחתון, למרות היותה מתכווננת, פשוט לא נוחה, ולא היה בוחן או נוסע שלא העיר על חוסר נוחות מיד אחרי שהתיישב – למרות שבאופן מפתיע בנסיעות ארוכות העסק דווקא עובד. הכניסה למושב האחורי נוחה הודות לדלת מגודלת, המושב זז לפנים-אחור כדי שתוכלו לבחור בין ס"מ לברכיים לליטרים בתא המטען, ואפשר כמובן גם לקפל את המושבים בכמה צורות.

המרווח מאחור טוב מאוד בכל המדדים, גם לגבוהים, ויש תאים בגב המושבים. המינוס היחיד הוא שהמושב האמצעי (שמתקפל יחד עם המושב הימני) פחות נוח. תא המטען גדול למדי ושימושי, ויש לו מדף הניתן לקיבוע במבחר גבהים, לבחירתכם. ל-L ציון מלא של 5 כוכבים ביורו NCAP, אבל מערכת למניעת התנגשות בעיר, שקיימת בחו"ל, לא מוצעת בארץ, אפילו כאופציה.
לגרסת המבחן מנוע דיזל בנפח 1,300 סמ"ק המספק 85 כ"ס ו-20.3 קג"מ כמעט מסרק. המנוע משודך לתיבת הילוכים רובוטית עם מצמד בודד וחמישה יחסי העברה. יחידת ההנעה הזו אוהבת נהיגה רגועה – אז המנוע משייט על המומנט בסל"ד הביניים, מספק "סחיבה" ראויה גם בעליה עם רכב עמוס, והתיבה מעבירה הילוכים בנינוחות מפתיעה, בהתחשב במצמד הבודד, והמחמאה הגדולה ביותר היא שלא מצאתי לנכון להשתמש בתפעול הידני מההגה/בורר.
המנוע שקט בעומס נמוך. צריכת הדלק נמוכה מאוד

אם תתעקשו לסחוט את כל הביצועים, תגלו כי מעבר ל-4,000 סל"ד מתקבל בעיקר רעש (שאר הזמן הוא שקט להפתיע, מלבד כאשר הוא קר), ומעט מאוד תוספת ביצועים וגם התיבה עובדת בצורה פחות חלקה ופחות צפויה תחת עומס (ובנוסף מחליפה הילוכים כל פעם בסל"ד שונה). גם בחניות היא פחות נעימה, ולא מייצרת "גלגול" כאשר עוזבים את דוושת הבלם. יש ל-L מערכת לסיוע בזינוק בעליה, אך זו נדרכת רק בשיפועים חדים, כך שבשיפועים מתונים תמצאו עצמכם מתדרדרים אחורה, בעוד מערכת העצור-סע עסוקה בלהניע את המנוע. אגב, זו האחרונה זוכרת את העדפתכם, ולא מתאפסת בכל כיבוי של הרכב.
בכל הקשור לדלק הפגינה ה-L חסכנות נאה, עם 19 ק"מ לליטר מחוץ לעיר ו-16.5 ק"מ לליטר בכלל המבחן.

ה-L נוחה יחסית – היא לא מתרסקת בעיר גם על שיבושים גרועים במיוחד, אבל זזה מעט על שיבושים קטנים. מחוץ לעיר המצב דומה, במרבית הזמן היא טובה, אבל היא זזה-עד-מקפצת מעט על שיבושים קטנים/בינוניים, ומעט רכה על גלים. אבל בסה"כ נעימה. על הכבישים המוצפים של ימי המבחן, ברור שהנאה מנהיגה הוא לא הקטע שלה, עם זוויות גלגול מורגשות והגה שהוא בעיקר קל מדי (עוד לפני מצב הסיטי שהופך אותו לחסר משקל), אבל היא גם לא נכשלת בתחום. ההגה הקל-מדי גם הפריע לנו בשיוט מהיר, שם הוא דרש תשומת לבד ודיוק. ובתנאים הללו לא היינו מתנגדים גם להילוך שישי בתיבה.
תחליף פרקטי למשפחתית המוכרת

טובה
מיניוואן קטן היא תצורה נהדרת למשפחה, וה-L היא מכונית נהדרת, במיוחד למשפחה של 2+2. הגובה מאפשר קשירה נוחה של ילדים במושבי הבטיחות, והמרווח יותר ממספק גם כשהם גדלים – וקל לאהוב את העיצוב והפרקטיות. היא תחליף נהדר ומלא אופי למשפחתית סדאן בנאלית, ולמעשה רק המושבים הקדמיים מהווים נקודת חולשה – בדקו את העניין בקפידה אם אתם שוקלים רכישה.

ויש כמובן את עניין המחיר – וזה של פיאט 500L פשוט גבוה מדי. הגרסה שנבחנה עולה 144,900 שקלים, וזה הרבה יותר מהמתחרה הישירה, ה-C3 פיקאסו או ממשפחתיות דיזל כמו המגאן. כך שלמרות העיצוב העליז והייחוד, במחיר הזה היא לא בחירה לגמרי הגיונית – קצת כמו האחות הקטנה מבית.
פיאט 500L ליווינג. אופציה לשבעה מושבים