בסוף השבוע שחלף שר תחבורה, ישראל כץ, הכריז מלחמה על... תעשיית הרכב הבינלאומית. לא פחות. את הכרזת המלחמה קיבלנו באמצעות "הפוליטיקה החדשה" – פייסבוק, והמטרה שסומנה הייתה, פורד, שהואשמה על ידו בפגיעה בתחרותיות בישראל כיוון שהיא מונעת את היבוא המקביל של דגמיה לארץ.
חשוב לומר כי דברים אלה אינם באים כדי להגן על אף אחת מיבואניות הרכב, אלא רק לספר לכם כיצד הדברים עובדים ומדוע איומיו של שר התחבורה הישראלי, יגרמו לפיהוק קל בפורד, ונזיפה בפקיד ישראלי כלשהו.
אף יצרנית אינה רוצה יצוא מקביל
נקדים ונאמר שמהיום הראשון בו נוצר הסחר הבינלאומי, החברות הגלובליות ידעו לנצל את כוחן הכלכלי לטובתן. אם זה לא עזר, הם ניצלו את כוחן הפוליטי בארץ המקור או בשוק היעד. כלל האצבע הוא: נצל הכל כדי להשיג יתרון. לרוב בדרכים חוקיות, ועליהן בלבד נתייחס.
תעשיית הרכב הגלובלית עובדת בדיוק כך. אותה מכונית תוצע בשווקים שונים, ברמת אבזור שונות, תצורות שונות ואף תימכר במחירים שונים (לפעמים עם קשר לנושא המיסוי המקומי אבל לא תמיד). היא גם תמיד תשאף לשווק דרך יבואנית אחת במדינת היעד. זה לא בהכרח תחרותי או הוגן כלפי הצרכן הסופי, אך יש היגיון מאחורי הדברים. זה מתחיל בעובדה שאחרת, נוצר ערוץ הפצה נוסף המוכר לאותה מדינת יעד. ערוץ, שמעבר לעובדה שצריך להצדיק את קיומו ולגזור בדרך קופון, גם מונע פיקוח של היצרנית על המחירים או על כל דבר אחר במדינה אליה היא משווקת. ופיקוח ושליטה בערוץ ההפצה זה שם המשחק. מכונית היא מוצר מתוחכם. מוצר שזקוק לטיפול שוטף מצד היצרנית. למשל: בהקמת מערך שירות, באספקת חלפים, בפתרון תקלות שנגלות לאחר ההפצה וכו'. גם שנים לאחר שהרכב הופץ בעולם, על היצרנית לספק מענה אם נתגלתה תקלה סדרתית או בעיה בטיחותית. תחזוקה לקויה, טיפול לא נכון בבעיה או היעדר תמיכה ראויה, יכולים להוות פגיעה ארוכת טווח במוניטין היצרנית. אף יצרנית לא יכולה להרשות לעצמה פגיעה שכזו כתוצאה מערוץ מקביל, בוודאי לא כאשר המידע יכול להתפשט כאש גם במונחים גלובליים. קחו לדוגמה את קריאת התיקון (ריקול) של טויוטה בסוף 2009. תקלות בודדות בארה"ב, חצו אוקיינוסים ויבשות וגרמו לפגיעה בתדמית ענקית הרכב מספר 1 בעולם. אין זה משנה שלאחר חקירה מעמיקה של הממשל הפדרלי בארה"ב, הכל הופרך, הפגיעה במוניטין כבר נעשתה.
צילום: יואל שורץ, יצרן
אז מעבר לעובדה שאף יצרנית רכב אינה מסכימה מרצון ליצוא מקביל של כלי רכב חדשים ברחבי העולם, היא מעדיפה בדיוק את ההפך – קשר חזק והדוק ככל האפשר עם שוק היעד. אם לא כדי להגן על שמה, אז כדי לחזק אותו. זו הסיבה שיצרניות רכב רבות יורדות לפרטי פרטים אצל יבואניותיה ואף מכתיבות להן למשל: כיצד יראה אולם התצוגה גם בחור הכי נידח. את כל זה ניתן לעשות רק עם מערך הפצה אחד, מסודר וישיר.
ירייה ראשונה כבר נורתה
עכשיו באו נחזור לנושא הנדון, פורד. תחילה נרענן את זיכרוננו בנוגע למותג. מדובר בחברת הרכב הרביעית בגודלה בעולם, והשנייה בגודלה בארה"ב. היא החברה ה-9 בגודלה בארה"ב ובין היצואניות הגדולות ביותר בארץ הדוד סם. בשנת 2012 היא גילגלה 134 מיליארד דולר ומכרה למעלה מ-5.6 מיליון מכוניות ברחבי העולם. באותה תקופה בישראל נמכרו 20,101 מכוניות – נתון המהווה את שנת השיא של פורד בארץ, אבל עדיין טיפה בים מהמאסה העצומה.
מעבר לבליל המספרים, לענקית הרכב כוח פוליטי עצום בקרב השלטון האמריקני. כוח שהיא לא תהסס להשתמש בו כשפוליטיקאי ממדינה זרה קורא להטיל עליה חרם ובכך פוגע באינטרסים הגלובליים שלה.

ירייה ראשונה כבר נורתה. במקביל לסטאטוס בפייסבוק, שר התחבורה הצהיר ששיגר מכתב לחברת פורד. בתגובה, פורד העולמית הצהירה כי היא איננה תומכת ביבוא מקביל. מדי קדנציה שרי התחבורה לדורותיהם מבטיחים את פתיחת השוק לייבוא מקביל, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בה יצרנית רכב כלשהי מתייחסת לנושא.

זהירות! סנקציות נגדיות
במסדרונות משרד האוצר מפקפקים ביכולתו של שר התחבורה לאסור על יבוא מוצרי פורד לישראל, בגלל הסכמי הסחר הבינלאומיים עליהם חתומה מדינת ישראל. ככלל, תפקידם של הסכמי סחר בינלאומיים הוא לוודא כי קיימת שקיפות בהתנהלות של המדינות השונות, וכי כלל המדינות יפעלו כגוש אחד למנוע הצבת מכשולים, בפני יבוא ויצוא של סחורות ושירותים. קיימות מסגרות שונות להטלת מכסים, אולם הטלת חסמים שאינם מכסיים (NTB), אסורים, למעט יבוא של סחורות שיכולים לסכן את בריאות הציבור ואת בטיחות השימוש במוצרים. תהא סוגיית היבוא המקביל חשובה ככל שתהא – קשה לראות את משרד התחבורה מגדיר את יבוא כלי רכב ממותג מסוים כמסוכן לבריאות הציבור או לא בטיחותי.
כאשר מצרפים את הדיפלומטיה לחבילה, קשה להבין כיצד משרד התחבורה יכול לאסור על יבוא מותג מסוים. יש לזכור כי מלחמות סחר נגמרות במקרים רבים בנזקים של שני הצדדים – מדינה שנגדה יופעלו סנקציות, עלולה להגיב בסנקציות נגדיות.
צילום: יואל שורץ, יצרן

איום סרק של שר התחבורה
בסמכותו של משרד התחבורה לקבוע כי חברה מסוימת אינה זקוקה לרישיון יבוא, כי רכב מסוים אינו צריך תקינה וכו'. למשרד התחבורה אין סמכות לחסום יבוא מותג מסוים. סמכות זו נתונה בפתחה של הרשות להגבלים עסקיים. וגם אז, אחרי פתיחת הליך משפטי, ניתן להפעיל סנקציות על פורד, אך לא להפסיק את יבוא המכוניות לארץ. אגב, ברפורמה החדשה של משרד התחבורה המקודמת בימים אלה, מעניק לעצמו שר התחבורה סמכויות מרחיקות לכת, כמו הכוח להאריך רשיון יבוא של יבואן מסוים "משיקולי תחרות". מדובר אגב, בפעולה שיתכן וסותרת את הסכמי הסחר הבינלאומיים שעליהן חתומה ישראל.
יותר מכל נראה ששר התחבורה, ישראל כץ, מכין עצמו ליום בו לא יוכל לעמוד בהבטחתו בנוגע להוזלת מחירי הרכב ב-20%. הוא בוודאי יאמר שהוא מאוד רצה, אבל קונספירציה בינלאומית היא זו שמנעה ממנו לשרת את האזרח הקטן.