ב.מ.וו סדרה 1ענן החול הגדול המשיך להתקדם דרומה, מסתיר כל שביב של שמיים, כובש כל חלקה צחה, מאבק כל עצם וצובע את העולם בצהוב. על הכביש המתפתל לאורך ים-המלח האובך סמיך כמו במעברי הרים בשוויץ, אבל הגוון אחר והתחושה מחניקה. אני מנסה להבין איפה אני נמצא על תוואי הכביש כאשר הישובים, ההרים והים נעלמו מהעין. הרוחות מסיטות את הבווארית הקטנה, ועקיפות מרגישות כהימור מסוכן. לא כך ציפיתי לארח את ב.מ.וו סדרה 1 החדשה. ובכל זאת אני לא חושב לרגע להחזיר את המפתחות, מעדיף לחפש את השמיים, לטפס במצערת מלאה לכיוון האור, ולהחליף ענן חול בכזה שמוביל גשם בדרך לבאר-שבע. האם כך נראה סוף העולם? הממ... אומרים שזה יהיה יותר דרמטי.

המדקדקים יציינו שהרומן הקומפקטי של ב.מ.וו התחיל באמצע שנות השישים עם ה-1602 הקטנה, אבל הפרק המודרני שלו החל ב-1993, עם גרסה מקוצרת ל-3 שכונתה "3 קומפקט". ב.מ.וו אולי הייתה ראשונה בין יצרניות היוקרה לרדת לעם, אבל ברגל שמאל – הניסיון ליצור 3 מוזלת הרגיש פשוט ובסיסי מדי. ב-2001 כבר ראינו קומפקט חדשה ומתקדמת יותר, על בסיס דור חדש של 3, אבל חיי המדף שלה היו קצרצרים. אודי A3, שהוצגה באמצע שנות התשעים, זכתה להצלחה עצומה והבהירה לאנשים ממינכן שהתחום ראוי לדגם עצמאי, וכבר ב-2002 רמזה ב.מ.וו על כוונתה להביא לעולם סדרה 1 עם ה-CS1 – שהזכירה לרבים את ה-1602.

כך קיבלנו ב-2004 את הסדרה 1, שזכתה בהמשך גם לגרסאות 3 דלתות, קופה וקבריו. כמו כל ב.מ.וו מאותן שנים גם המראה שלה עורר מחלוקות. יפה או מכוערת? חדשנית או חסרת פרופורציות? אבל היו כנראה לא מעט שאהבו את העיצוב, עם החרטום הארוך והאחוריים הקטומים, כאילו הייתה זו סטיישן ולא האצ'בק.

מרחוק
גם באובך של יום המבחן לא קשה לזהות את הסדרה 1. הדגם החדש ממשיך היכן שקודמו הפסיק, והקווים הכלליים דומים. אבל למרות האבולוציה, השינוי גדול. זה מתחיל בחזית: למרות שה-1 נשענת על פלטפורמת ה-3, פניה קשורים דווקא לחבורת ה-5-6-7, כדי לקבל מראה חסון, מכובד וגדול. לצערי זה נראה גם יותר שמרני ומבוגר מהאחות האמיתית.

מכל שאר הבחינות צועדת ה-1 לכיוון אסטטי יותר. הטיפול במשטחים נעים יותר כאשר הקימורים בולטים מבעבר, והטיפול המתוחכם באחוריים יוצר תחושה עמוקה, רחבה ונדיבה יותר. ה-1 השמינה במקומות הנכונים, והעובדה שגדלה בכל כיוון (אורך, רוחב, בסיס גלגלים) למעט הגובה, הפכה אותה הרמונית יותר לעין. ואולם יש כאלה שיעדיפו את ה"כיעור" המיוחד והמראה הקיצוני שהיה לקודמתה.
צילום: תומר פדר

מקרוב
בימים סוערים שכאלה עדיף בפנים מאשר בחוץ, ואני אץ להתרווח במושב הנהג. תא הנוסעים, מנקודות התורפה בעבר, זכה לשיפור מהותי והקרבה ל-3 החדשה בולטת. השיפור מתחיל כבר בכניסה (בקודמת זה לא היה טקס קליל) וממשיך לאיכות החומרים, שאולי אינה עוצרת נשימה אבל מרגישה טוב. וגם אם שילוב הפלסטיקה והריפוד השחורים יוצר אווירה קודרת ולא מפוארת, הרי שהתחושה בווארית וייעודית. בניגוד לדרך בה נחת בארץ הדור הראשון, הפעם מדובר במכונית עם רמת אבזור הוגנת. בין המחוונים, בקרת האקלים ומתג ההתנעה, בולט מסך גדול וניצב, ממש כמו ב-3. זה משרת את מערך ה-iDrive העשיר שהגיע גם ל-1, וכולל גם בלוטות' ותצוגת חיישני חניה.

הנדסת האנוש טובה, אך יש מספר הפרעות. לא כל פרט במערך ה-iDrive אינטואיטיבי ואישית איני מתלהב מהתפעול המתחכם לאיתות ולמגבים. גם בורר ההילוכים המתחכם אינו אינטואיטיבי מספיק והייתי שמח לתאורת מפות הולמת.

תנוחת הנהיגה הטובה גבוהה מעט מבעבר אך עדיין נמוכה. לקוחות ב.מ.וו ירגישו בבית. חבל שכיוון הגובה מסורבל ושהמושבים הנעימים ברגע הראשון אינם מדהימים בנסיעות ארוכות. הצמיחה בבסיס הגלגלים (3 ס"מ) נוצלה לתוספת מרחב מאחור, וגם אם ה-1 אינה שוברת שיאי מרווח, היא בסדר. קחו בחשבון שמבנה ההנעה האחורית עם "בליטת הכח" במרכז, יקשה על ישיבת נוסע שלישי. גם החלל למטען שופר מהותית.

חוזרים לטורבו
ואם הזכרנו את ה-1602, הרי שאי אפשר שלא לזכור שהייתה זו סדרת ה-02 שהביאה את בשורת הטורבו לאירופה. ב-1973 הייתה ה-2002 טורבו למכונית האירופאית הסדרתית המוגדשת הראשונה, ועם 170 כ"ס (ממנוע 2.0 ליטר) היא נחשבה מפלצת. כמה סמלי הוא שארבעה עשורים אחרי, מדגימה ה-1 החדשה את המעבר הבווארי הגורף למנועים מוגדשים, ומציעה בגרסת ה-118 (שממוקמת באמצע ההיצע) הספק זהה לאגדה ההיא.

יחידת ה-1.6 ליטר דומה בבסיסה לזו שמשרתת את המיני, אך עם מערך ה"טווין-פאוור-טורבו" של ב.מ.וו ותזמון משתנה שונה (כך ב.מ.וו), היא מספקת 136 כ"ס בגרסת ה-116 שלנו או 170 כ"ס ב-118. שיא המומנט, 22.4 קג"מ, מיוצר כבר ב-1,350 סל"ד. צרפו לכך את תיבת 8 ההילוכים המוכרת מדגמי ב.מ.וו השונים ולא מפתיע שנתוני היצרן מדברים על 9.1 שניות ל-100 קמ"ש.

המציאות אפילו טובה יותר. בייחוד ביציאה מהמקום ובמהירויות נמוכות, כל לחיצה על המצערת מביאה לתגובה נמרצת. כמובן שברוח ימים אלה ניתן לבחור בין מאפייני הנהיגה. כמו בסדרה 3, גם ה-1 מציעה בורר לשלושה מצבי נהיגה. ספורט, נוחות ונוחות פרו – זהו בעצם מצב סופר-חסכוני שמתאם את המערכות השונות של הרכב כדי לחסוך בדלק. עם המעבר למצב הפרו יציג המחשב מיד כמה קילומטרים הרווחתם עד התדלוק הבא.

לא קשה לנחש איזה מצב הוא הכיפי ביותר. תגובות המצערת ומשקל ההגה במצב ספורט הרבה יותר נכונים, ומתאימים יותר לעקיפות ולכבישים מאתגרים. זה כה מורגש עד שהשאלה "לחסוך או ליהנות?" תעלה שוב ושוב (לא אצלי, אבל אל תגלו לניצן שעל התקציב). המנוע גם מייצר במצב הזה צליל יותר גברי, בוגר וגרמני. ורק התגובות, שמעט פחות מדויקות מאלו של המנוע האטמוספרי, פוגמות קצת.
צריכת הדלק הייתה טובה, בייחוד במצב החסכוני. שיוט יכול להביא לאזור ה-14 ק"מ לליטר ונסיעת פרברים לאזור ה-12.5. מסלול המבחן המאומץ הביא לממוצע של 10.5 ק"מ לליטר.

הצפוי והמצוי
הציפיות מכל ב.מ.וו בתחום הניהוג גבוהות והעובדה שה-1 היוצאת הצטיינה כאן קובעת רף שיהיה קשה לספק. ואכן זה מה שקורה, כי המצב כאן קצת פחות מרשים. עם הנעה אחורית ושלדה רהוטה זו כנראה עדיין המכונית המהנה בקבוצתה, אבל משהו בה פחות חד ושש אלי קרב מאשר בקודמת.
צילום: תומר פדר

ההגה מדויק, אבל סובל במהירות גבוהה מתחושה מעט מלאכותית במרכז, והיכולת הגבוהה בכביש מפותל לא תמיד מתורגמת לתחושות להן ציפינו. ה-1 מראה נטייה גדולה מהצפוי להרחיב את קו הפנייה, וגם אם תתעקשו ללחוץ על המצערת יכול לחלוף זמן רב עד שהזנב יחליט לקחת תפקיד. אפשר להרפות מהמצערת אבל, כנראה בגלל העידון של חטיבת הכח, גם כאן התיקון יהיה מתון. רוצים שמחה? שחקו עם הבלמים, שלהם, אגב פעולה מדויקת ובשרנית. עם זאת, שפע המומנט אומר שדווקא בעיר קל לאבד אחיזה אחורית ולשחק עם המכונית... המומנט גם עשוי לפעמים להפתיע בפניות מתונות שאינן נלקחות במלוא העוז.

הנוחות היא תחום קצת יותר מורכב. התחושה הראשונית היא שהמכונית רכה ונוחה מבעבר, אבל כאשר מגיעים שיבושים גדולים היא מרגישה עסוקה ולעיתים אפילו נחבטת. זה קורה גם מחוץ לעיר: רוב הזמן המכונית נעימה אבל על גלים או שיבושים היא אינה רגועה, מתנדנדת ולעיתים... נחבטת. גם רעש הצמיגים חזק מדי לטעמי.

מפזרים את הערפל
ענן החול הדרומי שקע אט-אט, רומז שהגיע הזמן להבהיר את התמונה. ב.מ.וו סדרה 1 החדשה ביצעה צעד גדול כלפי מרכז השוק והינה קלה לעיכול ושימוש מקודמתה. אבל למרבה הצער מבחינת התנהגות היא קצת פחות חדה ושמחה. רוב הלקוחות יאהבו את התחושה היציבה, אני קצת פחות.

ועדיין, בהשוואה למתחרות, ה-1 נותרה מיוחדת. היא לא הכי יפה או מרווחת בקבוצה, אבל בזכות ההנעה האחורית, האווירה ואפילו חטיבת הכח הרהוטה היא מרגישה יותר מעוד גולף בתחפושת. בזכות הצמיחה והשיפור הכללי היא לא דורשת ויתורים כקודמתה. ומפתיע לגלות שגם בגרסה הבסיסית (165,000 שקלים) היא מציעה חבילה הולמת מבעבר וביצועים טובים. ואולי בגרסה הידנית, המיובאת באופן סדיר, הזולה ב-11,000 שקלים נקבל גם קצת יותר שמחה.