בתחילת 2009, בתערוכת דטרויט, השיקה BYD הסינית (בקרוב אצלנו) את מכוניתה החשמלית הסדרתית – ה-e6. אז נראה המהלך כשלב אחד לפני ייצור, אולם בקול דממה דקה המכונית נעלמה; בין היתר בשל בעיות בייצור, בתשתיות הנדרשות ובסוללות. בתחילת שנה זו, שוב בדטרויט, היא הושקה בשנית. כשגם הפעם היא צוידה במפרט מרשים ועם הבטחה להשקה קרובה לציבור הרחב. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד; בינתיים ה-e6 אינה נמכרת בארה"ב – לשם יועדה – וגם לא בשווקים אחרים, למעט בסין. וגם שם היא אינה נמכרת לציבור, אלא לשוק המוניות כשהדבר נעשה בעידוד הממשלה ובסבסוד חלקי של עלות הרכב הגבוהה: למעלה מ-47,000 דולר בסין.

אבל כעת נראה שהעסק תופס תאוצה. סוכנות הידיעות הסינית, Xinhua, מדווחת כי הנהלת BYD החליטה להשיק את המכונית החשמלית לשוק המקומי למרות חוסר הבשלות והמחיר הגבוה. לטענת BYD, כתוצאה משימוש במצברי 'אייון-פוספאט' מובטח טווח נסיעה של עד כמעט 300 ק"מ בתנאים עירוניים. המהירות המרבית עומדת על 140 קמ"ש וזמן הטעינה מנקודות טעינה מהירות עומד על 40 דקות.

זה המקום להזכיר כי לאחרונה מרצדס נכנסה כשותפה עם BYD במטרה לייצר מכונית חשמלית זולה. ההערכות מדברות על כך שבמרצדס מנעו את הכוונה להתחיל בשיווק העולמי של ה-e6 בשל הפער בין המפרט והביצועים המאוד מבטיחים שהושגו עם המכונית לבין בעיות באיכות הייצור וההרכבה. מכאן נראה הרעיון של "להתגלח" על השוק המקומי העצום, דרך תחום המוניות כרעיון בהחלט סביר. אם באמת הנתונים הטכניים אמיתיים והסינים יתגברו על בעיות כביכול במעטפת, קרי: בהרכבה, באיכות החומרים, בבטיחות וכיו"ב – נראה שיש כאן משהו בעל פוטנציאל לא רע בכלל. והמחיר – סביר מאוד להניח שגם סביב לסעיף זה פועלים לא מעט מוחות הן בדיימלר והן ב-BYD על-מנת להפוך אותו להגיוני. ייצור המוני, למשל, בהחלט יוכל לעזור. נמתין בסבלנות...